סיטרואן C4 - חיסכון היגיוני?

זה נראה כמעט בלתי יאמן. מחירי הדלק, שטיפסו בזחילה אך בהתמדה בשנים האחרונות, פתחו בשבועות האחרונים מבערים. מחיר חביות הנפט מזנק ושובר שיאים מדי יום כמעט, דוחף את חברות הדלק - בצדק לעיתים - להעלות את מחיר הנוזל החיוני להנעת מכונית. עוד ועוד. ואנחנו משלמים, שהרי הרבה אין מה לעשות. וגם מה שיש, לא נראה אטרקטיבי כל-כך.

מצד שני, אלטרנטיבות לכאורה לא חסר. יש תחבורה ציבורית, גם אם היא נותנת מענה חלקי בלבד. יש אפשרות לעבור לדו-גלגלי, אבל גם זה פתרון מוגבל בלבד. יש מכוניות עם מנועי כלאיים, אבל הן יקרות. ויש גם דיזל.

תמיד היה, אבל אף פעם לא זכה לפופולריות דומה לזו של היום. באירופה מדובר כבר שנים במגמת מעבר איטי ובטוח לנוזל השמנוני. בארץ? אולי בגלל גישה לא ברורה והחלטית של משרדי האוצר והתחבורה, אולי בגלל שהפער ממחיר הבנזין הולך וקטן, אולי בגלל אגרות רישוי ואולי עקב שמירת ערך נמוכה יותר - הדיזל לא קוסם למספיק אנשים. אולי מכיוון שהנהג הישראלי אינו יודע עד כמה הוא עשוי לחסוך בבחירה הלא-קונוונציונלית.

סיטרואן C4. אלטרנטיבת הדיזל (צילום: רועי צוקרמן)

מה ששכנע אותנו מייד לבדוק את הנושא. לבחון מכונית חדשה עם מנוע דיזל מודרני, ולוודא עד כמה היא עשויה להיות חסכונית. כמו במקרה של סיטרואן C4 למשל, אודותיה לחשו לנו כי היא כמעט ולא צורכת דלק. אולי רק קצת...

בנזין-דיזל - בלי הבדל

חיצונית נראית גרסת הדיזל כמו C4 "רגילה". כלומר, נהדר. אפילו צבע לבן סטנדרטי במכונית ההדגמה לא הפריע. תא הנוסעים דומה לגרסאות הבסיסיות (SX), עם אותה סביבת נהג מיוחדת הדורשת הסתגלות לשלל צגים דיגיטאליים. וכרגיל, למרות שזו גרסה בסיסית, היא עדיין מאובזרת באופן נאה וכוללת מערכת שמע מקורית עם שליטה מההגה, בקרת שיוט, מגביל מהירות ומחשב דרך נוח יותר לשימוש מזה המצוי בגרסאות המצוידות.

• C4 - גרסת ה-1.6 בנזין
• C4 - גרסת ה-2.0 בנזין
• C4 - גרסת הביצועים
  

מה שכן חסר לנו הן כריות צד וכריות "וילון", כמו-גם בקרת אקלים. הריפוד אפרורי מדי, והאווירה מעט קודרת. איכות ההרכבה אינה אחידה, והמושבים הרגישו פחות נוחים מכפי שזכרנו. יתכן וזה קשור למכונית ההדגמה.

נפח קטן - מומנט גדול

ועכשיו לסיבה האמיתית למפגש מחודש (חמישי במספר) עם הקומפקטית המודרנית של סיטרואן - מנוע HDi, טורבו-דיזל בנפח 1.6 ליטר. פגשנו בו זה מכבר במכוניות שונות של הקונצרן, ואפילו בפורד פוקוס. כאן מדובר בגרסה מוחלשת עם הספק מרבי של 92 כ"ס, לעומת 110. ההספק נשמע צנוע? שימו לב למומנט: ב-1,750 סל"ד מייצר המנוע הקטן לא פחות מ-21.9 קג"מ. יותר ממה שיש ל-VTS החזקה בשיא אונה. כדי לנצל זאת עד תום, שודכה למנוע הזה תיבת חמישה הילוכים ידנית.

יחידת הכוח מרשימה (צילום: רועי צוקרמן)

על הכביש מדגים המנוע הקטן של פיז'ו-סיטרואן איזו התקדמות ביצעו מנועי דיזל אירופים בשנים האחרונות. זה מתחיל בפעולה מעודנת ונעימה, ולמיטב זכרוני הוא שקט משמעותית מהגרסה החזקה שפגשנו לאחרונה בפוקוס. שימו לב - זה אומר שאפילו בפקק עירוני או בהתנעות בוקר, כמעט ואפשר לשכוח שמדובר בדיזל, עד כדי בדיקה מהירה אם המנוע אכן עובד.

זה ממשיך בביצועים סבירים בהחלט - 12.5 שניות מעמידה ל-100 קמ"ש, ומהירות מרבית של 180 קמ"ש. אז נכון, יש ללא ספק גרסאות זריזות יותר, אבל זמינות הכוח מעולה. בכל מצב, בכל הילוך, בכל סל"ד סביר. הורדת הילוך לפני פניה? גם בתנועה עירונית, אין בכך ממש צורך.

אבל יש עוד. בניגוד למנועי דיזל רבים וחזקים יותר, אין ל-C4 השהייה בולטת בזינוק מהמקום. קצב צבירת המהירות מספק, ובעיקר עקבי. עקיפות מתבצעות בקלילות הנגזרת מזמינות כוח מרשימה, שוב, ללא שאון מיוחד.

אבל כל הסופרלטיבים הופכים כמעט חסרי משמעות כאשר מגיעים לתחנת הדלק. זו המזכירה כי מחיר נמוך אינו היתרון העיקרי של הסולר, אלא בעיקר צריכת דלק נמוכה במיוחד. נהיגה ארוכה וכלל לא עצלה הניבה תוצאה של כמעט 15 ק"מ לליטר. נהיגה ארוכה עוד יותר, ורגועה יחסית בדרך לדרום, הביאה אותנו ל-17 ק"מ לליטר.

צריכת הדלק הנמוכה - תענוג לחשבון הבנק... (צילום: רועי צוקרמן)

כדאי להבהיר. חלק מנסיעה זו, בהתאם לדרך בה אנו בודקים מכוניות במבחני דרכים, התבצעה עם דוושה מלאה, ללא כל ניסיון מצדנו להגיע לצריכת דלק טובה במיוחד. כך שאתם יכולים לתאר לעצמכם כמה נחמד היה לזהות כי לאחר 800 ק"מ של נהיגה, מצביע מד הדלק על כרבע מיכל...

ניהוג דומה

בתחום הניהוג אין הבדל מהותי בין לוגמת הסולר לאחיותיה. שוב מדובר במכונית עם אחיזה טובה והתנהגות ברורה, אשר משנה כיוון בנחישות ומגיבה היטב למצערת. מה שפוגע בתחושות הוא ההגה האלקטרו-הידראולי, שהינו קל באופן מוגזם ואינו מתקשר.

נראה שבדיזל חולשות ההגה בולטות יותר, אולי בגלל כיול מתלים שונה ואולי בגלל שהגרסה הידנית מדגישה זאת יותר (עד כה נהגנו רק בגרסאות האוטומטיות של ה-C4 חמש דלתות). גם נוחות הנסיעה, בייחוד בעיר, אינה מבריקה. 

ואיפה ההיגיון?

לכאורה נראית ה-C4 דיזל כבחירה סופר-הגיונית עבור אלה הנוהגים עשרות אלפי קילומטרים בשנה. היא נאה, אופנתית ונעימה בדיוק כמו אחותה העושה שימוש בבנזין, אך מפגינה צימאון צנוע במיוחד לנוזל היקר. אלא שבכל זאת, קשה לנו לראות כיצד היא מצליחה בארץ.

קודם כל, כי אין לה גרסה אוטומטית. האירופים, מה לעשות, מעדיפים להשתמש במצמד רגלי כאשר הם רוכשים מכוניות בסגמנט הקומפקטי, בעיקר כאשר מדובר במנועי דיזל האמורים לאפשר חיסכון גדול יותר. שנית, היא יקרה ב-14,000 שקל (139,000 שקלים) מאחותה נטולת המצמד ובעל מנוע הבנזין. מצטערים, אבל רק בודדים יסכימו לשלם מחיר שכזה.

סיכויי ההצלחה? לא גבוהים (צילום: רועי צוקרמן)

לטעמנו, סיטרואן יכולים היו להצליח יותר אילו השכילו לדחוק את ה-C4 הזו לתוך קבוצת שווי-שימוש 2, ולהרוויח כך לפחות ממכירה נאה לציי רכב גדולים. כרגע לפחות, מחירה קרוב מדי למגאן דיזל, שאותה כן ניתן לרכוש עם תיבה אוטומטית ועם ציוד בטיחותי עדיף.

וכך שוב אנחנו נשארים עם אפשרות קוסמת לתשלום נמוך על דלק, אבל נתונים נוספים ההופכים את השימוש לפחות אטרקטיבי. וחבל. נסו רק לתאר לעצמכם כיצד הייתה צריכת דלק של 18 ק"מ לליטר משפיעה על חשבון הבנק שלכם...