תושב נצר חזני מתלונן על התנאים בבית המלון
שאול בן-ציון מההתנחלות נצר חזני התפנה מרצון, נשלח למלון "החוף הירוק" בנתניה, והוא לא מרוצה. לדבריו, "אפילו מקרר למים אין לנו בחדרים"
"התנאים שהתאילנדים קיבלו אצלי בחממות היו יותר טובים ממה שמקבלים פה". כך אמר היום (ד') שאול בן-ציון, בן 53, שהתפנה מביתו בהתנחלות נצר חזני שברצועת עזה והופנה למלון "החוף הירוק" בנתניה. 15 משפחות מצפון השומרון הגיעו למלון ובימים הקרובים צפויות להיקלט בו כ-20 משפחות מרצועת עזה.
המלון הישן נמצא בדרומה של העיר, הרחק ממרכזה ומאזור בתי המלון. את ילדי המשפחות, כ-30 במספר, אורות להעסיק מורות חיילות שנשלחו למקום במיוחד, אך נראה כי הילדים העדיפו להישאר מסוגרים בחדריהם. מלבד החיילות, נראה כי כל מי שיבקש לפגוש במשפחות ייתקל בקשיים רבים. השומר בכניסה למלון מקפיד למנוע את הכניסה למקום, כאילו לא היה מדובר באזרחים חופשיים, שהתפנו מרצונם. גם עלינו, העיתונאים, הוא ציווה לעמוד מחוץ לסככה שלו, בשמש הקופחת.
בן-ציון, שחי בנפרד מאשתו, נמנה על מייסדי נצר חזני. 30 שנה התגורר במקום ועסד בגידול ירק בחממות. לקראת הפינוי, הוא שכר דירה באשדוד, אך יוכל להיכנס אליה רק בחודש ספטמבר הקרוב. "בינתיים אישרו לי להיות עשרה ימים במלון", הוא אומר. "מה יהיה אחר כך? אני לא יודע".
בינתיים הוא ממורמר. סוחב "בטן מלאה" על המדינה ועל מנהלת סל"ע. לדבריו, "עזבתי ביום הראשון של ההתנתקות, מרצון ובלי להתנגד. הגעתי למלון וקיבלתי חדר. אני נשבע שהפועלים התאילנדים שעבדו אצלי גרו בחדר טוב יותר מזה שקיבלתי. זה חדר ישן והציוד פה נראה כמו בחדר מעצר. בושה וחרפה שזה מה שנותנים לנו".
"אני פה - אבל הלב שלי שם"
בן-ציון סיפר שאפילו מקרר בו יוכל לצנן את מי השתייה אין בנמצא. "כדי לשתות מים קרים צריך לצאת מהחדר וללכת בשמש עד ללובי ולחזור ברגל לחדר", סיפר. "רק מכל ההליכה הזו, אני נהייה שוב צמא. מתווכחים איתנו על האוכל ונתנו לנו חצי פנסיון במקום פנסיון מלא. מה, הם רוצים שלא נוכל מהבוקר עד הלילה?".
בפעולות הפינוי מגוש קטיף הוא צפה דרך מכשיר הטלוויזיה. "המתפרעים הם לא אנשי גוש קטיף, הם מסתננים שבאו מבחוץ", הבהיר. "אני רואה את המראות והלב שלי כואב. כשיצאתי משם בכיתי, אני פה - אבל הלב שלי שם. אני נגד ההתפרעויות ולכן עזבתי מרצון, אבל צריך להבין אותם. ההתנגדות היא לגיטימית. אי-אפשר לגרש אותך מביתך ללא מחאה. אני בחרתי לצאת כי לא היו בי הכוחות לעבור את מה שקורה שם. היום, כשאני רואה את התמונות, אני אומר שטוב שיצאתי לפני כן".
ומה מטריד אותו כעת? בעיקר חוסר הוודאות: "אני בן 53. כל החיים הייתי חקלאי. מה אני אלך לעשות עכשיו? איך אני יכול עכשיו, בגילי, להתחיל עוד פעם כחקלאי? דיברו איתנו על תעסוקה אבל אנחנו לא יודעים מה אנחנו הולכים לעשות עם עצמנו. במה נעבוד וממה נתפרנס. נראה שגם הממשלה לא יודעת, והאי-ודאות הזאת מתסכלת ביותר".
מנהלת מלון "החוף הירוק", אסתר פרון, מסרה בתגובה: "המפונים שהגיעו אלינו הם ממורמרים וכועסים ואנחנו מבינים אותם ומתייחסים אליהם באהבה. זה מצב המלון. הקצאנו חדר בקרבת חדריהם עם שמונה מקררים לשימוש כולם. במקרים מיוחדים שבהם יש תינוקות אנחנו נותנים מקרר לחדר. היום רכשנו עוד מקררים לשימוש המפונים אך לא יהיה לכל חדר מקרר. המלון נבדק טרם הגעתם על ידי מינהלת סל"ע ונמצא ראוי לאכלס אותם. אנחנו באים ונבוא לקראת המפונים שהגיעו ויגיעו אלינו".
