מצלמות דיגיטליות: מדריך קנייה

רוכשי מצלמות דיגיטליות יודעים ודורשים יותר מבעבר. חלקם יודעים מה לעשות בתכונות המתקדמות ובמגה-פיקסלים הנוספים שהמצלמה החדשה תספק, ועבורם יותר מגה-פיקסלים פירושם אפשרות להדפיס תמונה מוגדלת.

לאחרים הפיקסלים הנוספים הם מין תכונה לא מובנת, שכל מה שידוע עליה הוא, שכמה שיותר יותר טוב. לא נכון, הרי רובנו לא מדפיסים פוסטרים. אבל ברכישת המצלמה הראשונה רוב הקונים נוטים לעשות את כל השגיאות האופייניות: לקנות פיקסלים במקום איכות, להגזים בטווח הזום על חשבון טיב העדשות, לקנות מהפרוספקט בלי להחזיק את המצלמה בידיים, וכדומה.

אנו ננסה לעשות סדר בתחום, לסווג את המצלמות על פי השימושיות: מה מתאים לאיזה שימוש, ואילו מצלמות מספקות את העיקר בלי להתפשר יותר מדי.

עוד כתבות במדריך זה:

• סקירה: מצלמות קטנות ומצלמות חובבים מומלצות.
• סקירה: מצלמות סופר זום ו-SLR למתקדמים מומלצות.
• חידושים עתידיים: אילו מצלמות צפויות לנחות בשוק.
  

ההחלטה הראשונה אינה כמה פיקסלים, אלא מה השימוש: האם זו מצלמה משפחתית שגם ילדים ישתמשו בה או שתהיא מיועדת לכם בלבד? האם אתם יוצאים לטיולי שטח, שדורשים גוף קשוח ואטום למים או מסתפקים בטיול בעיר? האם היא תמיד בכיס, מוכנה לצילומים ספונטניים או שהמשקל אינו משמעותי? מאחר ותרצו גם וגם, אבל חייבים להתפשר, על מה לוותר?

קנאת הפיקסלים

השאלה השנייה היא, כמה כסף אתם מוכנים להשקיע? שאלה זו בעייתית במיוחד. כשקנינו מצלמות פילם, זו הייתה "רכישה לחיים" או לשנים ארוכות, והחלפת מצלמה התרחשה כשהדרישות השתנו - רצינו מצלמה מקצועית או קומפקטית יותר - או שהמצלמה אבדה או התקלקלה.

כיום אנשים מחליפים מצלמות דיגיטליות תקינות לחלוטין משום שהטכנולוגיה התחדשה. יש לא מעט חובבים שקנו לפני 4-5 שנים מצלמת 2 מגה-פיקסל איכותית, שמפיקה תמונות טובות כשל מצלמות 8 מגה-פיקסל חדשה, שחשים דחף בלתי פוסק ל"שדרג".

זהו דחף לא הגיוני, משום שאחרי דחיסה והדפסה, תוספת הפיקסלים אינה מורגשת על הנייר, אבל היצרנים דואגים ניכנס למצב "קנאת הפיקסלים".

שגיאות מקובלות נוספות הן:

• קטנה אינה נוחה - מה שנוח בכיס אינו נוח ביד. מה שנוח ליד הגדולה של אבא לא נוח ליד הקטנה של הבת, ומצלמה מעוצבת אולי אינה ארגונומית במיוחד. נחזור שוב: מצלמות בוחרים בידיים, לא בעיניים.
  
  
• מסך גדול חיוני - מסך גדול הוא תכונה נחמדה שלא משנה הרבה - משום שאפילו המסך הגדול ביותר אינו מספיק מפורט כדי לכוון פוקוס ידני. אם אינכם סומכים על המיקוד האוטומטי, רק מצלמת SLR אמיתית תספק את השליטה המבוקשת.
  
  
• צריך זום גדול - צלמים טובים מקרבים עצמים באמצעות הזום רק כשאי אפשר להתקרב פיזית לאובייקט המצולם. הזום "משטח" את התמונה, וגוזל את העומק שנוצר בהבדלי מיקוד בין העצם לבין הרקע. קירוב טלסקופי גדול רגיש לרעידות היד ורצוי להשתמש בו רק בחשיפות מהירות או בסיוע מיצב תמונה.
  

כמה הגדרות טכניות בסיסיות

בעידן הדיגיטלי השתבשו כמה מונחים מסורתיים ומשמעותם המקורית אבדה. לכן חשוב להגדיר מחדש את הפרמטרים הבאים:

• זום אקוויוולנטי - זווית הפתיחה של העדשה נקבעת לפי היחס בין רוחב הדמות לבין אורך המוקד. בכל המצלמות להלן רוחב ה-CCD קטן מפילם 35 מ"מ ולכן זווית פתיחה דומה מתקבלת באורך מוקד קצר יחסית. מאחר והצלמים התרגלו לחשוב במושגים של פילם 35 מ"מ, היצרנים מספקים הגדרת זום אקוויוולנטית. במצלמה עם CCD בגודל 9x6 מ"מ, למשל, זום "אמיתי" של 9.5 עד 95 מ"מ מתורגם לזום "אקוויוולנטי" של 38 עד 380 מ"מ. (כיחס בין גודל ה-CCD לגודל של תמונה על פילם).
  
  
• זמן איתחול - הזמן מהפעלת המצלמה עד שהיא מוכנה לצילום.
  
  
• זמן מחזור - הזמן בין צילום לצילום במצב רגיל (לא Burst). בזמן הזה המעבד דוגם את ה-CCD, מעביר את הנתונים לזיכרון ומנקה את ה-CCD לקבלת תמונה חדשה.
  
  
• רזולוציה - המדידה נעשית על ידי צילום "מטרה" תקנית עליה משורטטים קווים מקבילים במרווחים שונים. לדוגמה, במצלמה עם הפרדה של 1,500 (זוגות) קווים (לאינץ') אפשר להבחין בין הקווים השחורים לרווחים הלבנים בחלק של המטרה בו הם משורטטים בצפיפות 1,500 לאינץ', אבל לא בדרגה הבאה של 1,525 (זוגות) קווים לאינץ' (זוגות, כי כל קו שחור מלווה בקו הרווח הלבן ולהיפך).
  
  
• פיקסלי מעבר - כשמצלמים מעבר חד משטח שחור לשטח לבן המצלמה עשויה "למרוח" אותו על מספר פיקסלים. "חוק הדגימה" אומר שלפחות פיקסל אחד לאורך הקו שעובר משחור ללבן יקבל ערך אקראי בנקודת המעבר, מה שנקרא "שגיאת הדיגיטציה". לרוב ישנם שני פיקסלים או יותר. הפרמטר הזה ניתן באחוזים, ממוצע המתקבל מספירת הפיקסלים שאינם שחורים ואינם לבנים לאורך 100 פיקסלים. זהו קנה מידה מספרי לחדות הצילום.
  

הקטגוריות

סיווג המצלמות בסקירה זו נעשה על פי קטגוריות השימוש, שלרוב קובעות את המבנה הפיזי של המצלמה יותר מאשר את הפרמטרים האלקטרוניים. בחרנו שש קטגוריות:

• מצלמות קטנות (Compact) - לא הגדולות ביותר ולא הכי קומפקטיות, מספיקות למי שלא זקוק לאיכויות ותכונות מקצועיות או גודל מזערי. אאלו לא מצלמות עם עדשות ארוכות זום ותכונות מתקדמות, אבל לא הסתפקנו ב"זום דיגיטלי". הן גדולות יותר מהמצלמות הקטנות מאוד, ולכן עולות פחות, אבל מציעות ביצועים טובים יותר ותכונות משופרות.
  
  
• מצלמות קטנות מאוד (Ultra Compacts) - המתאימות ביותר להיכנס לכיס, משקפות את התחכום שלכם וניתן לקחתן לכל מקום. הביצועים נחותים בהשוואה למצלמות גדולות יותר, משום שאופטיקה טובה דורשת מימדים פיזיים מינימליים. יש צורך לבדוק את הארגונומיה שלהן - כמה מהן קטנות מדי למבוגרים, ואת יכולתן לצלם בחושך - המבזק אינו חזק במיוחד.
  
  
• מצלמות חובבים (Enthusiast) - בגודל של מצלמות פילם 35 מ"מ, עם רזולוציה גבוהה יותר, תכונות מתקדמות ושליטה ידנית על פרמטרים כמו מפתח הצמצם, מהירות התריס, היסטוגרמות צבע ואיזון לבן. הן אינן מתוחכמות, גדולות ורגישות כמו מצלמות SLR. מחיריהן 600-1,000 דולר.
  
  
• מצלמות סופר זום - מצלמות עם זום X10 ומעלה ו-5 מגה פיקסל שאינן כוללות תכונות כמו שליטה ידנית. הן גדולות ומתקדמות כמו מצלמות החובבים, אבל מכוונות לצרכנים רגילים, שאוהבים לצלם מרחוק. מחיריהן 400-600 דולר. שימו לב, שככל שתתקרבו עם הזום, תגבר רעידת התמונה, ולכן מומלץ לרכוש מצלמה עם מנגנון ייצוב תמונה.
  
  
• מצלמות SLR דיגיטליות - מיועדות למקצוענים ולחובבים רציניים. במצלמות SLR העינית האופטית מראה את הדמות דרך העדשה הראשית וכך רואים מה שיראה ה-CCD. במצלמות אלה אפשר להחליף את העדשות, לכוון מיקוד ידני ולהשתמש במגוון עזרים. הן גדולות, עדינות ויקרות יותר מאחרות, בייחוד אם משלבים SLR עם CCD גדול. שימו לב שאי אפשר לצלם וידאו עם מצלמות SLR. הביצועים מתחרים באלה של מצלמות פילם 35 מ"מ. מחירן החל מכ-1,000 דולרים ועד אלפים רבים.
  
  
• בנות כלאיים - קטגוריה המשלבת יכולות צילום סטילס עם צילום וידאו באיכות מלאה לאורך זמן. בשונה ממצלמות אחרות, הן יכולות לעשות זום, להתמקד, ולבצע איזון לבן מחדש - תוך כדי צילום. הן שומרות את הסרט בפורמט החסכוני MPEG-4. למרות שהן מהוות צעד גדול קדימה ביחס ליכולת הווידיאו של מצלמות סטילס מסורתיות, הן לא מחליפות את מצלמת הווידאו הייעודית ומתאימות לסרטונים מזדמנים.
  

במה לבחור?

כעת הגיע הזמן לבחור מצלמה. מצלמת 4 מגה-פיקסל קטנה עשויה לצלם תמונות טובות יותר ממצלמת 5 מגה-פיקסל קטנטנה, ולכן חשוב להתייחס למכלול הביצועים. האם המצלמה זריזה? כמה זמן עובר בין תמונה לתמונה? כמה זמן מרגע הלחיצה ועד הצילום?

האם היא זוללת סוללות? אנו מעדיפים סוללות lithium ion נטענות, המאפשרות לצלם למעלה מ-200 תמונות, בהתאם לסוג המצלמה. לטווח הארוך, הן חסכוניות. ומה עם מסך LCD? המסכים אמנם גדלו והתבהרו, אבל בדקו את נוחות הצפיה ואפשרות קריאת התפריט במצבים שונים.

אם אתם רגילים לצלם דרך העינית, בדקו אם נוח לכם עם עינית דיגיטלית או אופטית. רבים מצלמים באמצעות מסך LCD, ומצלמות קטנות רבות אין כלל עינית. צלמים מקצועיים לעולם לא יוותרו על צפייה ישירה באובייקט, אבל לצילום מהיר ה-LCD יספיק.

לצילומי טבע חי וקופצני אולי תרצו עדשה ארוכה, זום מהיר וזמן מחזור קצר בין תמונות. לצילומים במסיבת יום הולדת תסתפקו בזום אופטי X3 ומבזק מובנה. התעלמו מזום דיגיטלי - תמיד תוכלו לטפל בתמונות במחשב ולקבל תוצאה טובה יותר.

מה לגבי כרטיס הזיכרון? כל הפורמטים הנוכחיים - SD, xD, CompactFlash ו-Memory Stick עושים את העבודה. כרטיסי SD ו-CF נפוצים וזולים יותר. קחו בחשבון שקניתם מצלמה רבת פיקסלים כדי לשמור את כל הפרטים של התמונה ולא כדי לאבדם בדחיסה.

צלמים מקצועיים שומרים את התמונות בפורמט RAW, שצורך 3 מגהבייט לכל מגהפיקסל. כרטיס גיגהבייט במצלמת 8 מגהפיקסל יחזיק לא יותר מ-40 תמונות RAW. תוכלו לדחוס מעט את התמונות ולמרות שאין חוקים, קחו בחשבון בין מגהבייט אחד לשניים לכל תמונה. כרטיס זיכרון של 256 מגהבייט יספיק ל-125-250 תמונות באיכות טובה.

אל תמהרו. רבים קונים מצלמה ללא בדיקה ממשית, ולכן כדאי להקדיש זמן ללימוד הנושא, בחינת המצלמה הנבחרת והחלפת דעות עם בעלי מצלמות דומות בפורומים באינטרנט.