קינת הקוזאק הנגזל
ההתנתקות איננה "טראומה לאומית". היא לכל היותר כאב אישי וקהילתי למי שנטלו חופשה ממושכת המציאות, כפו את חלומם עליה ועתה נאלצים להתמודד עם שיברו
הנהגת המתנחלים מתנהלת על פי שתי אסטרטגיות קוטביות וסותרות לחלוטין זו את זו: גם לקום ולקרוא תיגר על כל המוסדות הריבוניים - לשלול מהממשלה את חוקיותה בשל ויתוריה הטריטוריאליים, לכפור בריבונות הכנסת בשם שמים ולשם שמים, לערער על סמכות בתי-המשפט ולשבש כליל את סדרי החיים - ובאותה נשימה גם לילל ולעשות קולות של מיעוט רמוס ומדוכא, שקולו מושתק ומחאתו נמנעת ממנו. קינת הקוזאק הנגזל. הרי זה לא באמת עובד ואיש אינו קונה את נשף המסכות העלוב הזה.
החוק כעובר אורח
מתנגדיה הפעילים של תכנית ההתנתקות כופרים בדין המלכות ומחציפים פניהם לחוק לא רק כי אינם מכירים בו, ולשיטתם הם וחזון הבלהות שלהם ניצבים מעליו - הם גם אינם מכירים אותו. הוא פשוט לא הופיע בפניהם מעולם ומיאן לאכוף עצמו עליהם. זהו איפוא מפגש ראשוני ומפתיע בין המלכות שנעדרה ממושכות לבין מי שקמו עליה עד כה באין מפריע. ומי סייע להם להערים על החוק וכמותם ראה בו מפגע וביקש להרחיקו ולמנוע החלתו על משיחיו עד לא מכבר, אלה היודעים לדבריו "לבנות בית ולנטוע עץ" (וגם לעקור את זה של שכנם)? ניחשתם נכון, אכן אותו שרון. אכן, נפתלות דרכי הפוליטיקה.
תחושה חמוצה של הונאה חשים המתנחלים מול פטרונם שהכזיב, ובצר להם הם גם מגלים את המינהל התקין ופונים לשמאל בתמיהה, כיצד זה אתם תומכים באיש עם מידות רעות ומושחתות כל כך? הירגעו. לא תומכים בו, תומכים במהלך מוגבל שלו, שעיקרו פינוי קומץ התנחלויות. כמאמר השיר "יום בשורה" של רחל: "אך אני לא אבה בשורת גאולה, אם מפי מצורע היא תבוא".
מפרבקים אפוקליפסה
הנסיון לצייר את ההתנתקות כאירוע אפוקליפטי - ובתוכו ההחלטה להרוס הכל ולהותיר עיי חורבות - לא נועדה אלא לעכב בשנות דור את ההתנתקות מהגדה כולל ירושלים המזרחית. אבל מתנגדי ההתנתקות לא התאפקו, ושלפו (כצפוי) את השואה בבואם להמחיש את האסון המתרגש. אם פינוי התנחלויות ספורות מעזה זה שואה, מה נשאר לפינוי הגדה המערבית? חיסול הפלנטה כולה?
ההתנתקות איננה "טראומה לאומית" כלל ועיקר. היא לכל היותר כאב אישי וקהילתי למי שנטלו חופשה ממושכת המציאות, כפו את חלומם עליה ועתה נאלצים להתמודד עם שיברו. רובם המוחלט של אזרחי ישראל כלל אינם יודעים היכן זה גוש קטיף. הם לא ביקרו שם. זוהי ארץ זרה, מוזרה ועויינת עבורם. הם לא עוקבים אחר תכנית ההתנתקות ולא חיים את הסאגה הזו (פה ושם הם סובלים מהמחאות נגדה). חלקם עסוק במרדף השרדני של חייו, אחרים מתכננים יחד עם סוכן הנסיעות את תכנית ההתנתקות שלהם לאוגוסט. קצת פרופורציות.
ישראל היא חברת מהגרים. חלק ניכר מאוכלוסייתה עזב בחייו את ביתו, מולדתו, שפתו, את מעגליו החברתיים, פעמים גם את כבודו, והחל בחיים חדשים וקשים. כאן בסך הכל משיבים בנים אל גבולם בתנאי דה-לוקס, עם שיעורי פיצוי ומערכי תמיכה שתושבי מדינת ישראל הריבונית רק יכולים לחלום עליהם. שילכו המפונים ויספרו לעובדי ה"קלאבמרקט" שהם מסכנים. נכון, אחדים מתושבי הגוש כבר פונו מימית. זהו עבורם סיבוב שני של פיצויים מופלגים. אם ילכו לגדה, יהיה גם סיבוב שלישי. מישהו מכיר אפיקי השקעה רווחיים יותר? אז מי אמר שאידיאולוגיה קשוחה מפריעה לעסקים?
למגיבים: סמנו תחילה אם אתם בעד או נגד תוכן המאמר
לפנייה לכתב/ת 
