המופע של שנות התשעים

"מופע הארנבות של ד"ר קספר" היא לא הלהקה הכי חשובה שפעלה בישראל, גם לא הכי מצליחה וגם לא הכי מקורית, אבל היא בלי ספק הלהקה שהכי הייתי רוצה להיות חבר בה. הקספרים, יותר מכל להקה אחרת, מציעים למאזיניהם פיור רוקנ'רול, כולל שני מרכיבים חשובים שנעדרים בדרך כלל ממוזיקה הישראלית - סקס ופאן.

בקיץ שעבר, כעשר שנים אחרי שהתפרקו, התאחדו הקספרים לסיבוב הופעות קצר. השבוע יצא אלבום המתעד את מסע

ההופעות המשובח, שמוכיח שוב איזו להקה ענקית היא היתה. 19 שירים כולל האלבום, מבחר משלושת האלבומים שיצאו בשנות התשעים, וכולם עמדו בשיני הזמן ונשמעים רעננים, טריים ובועטים גם היום. 

תראו אותי, אני שמח

כבר בגלגול המקורי שלה היו הקספרים להקת הופעות משובחת, לאו דווקא בגלל הקפדה יתרה על ביצועים מרשימים על הכלים - אלא בגלל תפיסת ההופעה החיה כמופע של ממש - כולל תלבושות, איפור ושואו. בהופעות המצויינות בקיץ שעבר, נראו שי להב ואורן ברזילי, הצמד שעומד במרכז הלהקה (יחד איתם בהרכב המקורי ולרגעים אחדים גם בקאמבק היו צביקה כהן ואיציק רייזנברג, ובסוף גם שי נובלמן), כבר קצת מבוגרים ושלווים יותר, אבל האנרגיות של השירים עשו את שלהם. הקהל, בניגוד למקובל בהופעות איחוד, הורכב ברובו מבני נוער שלמדו להכיר את הקספרים במשך השנים דרך האינטרנט ותוכנות שיתוף הקבצים (את האלבומים עצמם היה קשה להשיג שנים ארוכות). 

הסיבה לכך פשוטה: השירים של הקספרים מצליחים לתפוס בדיוק נדיר את ריח הנעורים. הטקסטים שלהם מטיילים בין אופוריה לדכאון, עוסקים הרבה בבדידות, ברצון לאינדבידואליזם, ושאר נושאים שמעסיקים מתבגרים - כשהכל מוקף בשפריצים של הורמונים. התמיכה המוזיקלית מציגה גם היא דו-קוטביות, כזו שמוכרת בעיקר בזכות נירוואנה, וחלק גדול מהשירים כוללים בתים איטיים יחסית ופזמון רועש ומתפרץ. נירוואנה היא לא הלהקה היחידה שהשפיעה על הקספרים וגם לא המרכזית שבהן. בעיני הם תמיד היו סוג של מקבילה מקומית לרד הוט צ'ילי פפרס, בעיקר בזכות המשיכה לרוח החופש הקליפורנית.

הגדולה של הקספרים נובע מכך שהיא השכילה להפוך ליותר מנציגה מקומית ששעתקה בזמן אמת את ההתרחשויות בחו"ל, בתקופה שבה פרץ לעולמנו ה-MTV. אם באלבום הראשון היא עוד הנפיקה בעיקר להיטי רדיו עם טעם קל של שטחיות כמו "בואי דינה", "סקס" ו"בשמלה אדומה" שגובו בקליפים מושקעים, שני האלבומים הבאים של הלהקה, שכשלו מסחרית והביאו לפירוקה, היו נועזים ומשובחים. האלבום השני משך חזק לכיוון הפסיכדלי וכולל פנינים כמו "שילה",

"אהובתי השונה", "רדיו ג'ו" ו"ימות הקיץ" - מהשירים הכי יפים שנכתבו כאן. באלבום השלישי נכללו שניים משיריה הידועים ביותר של הלהקה - "אחלום לנצח" ו"תראו אותי", שניהם הפכו באופן משונה ללהיטים שנים רבות למדי לאחר צאת האלבום, כנראה מכיוון שאיש לא שם לב על מה הם מדברים (התאבדות וכנראה סמים). "יותר מדי", ו"השיר שלי" מתוך האלבום השלישי נפלאים לא פחות.

המון רגעים של אושר צרוף מספק אלבום ההופעה של הקספרים, וההנאה הגדולה של הלהקה ושל הקהל עוברת היטב. גם הגרסאות השונות שקיבלו חלק מהשירים נשמעות מצוין. מה שכן, לעתים הסאונד קצת לא מספק. גם בשל כך, וגם בשל היעדרם של כמה שירים מוצלחים בשל המקום המוגבל - אלבום ההופעה לא משמש כתחליף לאלבומים השני והשלישי של הקספרים, אלא כתוספת ראויה להם וכמזכרת טרייה מאחד ההרכבים הכי משובחים שהיו כאן. הופעות נוספות לרגל האלבום אמורות להיערך בחודשים הקרובים, וכמו שאומרים: אל תחמיצו.

• אתר הלהקה