יובל לדיסנילנד: מיקי לא מאוס

"הכניסה בשערי דיסנילנד תהיה כמו מעבר לעולם אחר", אמר וולט דיסני בתחילת שנות ה-50 כשהודיע על כוונתו לפתוח פארק שעשועים חדש, שלא נראה עוד כמוהו בעולם. "זה יהיה המקום השמח ביותר בעולם", הוא הצהיר.

דיסני חיפש זמן רב שטחים פתוחים בדרום קליפורניה, שבהם יוכל לבנות, כדבריו, "מקום שאליו יוכל אבא מתוסכל כמוני לקחת את שתי בנותיו ליום של כיף והנאה". העיר אנהיים, במרחק של חצי שעת נסיעה משדה התעופה של לוס-אנג'לס, היתה מקום כזה.

ראש העירייה דאז, צ'רלי פירסון, רצה מאוד להגדיל את מוקדי המשיכה של עירו הנידחת למדי, למרות שהביע חשש ש"פארק שעשועים קרקסי" זה לא מה שהעיר צריכה. אבל דיסני, מצויד בסרטי קולנוע שהמחישו את החלום שלו, הצליח לשכנע את פירסון. הפרויקט יצא לדרך.

חצי מיליון דולר השקיע דיסני בבניית הפארק. מומחי כלכלה ובידור ניבאו לו כישלון חרוץ. הם טעו. כבר בשנה הראשונה ביקרו בו יותר מארבעה מיליון איש, ומספרם רק הלך וגדל עם השנים. יש בפארק יותר מ-60 אטרקציות, 50 חנויות ו-30 מסעדות, והוא מחולק למדינות, שבהן יכולים המבקרים לטוס בחלל, לשוטט בג'ונגלים, להילחם בפיראטים, להתגבר על שדים ולהציץ מקרוב בפיות.

"מקור אושר והשראה לעולם"

טקס הפתיחה של דיסנילנד התקיים ב-17 ביולי 1955. 15 אלף מוזמנים מכובדים, אנשי קולנוע וסלבריטאים, הוזמנו לאירוע החגיגי. וולט דיסני קיבל את פניהם בשערי העולם החדש שלו: "ברוכים כל אלה שהגיע למקום השמח הזה", אמר האבא של מיקי-מאוס למוזמנים.  

"דיסנילנד היא העולם שלכם", הוסיף דיסני. "כאן יוכלו המבוגרים להתענג על

 זכרונות מתוקים מן העבר, וצעירים יוכלו לטעום מהאתגרים וההבטחות של העתיד. דיסנילנד מוקדשת לאידיאלים, לחלומות ולעובדות ההיסטוריות שיצרו את אמריקה - בתקווה להיות מקור שמחה, אושר והשראה לעולם כולו".  

העובדה שיש בידי דיסני קלף מנצח היתה ברורה כבר ביום הראשון לפתיחה, למרות שרבים זוכרים אותו כ"יום ראשון השחור". היום הזה היה אמור להיות חגיגי ומתוקשר. רשת "איי-בי-סי" שידרה קדימונים שהגבירו את ההתרגשות לקראת האירוע, והמוזמנים נהרו בהמוניהם לדרום קליפורניה. 

אבל ברגע המיוחל התברר שעל שערי הפארק צבאו יותר מ-28 אלף בני-אדם, שחלקם החזיקו הזמנות מזויפות וטיפסו על החומות לתוך הפארק. מהר מאוד נוצרו תורים ארוכים ליד המתקנים, הקיוסקים הרבים התרוקנו, והחום העצום ששרר באותו יום ריכך את האספלט החדש ועקבי הנעליים של האורחות נתקעו בו.  

אבל למרות הבלאגן היה ברור שמשהו היסטורי מתרחש באנהיים. עולם חדש, נקי, אופטימי וחייכן פותח את שעריו בפני האורחים. את פני הבאים קיבלו עובדי המקום, לבושים במדים צבעוניים, שהתברכו בנימוסים טובים וחיוך תמידי ושמרו על רחובות הפארק נקיים למשעי. אמריקה ראתה את העולם שמעבר למראה של עליסה, ורצתה להיכנס פנימה.

היום, 50 שנה אחרי, יכולה חברת דיסני להסתכל בסיפוק אחורנית ולחגוג בגדול. החזון של וולט דיסני הצליח מעל ומעבר למצופה. עשרה פארקים בשלוש יבשות הקימה החברה מאז, ויותר מ-500 מיליון בני-אדם ביקרו בהם עד היום. בספטמבר הקרוב עומד להיפתח פארק נוסף בהונג-קונג, ההכנות לפתיחת דיסנילנד בסין בעיצומן ועוד היד נטויה.

"הפארקים של דיסני הם מסורת העוברת במיליוני משפחות מדור לדור", אמר מנכ"ל דיסני, מייקל אייזנר, בנאום שנשא בפני המוזמנים לפתיחת חגיגות היובל, שיימשכו שנה וחצי. הוא הבטיח: "חגיגה בינלאומית חסרת תקדים, שתהיה האירוע הגדול ביותר בהיסטוריה של דיסני". 

מצעד הכוכבים

ההכנות לחגיגות הללו ארכו חודשים רבים. אות הפתיחה היה מצעד חגיגי

 ברחוב הראשי של דיסנילנד בהשתתפות כוכבים כמו ג'ולי אנדריוז, ג'ינה דיוויס, אנדי גרסיה, שחקן הכדורסל מג'יק ג'ונסון ועוד.  

כוכב אחר שבא לחגוג עם מיקי, פלוטו ושאר גיבורי דיסני הוא האסטרונאוט ניל ארמסטרונג, האיש הראשון שצעד על הירח. העכבר המפורסם, לבוש בחליפת חלל כמובן, ליווה אותו לאתר "ספייס מאונטן", שעבר מקצה שיפורים לקראת חגיגות היובל.

כבר בכניסה, במקום שבו דמותו של מיקי מפוסלת בדשא, מופיע ה"לוגו" של החגיגות: אוזניים של מיקי-מאוס כשהמספר 50 במרכזן, כולו מפרחים ססגוניים. 50 "לוגואים" כאלה מפוזרים ברחבי הפארק, כשהם מוסתרים בתוך התפאורה, והקהל מוזמן לבלוש ולאתר אותם. 

חובבי ההיסטוריה מוזמנים לבניין האופרה ברחוב הראשי לתצוגה של 50 שנות הקסם הראשונות, הכוללת צילומים, פוסטרים ועבודות אמנות, כמו גם דגם של האתר מיום הפתיחה. למי שמעוניין רק בצד החווייתי, מובטחים שלל קרנבלים, מצעדים ומתקנים חדשים.  

מי שנכנס להיסטוריה כ"רוכש הכרטיס הראשון" של דיסנילנד לא היה שם. דייב מקפירסון, שכסטודנט בן 22 מצא עצמו עומד בראש התור לקופת הכרטיסים באותו יום היסטורי בשנת 1955, בחר לציין את היובל בביתו שביוטה, במרחק כ-1,200 ק"מ מאנהיים.

אבל הוא לא חש ממורמר. כמי שנחשב "אורח כבוד לכל ימי חייו"", הוא מצהיר על עצמו כאחד האוהדים הגדולים ביותר של דיסנילנד. "אחרי הכל אני הייתי הראשון", אמר העיתונאי בדימוס בריאיון טלפוני לסוכנות אי-פי. הוא כבר בן 72, והשנים שעברו הותירו את חותמן על פניו, מה שאי אפשר לומר על דיסנילנד, שבגיל 50 לא רק שאינו מזדקן, אלא עוד הולך ונעשה צעיר יותר.