לימונצ'לו - אפשר להכין לבד
"לאחר לגימת מספר כוסות מהמשקה המתקתק והמרענן, בעודי משכשך במי הבריכה החמימים, החלטתי שיהיה זה רעיון לא רע לכתוב על הלימונצ'לו, וגם לספר כיצד מכינים אותו". גיא קידר מסביר איך מכינים לימונצ'לו בבית
היסטוריה - מקאפרי לכל איטליה
תאריך לידתו של הלימונצ'לו שרוי במחלוקת ונמצא ככל הנראה היכן שהוא בין המאות ה-17 ל-19. מקום הולדתו לאורך חופי דרום איטליה, בסורנטו (Sorrento) ובאי קאפרי (Capri), הידועים בלימונים האיכותיים הגדלים באזור, להם חומציות נמוכה ואשר קליפותיהם מפיקות שמן משובח המקנה גוף וארומה ללימונצ'לו. לאחד המותגים הידועים של המשקה, וככל הנראה הראשון אשר הופק באי קאפרי – "לימונצ'לו די קאפרי" אחראית משפחת קנלה, תושבת האי, ויש לה סיפור נחמד.
וינצ'נזה קנלה (Vincenza Canale), בעלת אחד המלונות הראשונים שהוקמו באי קאפרי, היתה כנראה גם הראשונה אשר הגישה את המשקה "לימונצ'לו" (שם אשר נלקח מהמילה הקאפרית "לימונילו") לאורחים אשר פקדו את האי ואת המלון. הללו הורכבו בעיקר מגרמנים ובריטים שהדרימו לאי הים תיכוני בשביל להעביר את שביזות החורף בה לקו במשך חודשי החורף בארצותיהם הקרות. וינצ'נזה, אשר רקחה את המשקה באחוזתה והגישה אותו כדיג'סטיף עבור אורחיה, גיוונה והוסיפה מעט צבע (צהוב) לתפריט שהיה זמין עד אז באי, והושפע מהרגלי האכילה של תושביו – איכרים, דייגים וחברי מסדרים דתיים (ולמרות שזה נשמע קצת רע, נראה כי אין ממש צורך לרחם על התושבים. בכל זאת, מדובר באיטליה). הלימונצ'לו, שהוגש בבית המלון כדיג'סטיף, היה אפוא חוויה מרעננת, ובמהרה יצא שמו של המשקה הייחודי בקרב הטיילים והמבקרים באי, כמו גם בקרב סופרים וידוענים, אשר שמו פעמיהם אל האי קאפרי בחיפוש אחר הטעם החדש.
צאצאיה של וינצ'נזה המשיכו במסורת הכנת המשקה ושיווקו וייסדו ב-1988, את "לימונצ'לו די קפרי" (Limoncello di Capri S.r.L.), החברה הראשונה אשר גם רשמה פטנט על השימוש במילה "לימונצ'לו". עד היום מייצרת החברה לימונצ'לו טבעי לגמרי וללא תוספת צבעי מאכל, חומרי טעם או משמרים, אבל לא רק היא – תכונותיו של המשקה כמו גם הפופולריות אשר צבר (והפוטנציאל הכלכלי הגלום בו), גרמו לכך שמשפחות איטלקיות רבות החלו לרקוח אותו, כל אחת לפי המתכון הסודי והמנצח שלה, והן שומרות עליו ומעבירות אותו מדור לדור גם כיום.
למעשה, הפך הלימונצ'לו זה מכבר לשם גנרי לליקר האיטלקי המבוסס על לימון והנוצר מחומרים טבעיים בלבד. כיום הלימונצ'לו הוא המשקה האיטלקי השני בצריכתו, לאחר הקמפארי, והוא אף זכה לתואר "המשקה הלאומי של איטליה". אגב, לא רק באיטליה מייצרים לימונצ'לו - יקבים וחברות משקאות בכל העולם מפיקות את גרסתן למשקה ובין מותגי הלימונצ'לו אשר ניתן למצוא על מדפי החנויות יש גם לימונצ'לו ישראלי.
לימונצ'לו ביתי
המרכיבים:
15 לימונים גדולים, בעלי קליפה עבה
2 בקבוקי 750 מ"ל של וודקה איכותית (100 proof)*
1/2 4 כוסות סוכר
5 כוסות מים
אופן ההכנה:
- שוטפים היטב את הלימונים במים חמים (ורצוי גם לשפשפם בכדי להסיר כל יצור חי ושעווה שעל הקליפה), קולפים את הקליפות בעזרת קולפן ירקות ומסירים בעזרת סכין את כל שאריות הקליפה הפנימית הלבנה. שמים את הקליפות בצנצנת גדולה, מוסיפים תכולת אחד מבקבוקי הוודקה ומערבבים. סוגרים את הצנצנת, רושמים עליה את תאריך המילוי ומאפסנים במקום חשוך וקריר. ממתינים 40 ימים.
- בתום התקופה לוקחים סיר, שמים בו את הסוכר והמים ומחממים על אש גבוהה עד רתיחה, תוך כדי ערבוב, לכ-5 דקות. נותנים לסירופ הסוכר שנוצר להתקרר בסיר, במשך כ-10 דקות. מוזגים את הסירופ לתערובת הוודקה-לימון שבצנצנת ומוסיפים את בקבוק הוודקה השני. סוגרים הצנצנת בשנית, רושמים עליה את התאריך ומחזירים לארון המוצל לתקופת המתנה נוספת של 40 יום.
- בתום 80 הימים מוציאים את הצנצנת ממקום מסתורה, מסננים את התערובת ונפטרים מקליפות הלימון. מוזגים את הלימונ'צלו לבקבוקים נקיים, סוגרים אותם ומאפסנים במזווה, אך לפני זה זוכרים להכניס מספר בקבוקים למקפיא, שכן בעוד קצת יותר מ-80 יום תחל תקופת החגים וסעודות החג.
ניתן לקצר את משכי תקופות ההמתנה (לא מומלץ על פחות מ-10 ימים לחליטה ופחות משבועיים המתנה לאחר ערבוב התוצר עם סירופ הסוכר ותוספת האלכוהול), ועדיין לקבל תוצאות ראויות, אולם אז יש לוודקה פחות זמן לספוח את צבען וטעמן של קליפות הלימון.
- הערה: proof הינה שיטה למדידת כמות האתנול המצויה במשקה אלכוהולי. לפני ההגדרה המקובלת כיום בארה"ב, מספר ה-proof נוצר מהכפלת אחוז האלכוהול במשקה, לפי נפח, כאשר המדידה מתבצעת בטמפ' של 15.5 מעלות צלסיוס. 80% proof תהיה אפוא המידה אשר יקבל משקה בעל 40% אלכוהול.
הלימונצ'לו הינו משקה מרענן וקל, מעולה לרענון החיך וחוש הטעם או כדיג'סטיף וניתן להגישו במספר דרכים ולשלבו במתכונים רבים. כך למשל, ניתן להגישו על שברי קרח ובתוספת ליים וקליפת לימון כאפריטיף, מעורבב עם שמפניה או מיץ טרי כקוקטייל, או על כדור גלידת וניל או פירות טריים (כדוגמת תותים), כמנה אחרונה. השאר נתון לדמיון, וללימון.
.
לפנייה לכתב/ת 
