2 ארוחות למזגן

אני שרוע פרקדן על כורסתי, הבריזה מפתחי האוורור של המזגן מבדרת את קצות שערותיי, ידי האחת משפדת בזריזות חתיכות אבטיח מהקערה והשנייה מנסה לתמרן בין הבולגרית לשלט (פעולה לא קלה כאשר אתה שרוע במאוזן). לפתע צלצל הבזק. לא עניתי, שכן: א - זה יצריך אותי לוותר על האחיזה בבולגרית. ב - בזק זה אף פעם לא בשבילי.

ואז הצטרף אליו הסלולרי. לא עניתי. כי: א - זה יצריך אותי לעזוב את האבטיח. ב - אני לא עונה לשיחות לא מזוהות בקיץ (בעצם גם לא בחורף, בסתיו ובאביב). אחרי כעשר דקות של צלצול בלתי פוסק, חזרה השלווה לשכון במעוני. אלא שאז צלצל לפתע פעמון דלת הכניסה. הכלבה הסתערה בחמת זעם לכיוון ואני הפקרתי את האבטיח והבולגרית וקמתי. מעבר לשני עמדה השכנה והגישה לי את הבזק שלה. על הקו הייתה הגברת:

"אתה כל כך עסוק שאין לך זמן לענות לטלפון?", התלוננה, "מה אתה עושה?"

"אני אורז על מנת לרדת לכיסופים"

"השתגעת?"

"לא" אמרתי, "אבל עוד טלפון אחד ואני יורד"

"טוב, אבל רק שתדע שבכיסופים 47 מעלות בצל"

שבור מכך שלקחו לי את מקום המפלט הדמיוני, עניתי, "אז מה עכשיו?"

"עכשיו ארוחת צהריים עליך".

"אני לא ז'ואל רובשון ולא פול בוקוז, אני לא צחי בוקששתר או ניר צוק, ואפילו לא אהרוני (למרות שפעם הייתה לי צמה), אבל אני מבשל לך מהלב... מהלב...". תוך כדי פיזום השיר, נכנסתי למטבח והכנתי אנטריקוט צלוי בקארי.

אנטריקוט צלוי בקארי

הקארי חדר למטבחי בשנים האחרונות ומסתבר שהוא נפלא גם בקיץ, אם שומרים על המינון של הפיקנטיות.

המרכיבים (לשמונה אנשים):

2 קילוגרם אנטריקוט טרי רצוי פחות שמן מהצד שקרוב לסינטה

למשחה:

2 כפיות קארי

1/2 כוס שמן זית

1 כפית פפריקה מתוקה

10 שיני שום כתוש

2 כפיות גרגירי כוסברה (בפעם האלף, אין קשר בין הגרגירים לירק הטרי),

5 גבעולי תימין

1כפית פלפל שחור גרוס

1  כפית גדושה מלח ים

כתוספת:

8 קישואים

4 בטטות

שמן זית

חומץ בלסמי

מלח ופלפל שחור

וכך עושים:

1. מערבבים את כל החומרים היטב ומבצעים עיסוי רקמות עמוק לאנטריקוט. ואז, כמו אחרי כל עיסוי, נותנים לו לנוח כשעה במקרר.
2. בינתיים, צולים בגריל או על מחבת פסים בטטות וקישואים פרוסים, שהוברשו בקצת שמן זית וחומץ בלסמי (כמו לאנטיפסטי) ומצננים.
3. מוציאים את האנטריקוט כחצי שעה לטמפרטורת החדר ומכניסים לתנור לוהט ב- 250 מעלות ל – 15 דקות לא מכוסה. מורידים ל – 180 מעלות, וממשיכים לצלות כ 20-25 דקות.
4. מוציאים ומניחים על השולחן לעשרים דקות נוספות, עד שהנתח כמעט פושר. פורסים, ומגישים עם הירקות הקלויים בגריל.
   

בצד, כדאי להניח צ'אטני אפרסקים או כל צ'אטני אחר (קנוי או ביתי). אפשר להוסיף מעט חומץ בן יין אדום או חומץ בלסמי ומעט פלפל צ'ילי לפי הטעם, בשלבי הסיום. ליד, הכנתי סלט עלים ירוקים שמעליו הנחתי אגסים קלופים, חתוכים לקוביות, מטוגנים במעט חמאה וסויה ומעליהם פוררתי מעט גבינה כחולה ואגוזים קלויים. לתוך המחבת הוספתי שמן זית  מיץ לימון ומלח ים, ערבבתי כדקה וזה היה רוטב לסלט.

תוך שאני מפזם את הפזמון שנדבק לי ("מהלב... מהלב.."), חזרתי לכורסא. ביצעתי כיוון אופטימלי של פתחי האוורור וחשבתי שעברנו עוד יום של קיץ. טעיתי. מסתבר שהצהריים היוו רק הקדמה.

בערב, הודיעו חברים שהם באים לאכול. לאחר שניסיתי עליהם את כל "השטיקים" של הקיץ - כלומר: לשים כמה גבינות על השולחן, להגיש מרק קר, ולקוות לטוב. זה לא עבד. הם רצו אוכל חם. אישית אני לא מכיר אוכל הרבה יותר חם מכבד עוף מבושל ביין אדום, מוגש עם טבעות בצל פריכות על פירה.

כבדי עוף ביין אדום

המרכיבים (לארבעה אנשים):

לטבעות הבצל:

2 בצלים גדולים

קמח

ביצה

פירורי לחם

לפירה:

4 תפוחי אדמה, מבושלים וקלופים

1/2 חבילת חמאה

1 מכל שמנת מתוקה

פלפל לבן ומלח (מי שרוצה לעשות גרסא יותר דיאטטית של פירה, מוזמן)

לכבד:

1 קילוגרם כבד עוף נקי, חתוך לשתי אונות

1/2 כוס ציר בקר

1 כוס יין אדום

מעט שמן זית

1/2 חבילת חמאה

פלפל שחור גרוס

מלח

1 כף חומץ בלסמי

1 מגש בצלצלי שאלוט, קצוצים דק

150 גרם חזה אווז מעושן, קצוץ לקוביות קטנות

אופן ההכנה:

1. מכינים את טבעות הבצל: לא להתחכם, פשוט ולעניין – חותכים את הבצלים לטבעות ומפרידים. מקמחים אותם, טובלים בביצה, ואח"כ בפירורי הלחםם, מטגנים בשמן ומניחים על נייר סופג.
2. מזהיבים את בצלצלי השלוט בחמאה ובשמן זית. מוסיפים את הכבד, ומשחימים אותו משני הצדדים.
3. מוסיפים את חזה האווז, וממלחים ומפלפלים. מוציאים את הכבד ומניחים בצלחת מכוסה.
4. מוזגים את ציר הבקר, היין והחומץ הבלסמי לתוך המחבת. מצמצמים על אש קטנה כעשרים דקות, ומחזירים את הכבד פנימה לשלוש דקות נוספות. מורידים מהאש ומניחים על הפירה עם קצת רוטב וטבעות בצל פריכות מעל.
   

אם זה לא יחמם אתכם, כל שנשאר לכם זה לנסוע לכיסופים. בתיאבון.