נערה מנווה דקלים: "המסתננים הרסו הכל"

פרידה אחרונה. ביומיים האחרונים התגוררה חמדה, תושבת נווה דקלים בת 15, בבית שכניה עם אחת מחברותיה. היום (ד'), לאחר שעברה את מחסום כיסופים בדרכה להצטרף למשפחתה אשר יצאה כבר אתמול לירושלים, תיארה את מה שראתה ביישוב מוקדם יותר: "מה שהלך שם היה זוועה. כל המקומות שגדלתי בהם עלו באש שהמסתננים הציתו. הם הרסו כל דבר שנקרה בדרכם. זה היה פשוט מחזה נורא. לא היו לי עוד כוחות נפש להישאר".

• ישראל יוצאת מעזה - כיסוי מיוחד ב-ynet
  

"אתמול החלטתי להישאר כי רציתי להרגיש שאני עושה את המקסימום האפשרי", היא מספרת. "הבוקר, בעקבות מה שראיתי, הבנתי שאני את שלי עשיתי והחלטתי לצאת משם בראש מורם תוך שירת 'התקווה'. כרעתי על הארץ ונשקתי לאדמה. ניגשתי אל החיילים, חיבקתי אותם ואמרתי להם שהם אחים שלי. החיילים לא היו מסוגלים להתמודד עם זה ובכו. נולדתי כאן וכך גם אחיי ואחיותיי. אנחנו כבר דור שלישי בישוב. הממשלה פשוט גירשה אותנו מכאן. אני לא יכולה להבין למה, הרי פה זה ארץ ישראל. הערבים חוגגים עכשיו. הם שמחים ובטוחים שניצחו אותנו כי עובדה שאנחנו מתקפלים עכשיו נוכח הטרור. העם שלנו מתפרק".

חמדה, כאמור, תצטרף היום להוריה בירושלים אבל אינה יודעת מה יהיה עם משפחתה בימים הקרובים, מאחר וזו לא יצרה קשר ולא שיתפה פעולה עם מנהלת סל"ע לקראת הפינוי. "אני לא יודעת מה יקרה מחר", היא אומרת. "לא רצינו לשתף פעולה עם המעשה הזה. בינתיים נהיה בירושלים ואחר כך נראה".

"אם היינו מתנגדים בכוח, אולי היינו מרגישים טוב יותר"

עד לשעות הצהריים המוקדמות עזבו לא מעט משפחות את הגוש, רבות מהן מנווה דקלים. בשקט עגמומי עברו המכוניות בזו אחר זו את מחסום כיסופים, כשהן מותירות מאחוריהן את הבית שננטש.

משפחת צדוק - ההורים וחמשת ילדיהם - התגוררו בעשר השנים האחרונות בנווה דקלים. הבוקר חצו האם עירית והילדים את מחסום כיסופים בדרכם החוצה מגוש קטיף בפעם האחרונה. אב המשפחה נשאר בבית הנטוש, על-מנת שיוכל לדאוג להעברת רכוש המשפחה.

"נשארנו עד היום מתוך תקווה להמשיך להתפלל ולקוות לביטול רוע הגזירה, אבל היה לנו ברור שביום בו יגיעו לפנות אותנו נעזוב בעצמנו", הסבירה עירית צדוק. "כך יעשו גם השכנים שלנו. למרות הגזירה, אנו סבורים שצריך לשמור על קור רוח ועל התנהגות נאותה ולא לנהוג באלימות". עירית תגיע בהמשך היום עם ילדיה לבית אמהּ, שם תשהה במשך הימים הקרובים. לאן תמשיך אחר כך? לדבריה, אומנם ישנה אפשרות למגורים בחפץ חיים, אך היא לא יודעת מה יקרה בפועל.

המאבק הבוקר בנווה דקלים. "המסתננים שרפו הכל" (צילום - ירון ברנר)  

משפחה נוספת שעזבה את נווה דקלים תתפנה למשך הימים הקרובים לבית מלון בירושלים. "ישבנו הבוקר בבית וחיכינו לחיילים. הגיעו המוני חיילים, ממש מאסות. הם עמדו ליד הבית והסתכלו פנימה ואז ידענו שצריכים לקום לעזוב", אמרה האם, שסירבה להזדהות בשמה. לדבריה, בימים האחרונים טרם הפינוי ביקש בעלה להתנגד באופן אקטיבי לכוחות המפנים, אך היא הצליחה לשכנעו לרדת מכך.

היום, לאחר עזיבתם, היא סבורה שייתכן וטעתה. "לא רציתי להפעיל אלימות כי לא חשבתי שזה יועיל במשהו ולא רציתי להפעיל אלימות נגד אחינו", היא אומרת. "בעלי רצה להתנגד בכוח והצלחתי לשכנעו לרדת מזה אך כיום איני בטוחה שבחרנו נכון, אולי בדיעבד טעיתי כי אולי כך היינו מרגישים עם עצמנו טוב יותר".

גם זוג זה סירב עד היום לשתף פעולה עם נציגי מנהלת סל"ע וכעת, אחרי הפינוי, גם הם אינם יודעים מה יעלה בגורלם לאחר השהייה בבית המלון. "לא רצינו ליצור קשר עם המנהלת וגם עכשיו איננו רוצים לעשות זאת", אומרת האם. "אנו מתפנים אל בתי המלון בירושלים יחד עם כל תושבי נווה דקלים. אנו מעוניינים להישאר לגור גם בעתיד לצד תושבי הישוב. מה שתחליט הנהגת הישוב – זה מה שנעשה".

"אבל לאומי - אפילו יוצר מרצח רבין"

דבורה בכר, תושבת נווה דקלים בת 30, לא היססה היום להשתמש בילדיה כדי לנסות ולשכנע את החיילים שבאו לפנותה לסגת לאחור. "נתתי לקצינים שהגיעו לפנות אותנו את התמונות שלנו עם ששת ילדיי ואמרתי להם: 'אני על הכאב האישי שלי אתגבר, אבל בכם ייחרט הזיכרון הרע לעולמים'".

כמה שעות מאוחר יותר התקבלו בני משפחת בכר בחום בישוב מרכז שפירא. התושבים ותושבי גוש עציון הגיעו למקום כדי לתמוך ולעודד את המשפחות המתפנות ואת בני הנוער שהסתננו לגוש קטיף והוצאו ממנו בכוח. דבורה בכר מספרת שאת הלילה הקרוב תעביר עם משפחתה בירושלים אך עדיין אינה יודעת היכן תמשיך את חייה.

"עד אתמול בערב הייתי בטוחה שהכל הצגה והחיילים בוודאי יישברו בבוקר לאור המראות הקשים", היא אומרת. "בכל הדמיונות שלי לא יכולתי לתאר את מה שראו עיניי היום, כשהגיעו לפנות את המשפחות. גושים של חיילים ושוטרים הסתובבו בישוב כאילו מדובר בגטו ונכנסו לבתים כדי לנסות ולהוציא את האנשים. אנחנו בחרנו לקחת בגדים לילדים למספר ימים ולעזוב את הבית כמו שהוא".

בכר הוסיפה כי כל תושבי נווה דקלים רוצים להתפנות כגוש אחד ליישוב הבא. "מדובר באסון לאומי שכל עם ישראל צריך לדעת עליו ולכבדו כאבל לאומי - כמו מרצח רבין, אם לא יותר מכך. זה לא נתפס שתת אלוף במדים אומר לי שמדובר בהליך לא דמוקרטי אבל הוא צריך לבצע משימות".

המפונים מגיעים לישיבת "אור עציון", וממשיכים להתעמת

בישיבת "אור עציון" נמצאים בשעות אלו זו עשרות בני נוער ומשפחות שהגיעו מנווה דקלים בליווי שוטרים וגם פה נמשכים העימותים. נער צעיר כבן 14, שניסה לדקור את צמיג אחת הניידות במקום, גרם למרדף אחריו עד לחדר האוכל של הישיבה, שם נהדפו השוטרים על ידי הרבנים שביקשו מהם לעזוב את השטח הפרטי. לשוטרים לא נותרה ברירה אלא לסגת.

בינתיים ממשיכות לזרום אל הישיבה תרומות מתושבי יש"ע ומהיישובים הסמוכים, ששולחים גם עוגות, פירות, כריכים, משחקים לילדים ואוכל ארוז. במקום מצפים לבואם של משפחות נוספות בשעות הקרובות.