בחדר עם נעמה

"Living Room", אלבום הבכורה של נעמה הילמן, הוא תענוג נדיר ומיוחד במינו. מסוג ההפתעות שנוחתות עליך במקרה, ומזכירות לך, שלפעמים, להיות מבקר, זו עבודה לא כל כך נוראית.

הילמן נולדה בארץ, חיה כמה שנים בילדותה בארה"ב, ומתגוררת בשנים האחרונות בלונדון עם בעלה אוהד עזר ("הגן האנוכי"), שעזר בהפקה ובנגינה על גיטרות באלבום.

אלבום הבכורה של הילמן, ששרה באנגלית נטולת כל מבטא, כובש אותך מהרגע הראשון. הוא לא מציג מוזיקה מתוחכמת או מתחכמת - אלא שירים ישירים מאוד, קליטים, בסגנון שפעם קראו לו "רוק רך". פעמים רבות הסגנון הזה גולש לקלישאות משמימות, אבל במקרה של הילמן העיבודים האגרסיבים יחסית של השירים, ששומרים על סאונד מעט מלוכלך, יוצרים תחושת חספוס שמעקרת את הסנטימנטליות - ועוזרת לשירים לדקור את הלב. לתחושה הזו תורמת גם השירה הייחודית של הילמן, שעושה שימוש מצוין בקולה הדקיק ויוצא הדופן, ולוקחת אותו למקומות לא שגרתיים.

אם אתם זקוקים להשוואות, תחשבו על הקו שנע בין קרול קינג, טניטה טיקראם, נטלי מרצ'נט, בת' אורטון, קריסטין הרש, סוזן וגה, וגם ענת דמון שלנו. כמותן - הילמן מביאה למוזיקה שלה את מלוא טנא האישיות שלה. מלבד השירה, הילמן גם מנגנת בגיטרה, בפסנתר, וכן הפיקה בעצמה את מרבית האלבום. לפעמים, בעיקר בגזרת הטקסטים, היא נוגעת יותר מדי בבנאליה, אבל ע"פ רוב היא מצליחה לשמור על רף גבוה מאוד בסולם האיכות, לרגש ולגרום לך להרגיש.

שלושה שירים בולטים במיוחד באלבום: Falling שפותח אותו, Maybe I שמגיע אחריו, ובעיקר Pictures מהשירים היפים ביותר ששמעתי באחרונה. גם השירים הללו, וגם שמונת השירים האחרים באלבום, לא קורצו מהחומר שמייצר להיטי רדיו ענקיים, בוודאי לא בהפקה הצנועה הנוכחית שלהם (למרות השיפורים הטכנולוגים, ההקלטה באולפן ביתי עדיין מורגשת), אבל עם קצת מזל, יש להם סיכוי טוב מאוד לחלחל לאט לאט לתודעה, גם כאן בארץ, וגם בלונדון - ולהפוך את הילמן למוכרת.

המוזיקה של הילמן לא רחוקה מאוד מהמיינסטרים. היא אמנם נטולת מניירות פופיות, כמו נגיד נורה ג'ונס, אבל גם למוזיקה מהסוג הזה יש מספיק קהל. אם חברת תקליטים גדולה תחליט לשים עליה יד ולקדם אותה - היא בהחלט עשויה להפוך להצלחה גם ברמה המסחרית. בכל הקשור לצד האמנותי - האלבום הזה כבר מהווה הישג מרשים שהילמן יכולה להתכבד בו, ומומלץ לכם מאוד להכיר אותו.

בלי ספק, מדובר בכשרון נדיר, לא רק מכיוון שהיא במקור משלנו, אלא גם בקנה מידה בריטי. ביום שני הבא, ה-15 באוגוסט, היא מגיעה להופעה חד-פעמית אקוסטית במועדון הזאפה בתל אביב. בינתיים אתם יכולים להתרשם מהאתר שלה.