תוכנית מהל"ב: "נגן על המובטלים, על חמתו של ביבי"

השבוע יצא לדרך פרוייקט מהל"ב (מהבטחת הכנסה לעבודה בטוחה), הגירסה הישראלית לתוכנית "ויסקונסין", שהופעלה באירופה ובארה"ב ונועדה לסייע למובטלים כרוניים, המתקיימים מקצבת הבטחת הכנסה, לצאת לעבודה. ביום ראשון נפתחו 7 מרכזי התעסוקה, שהקימו החברות המפעילות את הפרוייקט ברחבי הארץ. לרשות הפרוייקט מאגר של 5,000 מקומות עבודה, ו-14 אלף מובטלים נקראו להתייצב במרכזים ולצאת לעבודה.

עוד לפני שהחל לפעול, זכה הפרוייקט לתדמית שלילית. שר האוצר, בנימין נתניהו, הכריז במסיבת העיתונאים בפתיחת הפרוייקט ש"אף אחד לא יוכל להתחמק יותר מעבודה ולקבל קצבאות בהונאה". מנגד, הארגונים החברתיים התגייסו נגד הפרוייקט, בהפגנות סוערות ובמאמרים נזעמים בעיתונים. מהצהרות נתניהו ומתנגדיו כאחד מצטיירת התוכנית כמין הכרזת מלחמה על המובטלים, שנועדה להרע את תנאיהם ולשלול להם את הקצבאות.  

מפוחדים ורועדים

מאות מובטלים משתרכים מדי יום בתור ארוך בפתח מרכז התעסוקה של חברת 'אמין', הזכיינית הבריטית המפעילה את הפרוייקט בירושלים. רובם מבוגרים, חלקם עולים חדשים, ערבים וחרדים. הם נראים מפוחדים. רבים מהם לא עבדו כבר שנים.

מימי ויצמן עלתה מבריטניה ב-1996. מאז לא עבדה. "לא מצאתי כלום", היא מספרת, "הגעתי לארץ לא צעירה, לא ידעתי מה אומרים כאן בראיונות עבודה. הפסקתי לחפש. הלך לי הביטחון, אני חיה על כדורים, יש לי חרדות ונדודי שינה".

את רוצה לעבוד?

"מאוד רוצה. אני מקבלת 1,100 שקל לחודש וקצת עזרה בשכר דירה, וזה לא מספיק. אני גם רוצה להכיר אנשים, לעשות משהו. רוצה שיהיה לי טוב יותר".

אז שמחת שזימנו אותך לפרוייקט?

"לא, לא שמחתי, פחדתי. פרצתי בבכי, לא ידעתי מה יעשו לי כאן, מה יהיה עם הקיצבה. אבל אם ימצאו לי עבודה, אני אודה להם".

ליד המדרגות המובילות לבניין 'אמין' הקימה קבוצת פעילים חברתיים דוכן מחאה. עוד לפני שהמובטלים נכנסים לבניין, הם נתקלים בפעילים החברתיים, שניגשים אליהם ומנסים לשכנע אותם שהתוכנית רעה להם. "עובדים עליכם בעיניים!", קוראים המפגינים, "יקחו לכם את הקצבאות!", "מדינה חרא!" 

"אשבור להם את המשרד"

ואולם, עם הכניסה למשרדי 'אמין' מתגלה תמונה שונה לחלוטין מזאת שמצטיירת מבחוץ. לא קלגסי-עבודה קשוחים ממתינים שם למובטלים, אלא מדריכים ומדריכות שמשוחחים עם המובטלים בעדינות ומקשיבים בסבלנות למצוקותיהם ולפחדיהם.

לכל מובטל מוצמד מדריך אישי, המחפש לו עבודה, מכין אותו רגשית, דואג לו להסעה ולסידור לילדים, וגם משגיח שייצא לעבוד. המדריכים והמובטלים יושבים במשרד באותו הצד של השולחן, מול המחשב, כדי שהמובטל לא יראה במדריך "אח גדול". המובטלים מספרים למדריכים את סיפוריהם הקשים. חלקם רועדים. אחדים בוכים. רובם רוצים לעבוד. "בבקשה, בבקשה, תמצאו לי עבודה", מתחננת מובטלת, אך מתקשה לומר במה היא רוצה לעבוד. המדריכים מעודדים. "בואי ננסה לחשוב ביחד איזו עבודה מתאימה לך", אומרת מדריכה למובטלת.

לא כל המובטלים משתפים פעולה. אישה בשנות ה-50 לחייה קמה פתאום ומתחילה לצעוק בזעם. "אני לא יכולה לעבוד", היא צועקת, "אתם צריכים להבין: יש דבר כזה, בנאדם שלא מתאים לשום מסגרת. כל מקום שישלחו אותי לעבוד, אני יגיע ואעשה שם כזה בלאגן, שלא ירצו אותי. אני אשרוף להם את המשרד", אומרת, ויוצאת.

חלק מהמובטלים אינם מדברים עברית, ונעזרים בקרוביהם כמתרגמים. הסיכוי שישתלבו בעבודה נראה קלוש. "אני לא מבין למה הביאו לכאן את אמא שלי", אומר דוד (שם בדוי) המלווה את אמו, עולה בת 56 מאתיופיה. "היא לא עבדה יום אחד בחיים. באתיופיה הנשים יושבות בבית. היא לא יודעת עברית. מי ייקח אותה? איך היא פתאום תלך לעבוד?"

מה עדיף? שתשב בבית ותחיה מקצבה?

"כן. למה לא? זה הרבה כסף, הקצבה הזאת, 1,400 שקל? על זה תתפרק המדינה? למה להעניש אותה?"

"לא ממהרים לשלוח לעבודה"

ואולם, המדריכים אינם נבהלים מהקשיים. "הרבה אנשים חושבים בכנות שאינם יכולים לעבוד, ומגלים שהם רוצים ויכולים, בזכות התהליך שהם עוברים כאן", אומר אחד המדריכים, משה גמיש, " הם נכשלו שוב ושוב והם מפחדים".

איך אתם מתמודדים אתם?

"אנחנו מבצעים סדרת פגישות, יוצרים קשר אישי, מנסים להעצים אותם ולחזק את ביטחונם. רובינו עובדים סוציאליים, מחנכים או פעילי שכונות. אנחנו עושים סדנאות, פרזנטציות ושיחות קבוצתיות. יש לנו אפילו חדר הלבשה, שבו מתנסים בלבוש לעבודה. אלה תהליכים שאי אפשר לעשות כשהבנאדם בא ללשכת התעסוקה, מקבל את הסטמפה והולך הביתה".

"אנחנו לא ממהרים לשלוח לעבודה. אם אשלח מובטלת לעבודה שלא מתאימה לה, היא תתפטר או תפוטר אחרי שבוע. אני מנסה קודם-כל להקטין את ההלם, ואז אני חושב יחד אתה: מה את רוצה? במה את מוכשרת? מה יגרום לך לקום בבוקר, להתאפר ולצאת? הכל נעשה בהדרגה, עד שהבנאדם מתחיל לעמוד על הרגליים בעצמו".

הרבה פסיכולוגיה אבל הצעות עבודה יש לכם?

"יש לנו מגוון: בניין, ייצור, מלאכת יד, דרך פקידות, קבלת קהל, ועד מהנדסים ומשרות נוספות לאקדמאים. יש עבודות לאנשים שלא יודעים עברית, לאנשים עם מגבלות רפואיות, משרות חלקיות ומשרות מלאה".  

"רוצים לגזול להם את 'קצבת הרש'"

אם כך נראה מרכז התעסוקה, מדוע מנסים הפעילים החברתיים להשבית את השמחה? "אין לנו כלום נגד חברת אמין", אומרת איילה סבג, פעילת ארגון 'סינגור קהילתי' המפגינה ליד המרכז, "היינו בפנים, ראינו שמתייחסים לאנשים יפה".

"הבעיה היא, שהם מביאים לכאן את החלשים ביותר שאין סיכוי שישתלבו בעבודה. תראה בעצמך: אלכוהוליסטים, נרקומנים, מבוגרים, חולים, מעורערים נפשית ואמהות חד-הוריות. החלשים ביותר. הם מעוניינים באנשים כאלה".

מדוע?

"'אמין' היא עסק פרטי. לפי תקנון הפרוייקט, 'אמין' תקבל כסף אם הם יבטלו את הקצבאות ל-30% מהמובטלים. במדינה אין עבודה. אם היו מביאים לפה מובטלים רגילים, שמתאימים לעבודה, 'אמין' היו נכשלים. אבל זה הפטנט: ל'אמין' יש זכות לרשות לכל אדם שלא מתייצב לעבודה 'סירוב', ואז שוללים לו את הקצבה. זה לא בעיה לרשום 'סירוב'. אם הילד שלי חולה, ואני לא מגיעה לעבודה, יכולים לרשום לי 'סירוב'".  

לפי החוק ותקנון הפרוייקט, אחרי חודשיים של 'סירוב' המובטל חוזר לקבל קיצבה, ואז 'אמין' מאבדת את הבונוס. האם לא עדיף ל'אמין' לספק עבודה לטווח ארוך?

"אין עבודות כאלה. ומה הבעיה לרשום 'סירוב' שוב ושוב?"

ומה את מציעה למובטלים? לחיות מקצבאות בבטלה ובעוני?

"כרגע זה מה שיש להם. זאת 'קצבת הרש' שלהם, ונתניהו רוצה לקחת גם אותה".

"נמשיך לשלם להרבה מהם קצבאות"

גמיש, פעיל שכונות ויו"ר עמותת 'קדמה', השתתף בעבר בעצמו בהפגנות נגד הפרוייקט, ושינה את דעתו. "הכרתי את הפרוייקט הזה כמתנגד", אומר גמיש, "עד שראיתי את המרכז ואת המדריכים כאן. אני משוכנע לחלוטין שהמטרה היא למצוא לאנשים עבודה, ולדאוג שישתלבו בה לטווח ארוך".

המפגינים כאן טוענים שמי שלא ישתלב בעבודה, יפסיד את הקצבה ויישאר בלי כלום.

"אין ספק שיהיו אנשים שלא ישתלבו בעבודה. גם בגלל שבאמת יש אבטלה במדינה, וגם בגלל שיש טיפוסים שפשוט לא מסוגלים לעבוד. אבל מי שלא יעבוד, ימשיך לקבל קצבה, על אפו וחמתו של ביבי. לא משנה לי מה אומר שר האוצר, ואני לא נמצא כאן כדי לסייע לו לפגוע באנשים. אני מתחייב: אם יתברר לי שחברת אמין רושמת 'סירוב' לאנשים לא על עוול בכפם, אני, משה גמיש, קם ומתפטר". 

"הבעיה זה השם ויסקונסין"

גם מנכ"ל 'אמין', הילרי וורמות', מודעת לביקורת על התוכנית. "אני מבינה את החששות", היא אומרת, "הבעיה המרכזית היא השם 'תוכנית ויסקונסין' שדבק בתוכניתנו. 'ויסקונסין' היא תוכנית אחרת לגמרי, שהופעלה בארצות הברית. אנחנו מפעילים תוכנית שהפעלנו בבריטניה. אני לא אוהבת להיות מזוהה עם 'ויסקונסין'". 

מה ההבדל?

"תוכנית ויסקונסין היא קשוחה. החברה מקבלת כסף לפי מספר המובטלים שנשלחו לעבודה. אם האנשים מתפטרים אחרי חודשיים, הם נשארים בלי קצבה. אצלנו, אם העובד מתפטר, הוא חוזר אלינו ואנחנו שוב אחראים עליו. אנחנו עובדים בטווח הארוך".

מה ימנע מכם לשלוח אנשים לעבודות ארעיות ולרשום להם 'סירוב' שוב ושוב?

"אנחנו פשוט לא מתכוונים לעשות זאת, כי זה לא הדבר הנכון לעשותו".

מדוע? אתם עסק שצריך להרוויח, לא?

"כן, אבל אנחנו רוצים להרוויח בדרך מוסרית. אני עושה בחיים שלי מה שאני מאמינה בו. אם נסייע למובטלים למצוא עבודה לטווח ארוך, אנחנו נרוויח ולהם יהיו הכנסה גבוהה יותר וחיים טובים יותר".

"מאות מובטלים שהיו אמורים להתייצב כאן לא הגיעו. מבחינת החוק, הם סרבני עבודה, ואם היינו רוצים לעשות כסף קל מביטול קצבאות, היינו רושמים להם 'סירוב'. אבל אנחנו פועלים במרץ כדי לאתרם ולהביאם לפה, כדי לאפשר להם הזדמנות לעבוד, וכדי לא לבטל קיצבה בלא הצדקה". 

"החברתיים לא רוצים להקשיב"

שותפה הישראלי של וורמות' הוא מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, שמואל סלבין. סלבין החליט לעבוד עם 'אמין', ולא עם החברות האמריקניות שהפעילו את פרוייקט ויסקונסין המקורי, כיוון שלדבריו, "הדגש אצל האנגלים הוא על האדם ולא רק על העבודה. לפני ששולחים לעבודה אנשים שלא עבדו שנים, צריך להכין אותם לכך, ו'אמין' עושים זאת היטב".

כיצד אתה מסביר את הביקורת העזה על הפרוייקט?

"אני לא מצליח לדבר עם הפעילים החברתיים שמתנגדים לנו, ואני מרגיש שהם לא כל-כך רוצים להקשיב. הם חוששים, בצדק, מהעברת שירותי הרווחה לחברה פרטית, אבל הם מתעלמים מהעובדה שלפרוייקט מהל"ב יש תקנות קשוחות שימנעו מאתנו לפגוע במובטלים".

מדוע שלא תרשמו למובטלים 'סירוב' ותקבלו את הבונוס?

"אנחנו אחראים לספק תעסוקה במשך 9 חודשים. כדי לקבל בונוס, נצטרך לשלוח את המובטל לעבודה 4 פעמים, לרשום לו 'סירוב' 4 פעמים, ולסמוך עליו שתמיד יהיו לו בעיות מיוחדות. האם לא פשוט יותר למצוא לו עבודה קבועה?"

חוק חברות כוח אדם מחייב חברות להעניק לעובדים קביעות אחרי 9 חודשים בתפקידם. האם העובדה שאתם אחראים עליהם ל-9 חודשים נועדה לאפשר לכם לפטר אותם אחר-כך?

"אנחנו לא חברת כוח אדם ואנחנו לא מרוויחים מכך שלעובד אין קביעות. מבחינתנו, נשמח אם הם יקבלו קביעות מהיום הראשון".

האם יש לכם פיתרונות שיאפשרו לכולם לעבוד? האם תוכלו לתת לאימהות לצאת ב-15:00 הביתה לקחת את ילדיהם, או שמי שלא תוכל לעבוד עד 17:00 תקבל 'סירוב'?

"עדיין אין לי תשובה טובה לשאלה החשובה הזאת. רוב המובטלים כאן במרכז בירושלים הם מבוגרים, אבל יש גם אמהות עובדות, ואני אפילו לא בטוח שיש לנו מספיק מקומות במעונות יום בשבילן. בינתיים, מי שלא מתאים לעבודה במשרה מלאה יקבל משרה חלקית. לא נמהר לזרוק אותם למים עמוקים. בכלל, שלא יהיו אי-הבנות: מהל"ב נמצא רק בתחילת הדרך, ויש עוד הרבה בעיות שעדיין אין להן פיתרון".

כיצד אתה מתייחס לדברי שר האוצר, שהפרוייקט 'ימנע התחמקויות מעבודה'?

"אינני מאמין שמישהו רוצה לחיות מקצבאות. יש ויכוח על השאלה כמה מהמובטלים 'חותמים בלשכה ועובדים בשחור'. לדעתי, הם מעטים. ביבי צודק, באומרו שבזכות תוכנית מהל"ב נדע בקרוב מי הם אותם רמאים, כי הם פשוט לא יגיעו לכאן ולא יקבלו קצבה. אבל אם ביבי חושב שזאת מטרת הפרוייקט, אני לא מסכים איתו. המטרה היא שאנשים ימצאו עבודה ויתפרנסו בכבוד".