בריאות ב-2004: אנחנו הוצאנו יותר, הממשלה פחות
דו"ח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מציג תמונה עגומה של הבריאות בישראל: בשנה החולפת הוציאה עלינו המדינה פחות, ואנחנו נאלצנו להוציא יותר על בריאותנו, מה שכמובן מגדיל את הפער בין השכבות החלשות לאלו האמידות
ההוצאה הלאומית לבריאות כוללת את ההוצאות על כל שירותי הבריאות הניתנים במרפאות, בתי החולים, שירותי רופאים פרטיים ורופאי שיניים; הוצאה על תרופות ומכשירים רפואיים, מחקר ומנהל ממשלתי בתחום הבריאות, והשקעה במבנים וציוד במוסדות הבריאות. המימון מגיע מתקציב המדינה, מגביית מס בריאות ומהוצאות משקי הבית על שירותי בריאות (רופאים פרטיים, רופאי שיניים).
שתי מגמות מדאיגות מופיעות בנתונים: חלקם של משקי הבית במימון ההוצאה עלה מ-29% ל-30%, בעוד שההוצאה לנפש ירדה באחוז אחד, לאחר עלייה של אחוז אחד בשנים 1999-2002 בתחום זה.
"יש לנו גידול בחלק של ההוצאה הפרטית לבריאות, שנמשך כבר מאז 98'", אומר דב טשרניחובסקי פרופסור לכלכלה ולמדיניות בריאות באוניברסיטת בן-גוריון. "יש מגמה של עליית מחירים בשירותי הרפואה ונוצרים פערים בין קבוצות חלשות לקבוצות חזקות באוכלוסייה, כאשר רמת הנגישות של הקבוצות החלשות לשירותי רפואה יורדת. מצד שני שירותי הרפואה הופכים להיות חלק גדול יותר מסל ההוצאות של המשפחה ויש חשש שמשפחות חלשות נאלצות לוותר על צריכה אחרת לטובת צריכה של שירותי רפואה".
לדברי פרופ' טשרניחובסקי "אם אכן יש ירידה בהוצאה לבריאות לנפש זה נובע משחיקה בהוצאות הממשלה והשילוב של הנתון הזה עם העלייה במימון הפרטי יוצר שילוב בעייתי מאד מבחינה כלכלית-חברתית".
מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה שההוצאה הלאומית בנושא הבריאות בשנת 2004 היתה כ-46 מיליארד שקל, שהם 8.3 אחוז מהתוצר המקומי הגולמי.
מי מממן את הוצאות הבריאות
תשלומי האזרחים ומשקי בית מימנו בשנת 2004 30 אחוז מההוצאה הלאומית לבריאות (לעומת 29% בשנת 2003). 25% מההוצאה הלאומית לבריאות מומנו מגביית מס בריאות, 42% מומנו מתקציב המדינה.
לאור העובדה שהמימון של האזרחים גדל, לא מפתיע שגופים עסקיים כמו רופאי שיניים ורופאים פרטיים, כמו גם יצרני תרופות - הגדילו את חלקם באספקת שירותי הבריאות (מ-27% ל-28% בשנת 2004). קופות החולים מספקות 40% משירותי הבריאות (לעומת 41% בשנים 1998-2003).
החלק שסופק על ידי מוסדות ממשלתיים (כגון בתי חולים, מרפאות ולשכות הבריאות) נשאר קבוע בשנים 2002-2004: 20% מההוצאה הלאומית לבריאות. כמו כן לא חל שינוי בחלקם של השירותים שסופקו על ידי מוסדות בריאות אחרים ללא כוונת רווח (כגון, הדסה, מגן דוד אדום) שהסתכם ב- 12%.
פרופ' טשרניחובסקי: "בגלל שיש גידול בחלקו של המימון הפרטי הישיר אנחנו רואים ירידה בחלקן של קופות החולים".
על מה מוציאים את הכסף
ההוצאה על תרופות וציוד רפואי היא אולי סעיף תקציבי חשוב בהוצאות משק הבית, אבל היא מהווה רק 7% מההוצאה הלאומית לבריאות בשנת 2002 (לעומת 6% בשנים קודמות).
מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה עוד שבשנת 2002 ההוצאה לשירותי בתי החולים היוותה 38% מההוצאה השוטפת לבריאות (ללא השקעות בבנייה וציוד), לעומת 39% בכל אחת מהשנים 2000-2001.
ההוצאה לשירותי מרפאות ציבוריות ורפואה מונעת היוותה 40% בכל אחת מהשנים 2000-2002, לעומת 39% בשנים 1996-1999. ההוצאות לרופאים פרטיים ורפואת שיניים היוו בשנת 2002 14% מההוצאה השוטפת לבריאות.
פרופ' טשרניחובסקי מביע חשש שבגלל העלייה במחירי התרופות ובהוצאות על ביטוח משלים חל קיטון בהוצאה על שירותי בריאות אחרים כמו למשל בריאות השן.
השוואה למדינות העולם
מצבנו לעומת המדינות המפותחות בעולם (מדינות ה-OECD) אינו מעודד: ב-14 מהמדינות המפותחות שיעור ההוצאה על בריאות מהתוצר המקומי הגולמי גבוה מהשיעור בישראל. בהן ארה"ב, גרמניה, שווייץ ואיסלנד. רק בקוריאה ובפולין נרשמה הוצאה נמוכה יותר מזו שבישראל.
מההשוואה הבינלאומית עולה עוד, כי בשנת 2003 ההוצאה לבריאות לנפש במונחי כוח קנייה בישראל עמדה על 1,953 דולר והייתה דומה להוצאה ביוון ובניו-זילנד. בארה"ב הייתה ההוצאה לנפש הגבוהה ביותר – 5,635 דולר. בעוד 19 מדינות הייתה ההוצאה גבוהה יותר מאשר בישראל. מדינות שבהן הייתה ההוצאה פחות מ-1,200 דולר הן: קוריאה, הונגריה ופולין.
לפנייה לכתב/ת 
