האישה שירתה
"מניפסט החלאה" של ואלרי סולאנס הוא טקסט מעורר מחשבה שקורא לחיסולו של הגבר, אך האם היינו שבים אליו גם אם הכותבת לא הייתה האישה שניסתה להתנקש בחייו של אנדי וורהול?
באחד הימים של יוני שנת 1968, בצהרי היום, ירתה ואלרי סולאנס באנדי וורהול
שלוש יריות מאקדח אוטומטי בשעה שדיבר בטלפון בסטודיו שלו. אחר-כך היא ירתה שתי יריות לכיוון מריו אמייה, מבקר אמנות שחיכה לפגישה עם וורהול. אחר-כך ניסתה לירות בפרד הוג'ס, המנהל האישי של וורהול, אבל האקדח נתקע. באותו רגע דלת המעלית נפתחה ופרד הציע לסולאנס להשתמש בה. "רעיון טוב", אמרה ואלרי, נכנסה למעלית ויצאה מהסטודיו.
"מניפסט החלאה" מאת ואלרי סולאנס, תרגום: עידית שורר, הוצאת רסלינגבשנה שקדמה למטח היריות הזה עסקה סולאנס בכתיבה, פרסום והפצה של "מניפסט החלאה", או בשמו המלא בלעז, The SCUM Manifesto - כאשר המילה SCUM היא ראשי התיבות של Society for Cutting Up Men. התרגום בעברית משתמש במילה "חלאה" כאשר המונח המלא תורגם ל"חבורה לקיצוץ הגבר". המניפסט הוא טקסט פרובוקטיבי, משעשע, תוקפני וילדותי המציע ניתוח של המציאות על בסיס חלוקה לג'נדרים, הבנות נגד הבנים, וקריאה לפעולה מהפכנית לחלוטין.
במניפסט קוראת סולאנס, בפשטות, לחיסולו של הגבר. היא מבקשת לאגד את הנשים הראויות (והיא גם מסבירה מי הן הנשים הראויות, בניגוד לנשים הלא ראויות) ב"חלאה" ומפרטת את המטרות שלהן והדרכים להשגתן. סולאנס מציעה יציאה למלחמה, שמה זרקור על האויב וקובעת את חוקי המשחק. הבנות ילחמו, אבל לא כמו הבנים. נשות "חלאה" ישמרו על כללים ועקרונות ברורים שסולנאס מפרטת במניפסט.
סולאנס מבקשת לא רק להביא לחיסולו הפיזי של הגבר, היא שואפת לבטל את השפעתו על העולם ועל תפיסת העולם של החברה האנושית. היא רוצה לברוא עולם חדש, המותאם לתכונות של האישה. סולאנס מחפשת דרך לקרוא למהפכה בלי להשתמש בכלים (לשונים, מחשבתיים) שהעולם הגברי הנהיג. היא רוצה שפה חדשה, לא נגועה.
"מניפסט החלאה" תורגם לשפות רבות ופורסם בעשרות ארצות. אצלנו הספר רואה אור בימים אלה בהוצאת "רסלינג", כולל הקדמה מאת פרופ אביטל רונאל, חוקרת אמריקאית וכותבת הפועלת בשדה ביקורת התרבות. התרגום של עידית שורר מצויין והטקסט נגיש ומזמין לקריאה.
אני בעצם סופרת
בשעות הערב של אותו יום ביוני 1968 ניגשה ואלרי סולאנס לשוטר תנועה והסגירה את עצמה. כשנשאלה למה עשתה זאת אמרה שלוורהול השפעה גדולה מדי על חייה. היא הופיעה בתפקידים קטנים בשני סרטים שלו. הוא החזיק אצלו תסריט שהיא כתבה ("Up Your Ass"). בתקופה שלפני ההסתערות היא טילפנה אליו כמה פעמים וביקשה שיחזיר לה את התסריט או שיפיק אותו וישלם לה בעבורו. וורהול סירב. הוא טען שאיבד את המחזה, שזאת לא אשמתו, שהמוני תסריטים ומחזות וטקסטים נשלחים אליו והוא לא יכול להיות אחראי על הכל.
וורהול נפצע קשה. לכמה זמן היה במצב של "מוות קליני". ואז הוא חזר. כמו עוף החול, שלושת הכדורים טעוני השנאה של ולארי סולאנס לא יכלו לו. סולאנס נשלחה למעצר ואחר כך להסתכלות ואשפוז. בשעות שאחרי תיארה התקשורת את סולאנס, המתנקשת, כשחקנית. ואלרי היתה מודאגת. "אני בעצם סופרת", אמרה.
סולאנס נולדה בניו ג'רזי בשנת 1936. היתה לה ילדות נוראה. אביה התעלל בה מינית. בגיל 15 עזבה את הבית והפכה עצמאית. לבדה סיימה תיכון, לבדה מימנה לעצמה לימודי פסיכולוגיה באוניברסיטה, כנראה על-ידי עבודה בזנות. אחרי הלימודים טיילה ברחבי ארצות-הברית עד שבשנת 1966 הגיעה לניו יורק. שנה אחרי ניסיון ההתנקשות נשפטה סולאנס ונמצאה אשמה. היא קיבלה שלוש שנים בכלא והשתחררה בספטמבר 1971.
בשנים שאחרי סולאנס עזבה את ניו-יורק ונעלמה. היא לא הוסיפה לכתוב, או במידה שכן - הטקסטים לא פורסמו. היא נפטרה בשנת 1988 ענייה וגלמודה בבית מחסה בסן-פרנסיסקו. לטוב או לרע היא זכורה לנצח בהקשר של הגבר שאותו ניסתה לחסל. בכלל, אנחנו יודעים הרבה על ואלרי סולאנס בשנים שהסתופפה סביב חבורת וורהול, לא לפני ולא אחרי. ה-15 דקות שלה היו בצלו.
"מניפסט החלאה" הוא טקסט משעשע, מעורר מחשבה ונוגע ללב. יש בו משפטים מדליקים, כאלה שהייתי מדפיסה על טי שרט ("הבוז הוא צו השעה", עמ' 73), הבחנות מעניינות, המון מקוריות וזעם ללא גבול. "רוח רפאים זניחה בשוליה של הכתיבה הקיצונית", מתארת רונאל את סולאנס בהקדמה. ואילולא ירתה סולאנס בוורהול היה לטקסט שלה חיים אחרים? היו לו בכלל חיים?
לפנייה לכתב/ת 
משעשע ותוקפני
מומלצים
