"הזהב השחור": תם עידן הנפט הזול?
מחירי הנפט שוברים שיאים חדשים כמעט מדי יום. למה עולים המחירים? האם ומתי יעצרו? האם עלינו להיערך בעצם לעידן ללא נפט, לאחר שהפקתו תהפוך ללא כלכלית?
בתקופה האחרונה אנו עדים לעלייה מתמשכת במחירי הנפט, ששוברים שיאים חדשים כמעט מדי יום. לכך מצטרפות סיבות שונות ומשונות שמסבירות לנו למה עלה שוב מחיר הנפט, ביניהם הוריקנים, שביתות, פיגועים, חילופי שלטון, שריפות.
כל אלו יוצרים את הרושם שכל משק כנפי פרפר אי שם גורם למחירה של חבית נפט לנסוק לשיאים חדשים. לנוכח אדישות השוק להעלאות התפוקה החוזרות ונשנות מצידו של אופ"ק, קרטל יצואניות הנפט, נראה גם שאין שום דבר שיכול לעצור את ההתייקרותה. אז למה עולים המחירים? והאם יהיה לזה סוף?
לאורך ההיסטוריה המודרנית של ייצור הנפט המסחרי, היו מספר תנודות גדולות במחירי הנפט. השיא הנוכחי, שעומד נכון להיום על 65.25 דולר לחבית, אינו ה"שיא של כל הזמנים". זה נשבר ב-1980, אז הגיעו מחירי הנפט (במונחי הכסף של היום) ליותר מ-80 דולר לחבית. וגם זה לא היה המחיר הכי גבוה.
המחיר הגבוה ביותר שנרשם אי פעם לחבית נפט, יותר מ-90 דולר לחבית, היה בסוף המאה ה-19, בתקופת "הבהלה לנפט" בפנסילבניה. באותה תקופה הצליח חלוץ אחד בשם אדווין ל. דרייק לקדוח את באר הנפט הראשונה, ועורר נהירה של מחפשי נפט לאזור, בדומה מאוד ל"בהלה לזהב" בקליפורניה. לא סתם זכה הנפט לכינוי "הזהב השחור".
החרם הערבי והאירועים באיראן
הזינוק המשמעותי הראשון במחירי הנפט נרשם ב-1973, לאחר מלחמת יום כיפור, בשל חרם הנפט הערבי. יצואניות הנפט החברות בקרטל אופ"ק הטילו אמברגו על המדינות שתמכו בישראל במלחמה, וקיצצו את התפוקה ב-5 מיליון חביות ליום (צריכת הנפט העולמית עומדת היום על כ-75 מיליון חביות ליום). כתוצאה מכך עלה מחיר הנפט ב-400% במשך שישה חודשים, עד להסרת החרם במרץ 1974, והגיע לרמות של כ-45 דולר לחבית.
אופ"ק הוקם ב-1960 על ידי איראן, עיראק, כוויית, ערב הסעודית ו-ונצואלה. בסוף 1971 היו חברות בו שש מדינות נוספות: קטאר, אינדונזיה, לוב, איחוד האמירויות, אלג'יריה וניגריה. חברות אופ"ק מחזיקות בכשני שליש ממאגרי הנפט בעולם, ומספקות כ-40% מייצור הנפט וכמחצית מייצוא הנפט בעולם. חרם הנפט הערבי הוכיח את השפעתו המרכזית של הארגון על מחיר הנפט בעולם.
מהסרת החרם ועד 1978 נשמרה יציבות במחירים, אך ב-1979 וב-1980, בעקבות אירועים באיראן ובעיראק, זינקו המחירים שוב. ההפיכה באיראן ב-1979 ופלישת עיראק לאיראן ב-1980 הובילו לפגיעה קשה בתפוקת שתי המדינות. לאחר פלישת עיראק לאיראן, היה הייצור של שתי המדינות ביחד נמוך ב-6.5 מיליון חביות ליום מאשר שנה קודם לכן. מחירי הנפט עלו ביותר מפי 2, עד ליותר מ-80 דולר לחבית.
הטעויות של אופ"ק
מחירי הנפט הגבוהים של תחילת שנות השמונים הביאו לירידה בביקוש ולהגברת המאמצים לחיפוש וייצור נפט מחוץ למדינות אופ"ק. בין השנים 1980 ל-1986 גדל הייצור במדינות שאינן חברות באופ"ק ב-10 מיליון חביות ליום. אופ"ק ניסה להגיב על ידי קיצוץ מכסות הייצור, אך רוב החברות בו, פרט לערב הסעודית, ייצרו מעבר למכסות. ב-1985 החליטה ערב הסעודית להפסיק במדיניות הקיצוץ והגדילה את התפוקה. בתגובה צנחו מחירי הנפט לפחות מ-10 דולר לחבית.
פלישת עיראק לכוויית בתחילת שנות ה-90 ומלחמת המפרץ גרמו לזינוק במחירי הנפט. המחירים אמנם ירדו אחרי המלחמה, אך ביקוש מוגבר, בעיקר מצד המדינות המתפתחות באסיה, הוביל להגדלת צריכת הנפט בעולם ב-6.2 מיליון חביות ליום, ולעליית מחירים שנמשכה עד 1997.
ב-1997 הגדיל אופ"ק את התפוקה ב-2.5 מיליון חביות ליום, ואז התגלו ממדיו של המשבר הפיננסי בשוקי אסיה. ב-1998 נעצרה הצמיחה באסיה, וצריכת הנפט באזור ירדה. ביחד עם התפוקה הגדולה יותר, צנח מחיר הנפט. אופ"ק החל לקצץ בתפוקה. ב-1999 בלבד קוצצה התפוקה ב-3 מיליון חביות ביום, ומחיר הנפט עלה ליותר מ-25 דולר לחבית.
המיתון בארה"ב ב-2001 והגידול בייצור במדינות מחוץ לאופ"ק (בעיקר רוסיה) גרם שוב לירידת מחירים. בתגובה החל אופ"ק שוב להפחית את התפוקה. לאחר הפיגועים במגדלי התאומים בספטמבר 2001 צנחו מחירי הנפט. בשל האקלים הפוליטי המתינו מדינות אופ"ק עם קיצוץ התפוקה, והפחיתו אותה ב-1.5 מיליון חביות ליום רק בינואר 2002. מספר מדינות שאינן חברות באופ"ק הצטרפו לקיצוץ בתפוקה, והמחירים עלו שוב לטווח ה-25 דולר לחבית במרץ 2002.
חששות מפגיעה באספקה
בסוף 2002 פרצה שביתה בחברת הנפט הממשלתית של ונצואלה, PDVSA, שהובילה לצניחת הייצור במדינה, אחת מיצרניות הנפט הגדולות בעולם. במרץ 2003 פלשה ארה"ב לעיראק. באותה תקופה נרשמו מאגרי הנפט נמוכים בארה"ב ומדינות OECD אחרות, והשיפור בכלכלת ארה"ב ואסיה הגדיל את הביקוש לנפט בקצב מהיר.
אובדן יכולת הייצור בוונצואלה ועיראק, ביחד עם הייצור מוגבר שנועד לעמוד בביקוש הבינ"ל המתחזק, הובילו לשחיקה ביכולת הייצור העודפת. במהלך 2004 ו-2005 היכולת העודפת לייצר נפט היתה נמוכה ממיליון חביות ביום, לעומת יותר מ-6 מיליון חביות ביום באמצע 2002. דבר זה הפחית את יכולת השליטה של אופ"ק במחירי הנפט. המחירים החלו לעלות, ולא עצרו מאז.
בתקופה האחרונה התרחשו מספר גדול של אירועים משמעותיים שתרמו לעליית המחירים. חילופי שלטון בשתי יצרניות הנפט הגדולות באופ"ק, ערב הסעודית ואיראן, הגבירו את החשש מפני אי יציבות פוליטית שתשפיע על התפוקה והאספקה, בעיקר מצד איראן, שהמתיחות בינה לבין המערב הולכת וגוברת.
תפוקת הנפט של עיראק ירדה דרסטית אחרי פלישת ארה"ב, בשל התקפות חוזרות ונשנות על מתקני ייצור ותובלת נפט. גם אי היציבוות הפוליטית בוונצואלה, בניגריה וברוסיה תרמו לחששות מפגיעה באספקה.
בנוסף, אנו עדים להתגברות החששות לא רק מפגיעה באספקת הנפט הגולמי, אלא גם מפגיעה ביכולת הזיקוק – הפיכתו של הנפט הגולמי למוצרי האנרגיה שאנו צורכים. בתקופה האחרונה התרבו מקרים של שריפות והשבתות של בתי זיקוק בארה"ב, שעובדים כבר שנתיים בתפוקה מלאה לאחר עשר שנים של תת-השקעה.
ובינתיים הביקוש רק הולך וגדל. לפי תחזיות מינהל המידע במשרד האנרגיה האמריקני, צריכת האנרגיה העולמית עתידה לגדול ב-57% בין 2002 ל-2025. צריכת הנפט בעולם צפויה לגדול ל-119 מיליון חביות ביום עד 2025, כאשר 63% מסך הגידול יהיה בארה"ב, סין ומדינות מתפתחות אחרות באסיה. צריכת הנפט בסין בלבד צפויה לגדול ב-7.5% בממוצע בין 2002 ל-2010.
קץ עידן הנפט הזול
העליות של התקופה האחרונה משקפות, ככל הנראה, גם את החשש העמוק יותר - החשש מסוף עידן הנפט הזול. ניתן לראות זאת מהעיסוק האובססיבי כמעט בנושא מאגרי האנרגיה בארה"ב, האדישות להגדלות התפוקה של אופ"ק, שבכל מקרה מייצר מעל התקרה הרשמית, וההשקעות הגדלות ברחבי העולם (או לפחות הדיבורים על הגדלת ההשקעות) בפיתוח מקורות אנרגיה חלופיים ושימור אנרגיה, שאפילו באות לידי ביטוי בחוק האנרגיה עליו חתם השבוע נשיא ארה"ב ג'ורג' וו. בוש.
מקור החשש הזה נובע מהעובדה שנפט הוא משאב מתכלה שאינו מתחדש. נפט הוא דלק מאובן (fossil fuel), תוצר של חומרים אורגניים שנדחסו מתחת לפני הקרקע לפני מיליוני שנים ועברו שינויים כימיים ופיזיים מסוימים. כמות הנפט
אך הרבה לפני שייעלם הנפט מן העולם, יהפכו ייצורו והשימוש בו ללא כלכליים - כמות האנרגיה שתידרש לתהליך הפקת הנפט תהיה גדולה מכמות האנרגיה שתופק. ואז נקום בוקר אחד לעולם ללא נפט. ללא נפט זול, על כל פנים.
מתי זה יקרה? ההערכות האופטימיות מדברות על כ-40 שנה, גם אם יתגלו מאגרים עצומים של פצלי שמן (סלעים שמהם ניתן להפיק נפט) בארה"ב וגם אם יקדחו בשמורות טבע באלסקה.
לנוכח העובדה שהנפט הוא מקור האנרגיה המרכזי לתחבורה בעולם המודרני (כ-90% מהתחבורה מונעת בנפט), הוא מניע את גלגלי התעשייה, ומוצרים המבוססים על נפט, כמו פלסטיק וגומי, מהווים חלק בלתי נפרד מחיינו, היעלמותו של הנפט תוביל לשינויים משמעותיים מאוד עבור כולנו.
כמו שהדברים נראים עכשיו, למרות ההערכות, התחזיות והידע שנצבר, נראה שזה הולך לנחות עלינו בהפתעה, ולהוביל למשבר כלל עולמי.
