עובדים ולא מסוגלים לצאת ממעגל העוני

יציאה מ"מעגל האבטלה" אינה מסייעת להיחלץ גם מהעוני, למרות הבטחותיו של שר האוצר המתפטר בנימין נתניהו בעניין. במשפחת לוי מירושלים יוצאים שני ההורים לעבודה בכל בוקר, אך עדיין אינם מצליחים לפרנס את ארבעת ילדיהם בכבוד. במשפחה אחרת עובדת רותי (שם בדוי), אם חד-הורית במשרד ממשלתי, אך נאלצת לגנוב סוכר ממקום עבודתה. אלו רק שתיים מתוך 160,200 משפחות עובדות, שעדיין מוגדרות עניות.

בשנת 2004 נוספו 20,200 משפחות עובדות עניות למניין זה. דו"ח העוני שפורסם אתמול (יום ב') חשף את הנתון מדאיג, שעומד בניגוד להבטחת משרד האוצר. בעוד שבשנת 2003 היו בארץ 140 אלף משפחות עובדות עניות, בשנת 2004 גדל מספרן.

רותי, 43, אם חד-הורית העובדת במשרה ממשלתית, לא יכולה לקנות לבנה חטיף או להחליף לו יותר משני חיתולים ביום. לטענתה, מאז הקיצוצים שקבע משרד האוצר חייה הפכו לבלתי נסבלים. "לפני הגזירות לא היו לי קשיים ואפילו לא הייתי במינוס. אני אם חד הורית מבחירה שמשתכרת 4,100 שקלים ברוטו. לפני הגזירות קיבלתי השלמת הכנסה של 1,800 שקל, אבל בהדרגה הקצבה ירדה ל-187 שקל. גם את הסיוע בשכר דירה לקחו, כי אני מרוויחה מאה שקל יותר מהרף. שאלתי את הפקידה בביטוח לאומי מה עם ההבטחות של נתניהו לגבי עזרה שיקבלו אמהות חד הוריות אם יצאו לעבודה. תשובתה היתה שרק אם לא אעבוד אז אקבל".

רותי שמתגוררת בירושלים נמצאת רוב היום בבית הוריה, על מנת לחסוך כסף באחזקת הבית. היא מגיעה לשם לאחר העבודה, רוחצת את בנה ואז נכנסת איתו לחדר קטן שמואר במנורת לילה. שאר הבית נותר חשוך. לדבריה, "אני לא מדליקה גז, חוסכת במים, הטלפון הוא רק לשעת חירום. רק למטפלת אני אמורה לשלם 650 שקלים, כך שלא נותר לי כסף לקנות לילד אפילו חטיף. חברה שלי נתנה לו ופל והוא שאל מה זה. הילד שלי לא יודע מה זה ארטיק או סוכריה על מקל. נכון שסוכריה עולה פרוטות, אך אם אתחיל בזה הוא ימשיך לבקש ולבקש ואז אעמוד במצב הכי קשה של אמא שאומרת 'אין לי'".

היא התוודתה על מספר שינויים קשים שנאלצה לערוך בחיי היום יום שלה ושל בנה לאחר הגזירות: "כשאני בבית עם הילד אני מחליפה לו טיטול רק בבוקר ובערב. כאשר הוא אצל המטפלת אני נותנת לה טיטול נוסף. אין מה לעשות. מצאתי את עצמי גונבת מהעבודה קילו סוכר ושקיות תה כדי לשלוח את הילד עם תרמוס תה. היו מקרים שאפילו תחבושות היגייניות לא היו לי".

על אף כל זאת היא אינה חושבת לחזור ולהיות מובטלת: "אני עובדת כבר ארבע שנים באותו משרד. העבודה היא הדבר היחיד ששומר על בריאותי הנפשית וכבודי, אולם אילו לא הייתי עובדת הייתי חיה הרבה יותר טוב עם הבטחת הכנסה של יותר מ-2,000 שקל, עזרה בשכר דירה של יותר מ-1,000 שקל והנחות רבות כמו בתשלומי הארנונה. כך הייתי יכולה לנצל את המדינה, לשבת בבית ולתת לבני את הטיפול הכי טוב, בלי להתלבט אם לחמם את הבית בחורף או לחסוך בכך ולהסתכן שהילד יחלה, ואז אצטרך לשלם עבור תרופות".

1,500 שקל למזון בחודש ל-6 נפשות

איציק לוי (32) מירושלים הוא אב לארבעה ילדים, הגדול בן 11 והקטן בן 4. הוא עובד בחצי משרה עקב דלקת פרקים, בעוד אשתו עובדת במשרה מלאה. אבל הם לא מצליחים "לגמור את החודש". "קשה מאוד מאוד לחיות בצורה כזאת" סיפר לוי. "מינוסים בבנקים, הלוואות, גמילות חסדים, משפחה שעוזרת ועדיין לא רואים פיתרון באופק. כל חודש עולה המינוס ופעם במספר חודשים מחפשים מקורות לכסות אותו. יש משהו במה שנתניהו אומר לגבי היציאה לעבודה אבל זה לא נכון ב-100%. שיראה את המשכורות הנמוכות במשק ויבין".

 גידול של 50% במספר הפונים

בשנת 2004 גדל ב-50% מספר הפונים ל-21 מרכזי הזכויות של עמותת "ידיד" ברחבי הארץ. "אנו עדים להיווצרותם של שני סקטורים חדשים", אמרת מנכלי"ת העמותה, שרי רבקין. "'העובדים העניים' ו'העניים החדשים'. מדובר מצד אחד באלפי עובדים שהצליחו למצוא לעצמם מקומות עבודה אך בשכר נמוך בלבד, באופן חלקי ולטווח קצר, ומהצד השני בבני מעמד הביניים הקורס שעקב מדיניות הממשלה איבד את יכולתו לעמוד בתשלומי המשכנתא, לרכוש תרופות, לשלם עבור ספרים לבית הספר".

תרזה מארגון "גגון" שעוסק בחלוקת מזון בתל אביב ובדאגה לקורת גג לדיירי רחוב, מספרת כי הורים עובדים רבים מגיעים כל יום לקחת אוכל חם לבני המשפחה. "אלו הם אנשים רגילים שפשוט אין להם מספיק כסף גם לקנות אוכל חם. הם לוקחים אוכל בקופסא ומחממים בבית. כל יום הם מגיעים ומבקשים מנות בהתאם למספר הנפשות בבית. לפעמים מגיעה אמא עם ילדה, ולפעמים האמא בעבודה אז הסבתא מגיעה עם הילדים".