מותק, המחשב התחפש
יכול להיות שאתם מסתפקים במארז אפור וסטנדרטי למחשב שלכם ומרוצים ממהירות העבודה המקורית של המעבד שלכם. אבל יש אנשים שרוצים יותר: הם מקפיאים את המעבד כדי להשיג ביצועים משופרים, מנסרים את המארז, מחדירים לו אורות אולטרא-סגולים או משנים אותו לגמרי. והכל כדי לנצח בתחרות הלא-רשמית של המקוריות והמהירות
שום דבר לא הכין אותי למה שראיתי בפעם הראשונה שנכנסתי אל חדר העבודה של אליאור זנו – "המערה החשמלית", כפי שהוא מכנה אותו; על הרצפה ועל שרפרף מוגבה שכבו להם שני מזגנים שכל מטרתם היא לצנן מעבדים של מחשבי PC כדי לשפר את ביצועי המעבדים הללו בעשרות אחוזים. על שולחן העבודה שלו היו שפוכים קרביו של מחשב, שנראה כי לא ממש עומד לחזור אל המארז המקורי שלו.
מתחת לשולחן היו מונחים שני בלוני גז – האחד כחול והשני כתום – ובכל מקום אפשרי עמדו מדי טמפרטורה אלקטרוניים ושלל שעוני גז. אני מניח שאם הייתי רואה צילום של המקום הזה בעיתון או ברשת, הייתי מסיק מייד כי מדובר באיזו מעבדת חבלה של החמאס שנחשפה על ידי מיטב בחורינו – לאו דווקא המקום שהייתי בוחר לבלות בו מספר שעות – אולם לאחר שתי דקות שיחה עם זנו הגעתי למסקנה שלמרות שללא ספק מדובר בפסיכופת
(האיש מקפיא מעבדים כתחביב, למען השם), הרי שאני בהחלט יכול להירגע ולשבת בחדר מבלי לחשוש שכל העסק יעלה בסערה השמיימה.
מדובר בהפרעה
קודם כל, ניסיתי להבין מה גורם לבנאדם לקום יום אחד בבוקר, ולהחליט שהכיף שלו בחיים הוא לגרום למחשב שלו לזוז יותר מהר ממה שהתכוון אלוהים (או ראשי אגף הפיתוח של AMD ואינטל, לצורך העניין). כאן המקום להבהיר כי אני מסוגל למחשבה, אולם, עדיין גבר. כלומר, אני אולי חושב, אבל לא בצורה מסובכת מדי. כך שדי מהר הגעתי למסקנה שההסבר האפשרי היחידי לתופעה הזו חייב להיות קשור איכשהו לאגו הגברי.
שאלתי את אליאור, הידוע בקרב קהילת האוברקלוקינג העולמית בכינוי The Byter, האם לכל העסק הזה של מודינג ואוברקלוקינג (מיד יגיע הסבר, אל דאגה) יש איזו משמעות אמיתית, או שהכל קשור לשאלה "למי יש הכי גדול"? לקח לו דקה או שתיים להרהר בעניין. "לא, זה לגמרי בקטע של לראות למי יש הכי גדול".
אליאור, בן 28, הוא אחד האנשים הכי רציניים בארץ בנושא ונחשב לסבא רבא של קהילת המודרים הישראליים, בשל גילו המתקדם. הרומן שלו עם מחשבים החל בגיל 12 ולא נראים שום סימני גמילה, ולכן החליט לעשות את המעשה המתבקש: הוא הפך את התחביב למקצוע. לפני כשנתיים החל אליאור לשווק קיטים קטנים ואלגנטיים לצינון מערכות המחשב באמצעות נוזל קירור, מה שקרוי בעגה המקצועית water cooling, שאותם עיצב ומכר עם חבר נוסף. המערכות הללו, שנמכרו במחיר שווה לכל נפש של כאלף ש"ח ליחידה, זכו להצלחה נאה ובסופו של דבר הצליח אליאור למכור את
כל היחידות שייצר.
בין מודינג לאוברקלוקינג
כשמודרים מנסים להסביר את נושא המודינג (moding) והאוברקלוקינג (overclocking) הם מספקים כדוגמה את תחום שיפורי הרכב, אשר תפס תאוצה בארץ בשנים האחרונות, מאז הופעת הסרט "מהיר ועצבני". בנקודה הזו בערך נפל לי האסימון והתחלתי להבין מה גדול המרחק ביני לבין האנשים האמיצים הללו. הפעם האחרונה שהכנסתי שיפור כלשהו לרכב, הייתה כשהדבקתי בחזרה את הגומי שנפל מדוושת הגז בטרנטה הישנה שלי (ואם אני זוכר נכון, גם זה לא החזיק יותר משבוע).
אליאור חידד את הנושא והסביר את ההבדלים הקטנים, אך האקוטיים, בין מודינג לאוברקלוקינג. מודינג, לצורך העניין, הוא שדרוג אסתטי חיצוני של המחשב. ותחשבו על הקשר הבלתי נמנע בין מנורות האולטרא שמעטרות את המכוניות של הערסים ובין הנורות הכחולות הסקסיות שמעטרות את רוב המחשבים של המודרים. דוגמה למודינג שכזה עשויה לכלול צביעה מחדש של המארז, חיתוך הפאנל הצדדי של המארז והתקנת חלון שקוף שדרכו ניתן לראות את רכיבי המחשב.
אוברקלוקינג, זה כבר ה-Need For Speed האמיתי, המקבילה הממוחשבת לתהליך הפיכתה של הסובארו המשפחתית לרכב מירוצים דה-לוקס. כפי שניתן להבין מחדר העבודה של אליאור-מקפיא-המעבדים (הוא מקפיא גם לוחות-אם, כרטיסים גרפיים וקוביות קרח), מדובר בפעולה שנועדה לגרום
לרכיבי חומרה לעבוד במהירות שעון גבוהה מכפי שהתכוון לה היצרן. אוברקלוקינג, להבדיל ממודינג שנעשה מטעמים אסתטיים בלבד, אמור לעזור לחובבי מחשבים מתקדמים במיוחד (לא שמעתם אותי אומר גיקים) לבחון את מלוא הפוטנציאל של החלקים השונים המרכיבים את המחשב שלהם.
אחד התחביבים של העוסקים באוברקלוקינג הוא לקחת מחשב ישן במיוחד (משהו כמו XT או פנטיום 2 עטור שנים) ולראות עד לאן בדיוק יוכלו לדחוף אותו לפני שיקרה לו נזק בלתי הפיך, בדומה למתן קוקטייל של סטרואידים, אמפיטמינים, ויטמין C ושמן מנועים לאזרחים ותיקים בחדר הכושר של בית האבות.
לא כל מה שמקרר הוא מזגן
בימים אלו שוקד אליאור על פיתוח של מערכת קירור מים חדשה, אולם הבייבי שלו הוא אותו דבר מוזר שיושב על רצפת "המערה החשמלית" ומפחיד עיתונאים שבאים להציק. היצור הזה הוא אב-הטיפוס של יחידת קירור מסוג single stage phase change, או בתרגום מילולי להכאיב "יחידת שינוי מצב צבירה בשלב ראשון", או כפי שאני קראתי לו ברוב טיפשותי: המזגן.
יחידת הקירור הזו – שמוציאה קור של כמינוס חמישים מעלות צלזיוס – היא למעשה מקפיא קטן המצויד במדחס בהספק של שליש כוח סוס. מן המקפיא יוצאת זרוע הקירור אשר מתיישבת, בעזרת מתאם מיוחד, בדיוק על מעבד המחשב, על לוח האם או על הכרטיס הגרפי (תלוי ברצון הלקוח) ומקפיאה לו את הצורה. כך יוצא שמעבד, העובד בדרך כלל בטמפרטורה של כארבעים עד חמישים מעלות מעל האפס, עובד בטמפרטורה נמוכה הרבה יותר. הטמפרטורה הנמוכה מקפיצה
בעשרות אחוזים (ואף יותר) את מהירות השעון שלו ואת ביצועיו. לדוגמה, מעבד פנטיום 4 של אינטל במהירות שעון מקורית של 1,800Mhz שהוקפא, מתנהג בדיוק כמו אחיו ההיפר אקטיבי (וההרבה יותר יקר) הפועל במהירות של 3,000Mhz ובמקרים מסוימים אף עוקף אותו.
ההסבר הפיזיקלי לתופעה אינו סבוך במיוחד. אומר בקיצור כי בשל תכונות הסיליקון – החומר ממנו עשויים שבבי המחשב באשר הם – אומרות כי חום גבוה מאט את קצב העבודה. ככל שלמעבד קריר יותר, כך נעים לו, והאלקטרונים שבתוכו שמחים לשתף פעולה ולעשות זאת במהירות גבוהה יותר.
יצרני המעבדים השונים מייצרים אותם בצורה כזו שהללו יוכלו לעבוד בכל מקום בעולם על-פי התדר שהובטח ללקוחות ומבלי שיקרסו. מעבד שנמכר תחת ההבטחה שיוכל לעבוד בתדר של 1.5 Ghz, אמור להצליח לעשות זאת הן במקום קריר ונעים והן בתנאי חום קשים. אולם לאור הנאמר לעיל, ניתן להבין שאותו שבב יהיה הרבה יותר מבסוט בתוך מארז מאוורר בפינלנד הקרירה מאשר בתוך מארז סגור עם אוורור לקוי באמצע הסהרה. זה לא שהוא לא יעבוד, אבל בהחלט אפשר להבין אותו אם הוא יעשה את זה הרבה יותר לאט. כך שלמעשה, אפילו אם משפרים במעט את תנאי המחיה של המעבד, הוא יכול לתת תוצאות הרבה יותר מהירות.
אב הטיפוס של המערכת הזו עוד יושב לו על רצפת החדר ועובר ניסויים והתעללויות, אולם כבר עתה בוחן אליאור אפשרות להתפרנס מהעניין והוא החל לייצר חמש יחידות נוספות כמו זו המתוארת למעלה. הראשונה מביניהן כבר נמסרה לידי לקוח משלם. מחירה של יחידת קירור כזו, הראשונה מסוגה שמיוצרת בישראל, ינוע בסביבות ה-3,200 ש"ח. יחידות קירור דומות מיובאות ניתן להשיג גם במספר חנויות בארץ.
החברה הנחשבת כיום למובילה בעולם היא חברת asetek מדנמרק, אשר החלה את פעילותה בשנת 1998. אליאור טוען כי מדובר בהוצאה
המאזנת את עצמה, כיוון שבעזרת קירור ומשחק נכונים אתה יכול להוציא ממעבד שעלה לך 1,000 ש"ח ביצועים זהים לאלו שהיו יוצאים ממעבד שעולה 4,000 ש"ח ללא הקירור. כאן כמובן מתחילה הלולאה הבלתי אפשרית: תארו לכם אילו ביצועים ניתן להוציא בצורה כזו ממעבד שעולה 4,000 ש"ח.
צעד חינוכי חשוב
יש להדגיש כי בצד ההנאה הבלתי-מבוטלת הכרוכה בשיפוץ מורחב של מחשבים ענתיקות, מדובר גם באקט חינוכי חשוב מאוד. במיוחד לאור העובדה שרבים מהעוסקים באוברקלוקינג שורפים, בתחילת דרכם, לא מעט לוחות-אם ורכיבים אלקטרוניים יקרים, דבר שעלול להיות מעט בעייתי אם מדובר במחשבים חדשים ומשוכללים השייכים לחברים שלהם.
ילדים, אם הגעתם למסקנה שאתם רוצים להתעמר במחשבים ואתם עדיין מעוניינים שהמעגל החברתי שלכם לא ידלדל בצורה מחפירה, עשו טובה לעצמכם ולכל הסובבים אתכם: צברו בבקשה ניסיון על המחשב שלכם ולא על אלו של חבריכם. ואם כבר להתעלל במחשבים, עדיף על כאלו שלא יכאב הלב עליהם יותר מדי כשהם יתחילו להעלות עשן כחול. (ואולי זה המקום להתנצל בפני הוריו של בן כיתתי, אורי גולדברג, על כי שרפתי להם את המקינטוש המשוכלל שלהם, אחד מארבעה שהיו בארץ בשנת 1984).
מי הילד הכי יפה בשכונה?
מודרים רבים מתחילים את צעדיהם הראשונים בתחום, בפעולות כגון אלה המתוארות למעלה. זה יכול להתחיל מדבר פעוט כמו הוספת מאוורר או שניים להנמכת הטמפרטורה הכללית בקרבי המחשב. אבל סביר להניח שעוד לפני שתבינו מה קורה, תמצאו את עצמכם מתקינים פאנל דיגיטלי,
המציג לראווה ביצועים של חלקי החומרה השונים במחשב, מנסרים חלון צד, מתקינים שפע של מנורות מגניבות בתוך המארז ומפיצים תמונות פורנו של המודינג החדש שלכם בפורומים ברשת. כמו לאחר כל יצירת מופת ראשונית, האמן המתחיל מגלה כי לא ממש פשוט להפסיק, והדרך למודינג השני והשלישי נראית קצרה מאי פעם.
יוסי הרוש, בן 15, התחיל להתעסק בתחום לאחר שביקר בתערוכת מחשבים לפני כשנה וקיבל השראה מהיצירות שראה שם. זה התחיל
בדיוק כפי שתואר כאן למעלה: פה וינטלטור, שם מנורה ובינתיים הוא כבר עמוק בעסקי המודינג עם פרוייקט ראשון מאחוריו ופרוייקט שני שכבר נמצא בשלבי הרכבה.
יוסי התחיל יחסית בקטן, אבל מהר מאוד התדרדר להיות מודר בכל רמ"ח אבריו. "בהתחלה קניתי פאנל לשליטה על המאווררים. אחר-כך התלהבתי מהיופי של זה וקניתי מייד עוד שני פאנלים. בשלב מאוחר יותר ביקשתי מאחי שגר בחו"ל לשלוח לי שתי מנורות. הוא שלח לי את המנורות וצירף אליהן גם מאוורר עם גריל שעליו מולבשות שתי מנורות עגולות".
אחר-כך הכין יוסי חיפוי (סליבינג) לחוטים מצינור, אך לאחר שלא היה ממש מרוצה מהתוצאה הסופית, הוא קנה ערכה של חיפוי מוכן מראש והחליף את החיפוי הקודם. כששאלתי אותו למה בדיוק משמש החיפוי והאם מדובר בפריט אסתטי או שהוא גם משפיע על הביצועים עצמם, ענה יוסי: "זה נותן קירור טוב יותר לרכיבי המחשב. האמת, זה לא ממש חשוב, אבל זה נותן לעסק מראה טוב יותר". החיפוי אגב, אכן תורם להורדת החום בתוך המארז, משום שהחום לא נלכד בסבך החוטים, אבל חשיבותו העיקרית היא באמת במראה הנקי והמסודר שהוא מעניק לפנים המארז.
לא זול להיות יפה
אגב, מודינג הוא סיפור ממש לא זול. לכל בורג, כבל ומאוורר יש תווית מחיר, והמחיר עולה בהתאמה למספר הפריטים שנוספים לרשימת הקניות. פרוייקט המודינג הראשון של יוסי – מחשב יפיוף המפיץ אור נגוהות תכלכל על סביבתו מתוך חלון שגולף למשעי מהמארז המקורי שלו – עלה לו בסביבות ה-1,800 ש"ח. אם תוסיפו לעניין את כרטיס המסך ושאר התופינים (לא כולל העלות הראשונית של המחשב והמסך), יטפס הסכום בקלילות לכיוון ה-4,500 ש"ח. וזה עוד לפני שהוצאנו מילה על פרוייקט המודינג השני שלו.
אבל המודים היותר מעניינים הם לאו דווקא אלו המורכבים רק מרכיבים מוכנים מראש – כגון נורות, מאווררים ומארזים מפלסטיק מקושט – אלא אלו שמעידים על דמיון יצירתי ופרוע, ולא פחות חשוב מכך, על יכולת טכנית בלתי מבוטלת.
את הפרוייקט שזיכה אותו במדליית הזהב בתחרות המודינג הרים אליאור ביחד עם חבר נוסף. את הרעיון למארז הפרספקס השקוף והאלגנטי שאב אליאור מתמונה של פרוייקט דומה מארה"ב. השניים תכננו בקפדנות את המארז – כך שיתאים באופן מושלם לכל רכיבי החומרה שהותאמו לו
(כולל דיסק קשיח עם מכסה שקוף) – ובנו אותו אצל איש מקצוע. רק לאחר-מכן התברר כי בארצות-הברית ניתן להשיג מארז דומה כקיט מוכן. הרבה אנשים היו מתבאסים קשות מהעניין, אך הוא נראה די שווה נפש. אפילו לא טרחתי לשאול לגבי המחיר; זה פשוט נראה יקר מדי.
במהלך השיחה שלי עם אליאור העליתי מספר פעמים את הנושא הפיננסי, כי למרות כל היופי הכרוך בכך, באמת שלא ממש הבנתי למה שמישהו ירצה לשפוך כל-כך הרבה כסף על מחשב. אליאור התייחס בסלחנות ובסבלנות לשאלה ושיתף אותי בפרק קטן בתורת היחסות הפרטית. "יקר? ביחס למה? גם מי שאוסף בולים מוציא סכומים נכבדים על העניין. אם תשווה את זה לתחום שיפורי הרכב, הרי שמודינג ואוברקלוקינג של מחשבים זה תחביב ממש זול. יש לי חבר שהוציא עשרות ואולי מאות אלפי שקלים על שידרוג כלי-רכב, עד שהוא היה מעורב בתאונה שגם רוקנה את הכיס שלו וגם כמעט הרגה אותו. אחרי התאונה הוא עבר להתעסק בקרביים של מחשבים. כך שבאופן יחסי מדובר בתחביב זול ובטיחותי למדי".
מחשבתיק
במסגרת אליפות ישראל למשחקי מחשב שנערכה ב-11 ביוני בגני התערוכה בתל-אביב, שאורגנה על ידי אתר גיימר, התקיימה גם תחרות המודינג הישראלית של אתר HWzone.co.il. אחד המארזים שתפס את עיני היה תיק גב שהיה זרוק בנון שאלנטיות על כסא בצמוד לשולחן. זה לא היה סתם תיק גב, אלא המחשב הנישא הכי מצחיק שיצא לי לראות מימיי.
אל תוך תיק גב שחור ודי רגיל הצליחו רון סווטלוץ וארז שניידר לדחוק מחשב שולחני שלם (טוב נו, בלי מסך). בחזיתו של התיק ממוקמים שלושה מאווררים מעוצבים, שניים עליונים המזרימים אוויר פנימה והחוצה מתוך חלל התיק, שם יושב לוח האם ושלל רכיבי המחשב ומאוורר אחד באזור הכיס התחתון של התיק ששייך לספק הכוח של המחשב. אל תוך הכיסים הצדדיים של התיק הוכנסו שני רמקולים שולחניים זולים להשלמת האפקט הוויזואלי, ואת קרבי המחשב האירה מנורה כחלחלה.
מה צריך לדעת
באתרי המודינג השונים קיימות אינספור דוגמאות מבריקות למודינג מוצלחים יותר ומוצלחים פחות. סיור קצר בגלריות התמונות של אתרים דוגמת modding.net או HWzone.co.il הישראלי, יכול להוביל אתכם אל תמונות מעוררות השתאות. תמונות מהסוג שגורם לצופה לחייך חיוך אווילי ולהזיל ריר על המסך. מחשבים – שעד לא מכבר שהו בקופסה לבנה ומשעממת כמו זו שיושבת לכם בבית – אשר עברו דירה והתנחלו מחדש, על כל רכיביהם, במקומות מפתיעים כגון פטיפון רטרו משנות השבעים, מכשירי וידאו ולייזר דיסקים; מארזים הבנויים מאבני לגו, מטלוויזיות ישנות, ממכשירי רדיו וותיקים, מטוסטרים, ממנועים של מכוניות ומתנורי מיקרוגל שידעו ימים משעממים יותר.
יש מספר דברים שאדם חייב להצטייד בהם לפני שהוא ניגש לפרוייקט מודינג יצירתי שכזה: כישרון טכני מולד עוזר מאוד וסקרנות וחוסר פחד מפני אתגרים וכישלונות זמניים גם הם מצרכים מאוד מבוקשים. גם חשוב לדעת כי מדובר בפרוייקט שמכלה את כל זמנך הפנוי. עוד דבר חשוב, ואולי הכי חשוב, זו מידה של זהירות ואחריות – הדבר האחרון שאתם רוצים זה כתמי דם ורסיסי עצם דבוקים למארז המושקע שלכם, שלא לדבר על כך שהפעלת מסור חשמלי עם אצבע חסרה היא משימה מאתגרת למדי.
אחרי רשימת המלאי הקצרה אך המאוד החשובה הזו, רצוי גם שיהיו לכם את כלי העבודה המתאימים לצורך הפרוייקט עליו חשבתם (אם אבא שלכם מסגר, הסתדרתם בחיים): ידע בסיסי פלוס בטכנאות מחשבים ומוכנות ללמוד. דבר מומלץ נוסף הוא לחלוק את החוויה עם פרטנר יצירתי; זה מאוד כיף לעבוד כצוות ולבלות זמן איכות עם חברים, שלא לדבר על כך שחשוב מאוד שתמיד יהיה לידך מישהו להאשים אם וכאשר העניינים ממש משתבשים.
ומשחקי ההשוואה מתחילים
כל הנתונים הללו רלוונטיים לגבי מערכת שינוי מצב צבירה בשלב הראשון (או בעברית מדוברת: מקפיא מעבדים בעל שלב דחיסה אחד). אך בעולם קיימים אנשים שמינוס חמישים מעלות לא מספיק למעבד המפונק שלהם והם מחפשים פתרונות קירור קיצוניים אף יותר. ואם קיימות מערכות לשינוי מצב צבירה בשלב הראשון, הרי שמן הסתם קיימות כאלו בשלב השני והשלישי – מערכות המספקות קירור של המעבד לטמפרטורות הנעות בין 100 ל-130 מעלות צלסיוס מתחת לאפס.
ברור כי כל ירידה כזו בטמפרטורות מאפשרת לסחוט עוד קצת ביצועים מהמחשב. ואם כבר אנחנו מנסים לבדוק למי יש הכי גדול, רצוי לעשות זאת באופן מסודר ולחלק לכל הגברברים סרגל נייטרלי ומאגר נתונים עולמי, כדי לאפשר תחרות הוגנת. באתר vr-zone.com יושב מאגר נתונים שכזה, אליו מעלים כל המודרים את השיאים המתועדים שהשיגו בהגברת מהירות המעבד, בצירוף תמונות של המערכת ותמונות מסך של תוכנות הבדיקה השונות המאמתות את התוצאות אליהן הגיעו האנשים. אתרים ותוכנות בדיקה דומות (דוגמת, futuremark.com) קיימים גם לנושא בדיקת הביצועים של כרטיסי המסך.
הנשק הסודי: חנקן נוזלי
בשלב כלשהו בשיחה שלף אליאור צינור נחושת גבוה, שהתאים לאווירת מעבדת החבלה השוררת ב"מערה החשמלית", והיה דומה בצורה מחשידה למדי למרגמה תוצרת בית או למשגר קסאם מיניאטורי. בעזרת המתקן החשוד הזה הצליח אליאור להשיג בשנה שעברה את אחד מארבעת השיאים האישיים שלו, שהיום ניצב במקום הרביעי בעולם. לאחר שלושה נניוסות ניחוש כושלים, גילה לי אליאור למה משמש הצינור הזה: קירור המעבד בעזרת חנקן נוזלי. זו הייתה הנקודה שבה השתכנעתי סופית שהאיש היושב לידי לא ממש שפוי.
חנקן נוזלי, לאילו מאיתנו ששכחו את שיעורי הכימיה שלהם, הוא הדבר הכי קר שהאדם מכיר. אם מישהו מכם עבר פעם הסרת שומה או נקודת חן, הוא וודאי זוכר את צריבת הקור המאוד לא נעימה של החנקן הנוזלי, אשר הטמפרטורה שלו עומדת על מינוס 196 מעלות צלזיוס. לשם הדגמה, כאשר מטפטפים חנקן נוזלי על פרח טרי, הוא קופא מייד, נופל על הרצפה ונשבר לרסיסים. אז אליאור, ועוד כל מיני אנשים בעולם, החליטו שיהיה ממש מגניב לקרר את המחשב שלהם עם החומר הזה. נשמע הזוי לחלוטין, אבל אחרי שראיתי את התמונות, אני חייב לציין שזה מצחיק לאללה.
את בסיסו של צינור המתכת הנ"ל הצמיד אליאור למעבד AMD Athlon XP 1700+, אשר מהירות השעון המקורית שלו עומדת על 1466mhz. בסיוע של חבר הוא התקין את לוח-האם על מארז קלקר ואחרי שמזג לתוך צינור את החנקן הנוזלי, הוא הצליח להביא את המעבד לעבודה במהירות של 2911mhz (שיפור של כמעט מאה אחוזים בביצועים) ואת עצמו לפנתאון התהילה של האוברקלוקינג.
לפנייה לכתב/ת 
