חיפה מציגה: שובם של הטמפלרים
התפאורה: הבתים היפים של המושבה הגרמנית בחיפה. השחקנים: צמד מדריכים עם מבטא כבד וגינונים של ראשית המאה. התוצאה: סיור תיאטרלי בעקבות הטמפלרים
קבוצת המורות המפוהקת שיצאה לסופ"ש מאורגן התיישבה לה לאיטה על המדרגות שבמרכז המושבה הגרמנית בחיפה, לרגלי הגנים הבהאים. השעה שעת בין ערביים, נוף הגנים מדהים מתמיד, ובתי המושבה המשופצים ניבטים אל המורות מכל עבר.
הן המתינו בסבלנות למדריך שהיה אמור לקחת אותן לסיור במושבה ובושש לבוא. לפתע, משומקום, הגיחה אישה לבושה בסגנון עתיק (בסגנון האיימיש, אם תשאלו אותי) וצעקה
בקולי קולות בעברית של פעם במבטא גרמני כבד. במבט שני ניתן היה להבחין שהעוצמה הושגה בעזרת מיקרופון קטן.
כמה דקות אחרי זה, הקבוצה כבר צעדה אחריה במרץ, היישר לתוך מנהרת הזמן. השנה היא 1868. המושבה הגרמנית בחיפה שוקקת חיים ומלאה בטמפלרים, אותם גרמנים בעלי חזון דתי שהגיעו לארץ ישראל כדי להפריח את השממה. המדריכה החיננית עם המבטא הכבד מפעילה את הקבוצה בשאלות משאלות שונות, ודרך גילוי מודרך מספרת את סיפורם המרתק של הטמפלרים.
תוספות פיקנטיות
רוני גרינברגר, היוזמת של הסיור והשם מאחורי המבטא, מפגינה הומור בריא וכושר אלתור מצויין. אחרי מספר דקות מצטרף אליה איתמר וייס, אף הוא לבוש כגרמני טיפוסי, מנשק את ידן של העלמות שבקבוצה ומחלץ צחוקים מתגלגלים מכמה מהן.
אבל למרות הצחוק והגוון ההיתולי, הקבוצה לומדת עובדות היסטוריות רבות על הטמפלרים, כישוריהם יוצאי הדופן בבניה ובחקלאות, הסטנדרטים האירופאיים שהם
הביאו לארץ וסופה של תקופת יישובם כאן. ביחד כולם נזכרים בדמויות ססגוניות מהעבר כמו סר אוליפנט ומזכירו הבלתי נשכח, נפתלי הרץ אימבר, מחבר ההמנון הלאומי שלנו.
"סיור מומחז" קוראים לז'אנר הזה - ספק טיול ספק הצגה. איתמר וייס, ה"טמפלר" שסיים את בית הספר למשחק של יורם לוינשטיין, מספר ש"עד היום, ארבע שנים אחרי שהתחלנו את הסיורים, אני עדיין מאוד מתרגש. זו בכל זאת לא הצגה רגילה. אנשים שואלים הרבה שאלות ואני תמיד מקווה שאדע לענות להם את התשובות הנכונות ולא לשגות בעובדות היסטוריות". וייס מוסיף: "הטקסט שאנחנו משתמשים בו מבוסס על עובדות היסטוריות מוצקות, סיפורי מסגרת חצי אמיתיים וקצת תוספות פיקנטיות".
צלבי קרס בישראל
הטמפלרים, תנועה שקמה בגרמניה במאה ה-19, השתדלו בכל מאודם לקרב את הגאולה. לפי אמונתם, עבודת הכנה זו יכולה היתה להתבצע רק בישראל, וכך, בשנת 1868, הגיעו לארץ 750 מחברי הקבוצה. את המושבה הראשונה שלהם הקימו, כאמור, בחיפה, במקום
בו נמתחות כיום שדרות בן גוריון. בהמשך הוקמה מושבה גם ביפו, ולאחריה, בשנת 1871, מושבה חקלאית בשרונה ("הקריה" בתל אביב).
כחלק מרצונם לחיות באופן אידילי ובחברה יצרנית, הגיעה בראשית המאה ה-20 קבוצה שניה של טמפלרים, שהתיישבה ביפו (1903), בירושלים ובשלוש מושבות חקלאיות: וילהלמה (בני עטרות), וולדהיים (אלוני אבא) ובית לחם הגלילית. הטמפלרים הביאו עמם מאירופה גישות חדשות לחקלאות, כלי עבודה שכמותם לא נראו עד אז בארץ וסגנון בניה אירופאי.
כשעלו הנאצים לשלטון בגרמניה, הטמפלרים, אזרחים למופת, הצהירו על נאמנותם לרייך. דגלים עם צלבי קרס התנוססו בחלק מהמושבות, וחלק מהתושבים אף התגייס לצבא הגרמני. משפרצה מחלמת העולם השניה קיבצו הבריטים את הטמפלרים בוילהלמה ובבית לחם הגלילית, משם גורשו לאוסטרליה. הקרקעות והרכוש הופקדו בידיו של "האפוטרופוס על נכסי האויב" והפכו לאדמות מדינה עם הקמתה של מדינת ישראל ב-1948. סיום מערכת היחסים המורכבת בין הטמפלרים לארץ ישראל
התרחש ב-1962, כשישראל, כחלק מהסכם השילומים עם גרמניה, שילמה להם פיצויים עבור האדמות והרכוש.
עד לפני כמה שנים היתה המושבה הגרמנית שכונה בעייתית, אזור של זנות ופשיעה. היא ניצלה ברגע האחרון מציפורני יזמי הייטק שקמו עליה "לכלותה", בזכות לחץ שהפעילו פעילים ירוקים ואנשי אקדמיה מאוניברסיטת חיפה. שיפוץ המושבה עלה כסף רב, אבל היום היא מהווה אתר תיירות ובילוי קסום, שגם מכניס כספים לקופת העירייה.
את בית העם של הטמפלרים תרמו הגרמנים לפרויקט, והתנו זאת בכך שכתובות מקוריות בגרמנית יופיעו על חזיתות הבתים.
זה שעולה וזה שיורד
מי שאחראי לצד האדמיניסטרטיבי של הסיורים הללו היא העמותה לתיירות ונופש חיפה, חברה עירונית ששמה לה למטרה להעלות את חיפה על המפה של תיירות הפנים. בעונה החמה (תרתי משמע), יוצא כמעט בכל יום סיור ממוחז שכזה במושבה הגרמנית, חלקם מוזמנים מראש עבור קבוצות פרטיות (עד 50 איש - 750 ש"ח).
בכניסה לבנין העמותה מוצבת האות I, הסמל הבינלאומי למקום מידע לתיירים (Information). במקום תוכלו להתרשם ממרכז מבקרים קטן ולצפות
בסרטונים על האזור. העמותה מארגנת טיולים ומסייעת בתיווך בין מדריכים למודרכים ובארגון סיורים נושאיים.
אנחנו השתתפנו בסיור נוסף, אותו הדריכה זיוית. סיור זה התחיל (שוב) במושבה הגרמנית (בלי שחקנים, אבל עם הרבה ידע והסברים) המשיך בטיול במכונית לאורך חוף הים ועלה לקניון קסטרא הייחודי, שם ביקרנו בתערוכת בובות מעניינת. חתמנו, איך לא, בגנים הבהאים המדהימים, הדובדבן בקצפת של חיפה.
למדנו מפי זיוית, שעל פי הדת הבהאית, שהיא הדת החדשה ביותר בעולם, רק לבהאים מותר לעלות את המדרגות, ובני הדתות האחרות יכולים רק לרדת אותן (איזה מזל), ושאם אדם בוחר להיות בהאי, הוא יכול להמשיך ולהחזיק בדתו הקודמת במקביל. כיוון שכך ירדנו 600 מדרגות בחום יוקד, שממש לא הצליח לפגום בהנאה שלנו.
זיוית מספרת שחיפה היתה במקור בית הקברות של עכו (אולי בגלל זה כינו אותה "הפסקה ללא עיר"?). מאז, איזה מזל, זרמו הרבה קרוניות במעלה הכרמלית.
העמותה לתיירות ונופש חיפה, שד' בן גוריון 48, חיפה. טל': 04-8535605
לפנייה לכתב/ת 
