תל קטיפא: הפעוט ערך "מסדר במבה" לחיילים

סיפורים על פינוי ורגישות: כשההורים בהתנחלות תל קטיפא היו עסוקים אתמול (ד') בעימותים מילוליים עם החיילים המפנים תוך צעקות ובכי - חלק מילדיהם דווקא שיחקו עם החיילים בחצרות.

וכך מצאו את עצמם באחד המקרים חיילים הופכים ל"שמרטפים" של הילדים בשעה שחבריהם נאלצים לפנות בכוח את ההורים מהבתים. אחדים מההורים בישוב, לעומת זאת, נמנעו מעימותים עם החיילים ואפשרו לילדיהם לשחק עם החיילים בחצר הבית. כך ריככו את טראומת הפינוי.

• ישראל יוצאת מעזה - כיסוי מיוחד ב-ynet
• מראות הפינוי - עמוד וידאו מיוחד ב-ynet

    

  
  

מסדר הבמבה שערך איתמר (צילום: תני גולדשטיין) 

אמו של הפעוט איתמר, שפונה מתל קטיפא, נהגה בדיוק כך. לשעה קלה הפך איתמר לידידם האישי של כל החיילים שבאו לפנות את משפחתו. איתמר החליט לכבד את החיילים בבמבה והתעקש: כל חייל וחיילת בכוח הפינוי יקבל חטיף במבה אחד מהשקית לפני שיסכים להתפנות.

החיילים נענו לבקשתו של איתמר, התייצבו בשני טורים מסודרים בחצר הבית, ואיתמר אכן עבר ביניהם וחילק במבה לכל חייל. כש"מבצע במבה" הסתיים בהצלחה אמרה אימו של איתמר בעיניים דומעות: "זהו, איתמרי. צריכים ללכת".

נווה דקלים: כשבכי חרישי הופך לצעקה גדולה

בקריאת שמע ישראל ורגע לפני שהוצאו ספרי התורה, פרצו הדמעות. מה שבשעת התפילה בישיבת ימית בנווה דקלים נשמע כגניחות ואנחות בכי חרישיות, הפך לנהי. עשרות גברים, מבוגרים וצעירים כאחד פרצו בבכי שסחף את כל הנוכחים, הנשים בעזרתם, העיתונאים מאחור, ואפילו הקצינים - למרות ואולי בגלל תפקידם.

צילום וידאו: רויטרס

23 שנים עמדה ישיבת ימית על תילה, מאז הוקמה בשלהי 1982 בחולות המשקיפים על המואסי, בדרום רצועת עזה. הישיבה הייתה הבניין הראשון שהוקם בנווה דקלים ומאז הפכה לסמל. סמל, מכיוון שיוסדה על חורבותיה של ישיבת ימית ההיסטורית. סמל גם מכיוון שחלקה, בית המדרש ובית הכנסת, נבנה בצורת מגן דוד.

"אנחנו כאן ולעולם נישאר כאן", התריסו ראשי הישיבה, הנמנים עם הזרם הדתי המתון יחסית של המפד"ל דאז. "לעולם לא עוד חורבן של ישיבה כמו ימית", אמרו. אלא שהמציאות טפחה על פניהם ובהתנתקות 2005 מצאו את עצמם 130 הרבנים, המורים, בחורי הישיבה ובני משפחותיהם מול שוקת שבורה. מגן הדוד הענק של נווה דקלים נחרב. ישיבת ימית תתפרק שוב ודגל פלסטין יתנוסס ממעל בקרוב, על החורבות.

"גם אם גווילים יישרפו" (צילום: איי.אף.פי)

"גם אם גווילים ישרפו, הרי אותיותיהם פורחות באוויר, כי את הרוח אי אפשר לשבור, את הרוח אי אפשר לכלוא. על אחת כמה וכמה כאשר הגווילים הקדושים הללו - יוצאים איתנו הלילה", אמר הרב דוד גבריאלי, רבה הנערץ של הישיבה.

המילים הנרגשות והטקסים לא הותירו לחי יבשה. מתפילת האבל, דרך קריעת דש החולצה וקריאת "ברוך דיין אמת", וכלה במסע המרגש של מתנחלים, חיילים ושוטרים עם ספרי התורה וחנוכייה בידיהם, במורד המדרגות אל האוטובוסים הממתינים. אך הרגע המרגש יותר מכל היה אולי כאשר נכנסו המפנים בעשרות אל תוך שורות אנשי ישיבת ימית בשירת "אני מאמין". מי בכה יותר? לא נדע כנראה לעולם.

מורג: נערים מעולפים והתנגדות פאסיבית

ביישוב הקטן והמבודד נקטו התושבים בהתנגדות פאסיבית אך לא נרשמו עימותים אלימים. עם הגעת הכוחות ליישוב התבצרו משפחות רבות בעליות הגג ובחדרים הממוגנים. שש משפחות התבצרו בגן הילדים ועוד עשרות בבית הכנסת.

טקס קריעה ופינוי בהסכמה. גן הילדים במורג (צילום: איה בן-עמוס)

תושבים רבים במורג קיבלו את פניהם של המפנים בקריאות לסירוב פקודה והטחת האשמות. החיילים לא הגיבו. "גם אם חלק מההתבטאויות לא היו לרוחי, החיילים נהגו באיפוק", אמר מפקד החטיבה הכחולה שעסקה בפינוי, אלוף-משנה חיים מוריה. "הפינוי התבצע בדיוק כמו שהייתי רוצה בזכות הפגנת אחריות ורגישות משני הצדדים". בסך הכל פונו ממורג בין 350 ל-400 בני אדם, בהם כ-250 מסתננים ועוד 15 משפחות.

במהלך הפינוי נעצרה מתנחלת שדקרה בחיילת בזרועה באמצעות מחט. החיילת נפצעה קל ופונתה לקבלת טיפול. המתנחלת נעצרה והמחט נלקחה לבדיקה. פינוי בית הכנסת היה אירוע הפינוי המרכזי. תחילה הוצאו אחד-אחד כ-60 מתפללים מהאולם המרכזי. לאחר מכן נפרצה הדלת המובילה לגג, שם התבצרה קבוצת צעירים שפונתה. לבסוף פונתה קבוצת בנות ששהתה בעזרת הנשים. הבנות יצאו מבית הכנסת בבכי ובצרחות. שש המשפחות שהתבצרו בגן הילדים התפנו בהסכמה לאחר שקראו פרק תהילים וביצעו טקס קריעה לאות אבל. הפינוי נגמר כאשר אחרוני המתבצרים בעליות הגג הוצאו בעזרת סולמות.

בתום הפינוי ערכו החיילים סריקות בכל הבתים ובחממות, זאת לאחר שבשעות הצהריים נמצאו באחד מחדרי הביטחון שלושה נערים מעולפים שנעלו את עצמם בחדר החנוק.  

גני טל: "לא אהיה עוד ישראלי, רק יהודי"

דגל ישראל בלט, בלט מאוד, במהלך פינוי ההתנחלות גני טל. המגן דוד נצבע בשחור ואדום, סמל לתחושות הקשות. סמלים רבים נראו בשטח היישוב, שהמתין לחיילים במתח רב. "חייל יקר, כשלבשת מדים לא איבדת את הלב. מותר לך להרגיש שיש כאן אנשים שאתה אורז להם את החיים. מותר לך לדעת שאת מה שאתה מפנה, יתפסו גם אלה שרצחו קרובים וחברים שלי", נכתב בפתק שהופץ ברחבי היישוב. "אח יקר, מותר לך לומר שאתה לא מסוגל. על החתום - אנשי גני טל".

עמודים, תחנות אוטובוס, ומבנים הסמוכים לבית הכנסת רוססו כולם בסיסמאות המביעות כאב. התושבים לא הצליחו להסתיר את השבר לקראת פינויים מהשער. "כשאצא מן הש.ג לא אהיה יותר ישראלי, רק יהודי", אמר תושב המקום, אלדד גל-עד (22), שלא הצליח להסתיר את סערת הרגשות שלו. "אני לא הולך לעשות עוד מילואים", הכריז בכאב. "אם יקראו לי, אגיד שטעו בנתונים. גם הדגל שלי יהיה דגל עם צבע שחור במקום לבן. לא אחגוג יותר את יום העצמאות ולא אומר 'הלל'. לברך על הקמת המדינה. מבחינתי, אין על מה לברך".

גל-עד הנזעם פיזר דברים חריפים: "אדאג שלא תהיה התנתקות נוספת. פינוי נוסף לא יעבור. תקום הנהגה חדשה של אנשים שיודעים מה צריך לעשות ואינם מפחדים. לא תהיה בעיה להיכנס לאום אל-פאחם, ללכת למסגד הראשון, להדליק אותו ולפזר כרוזים. זה לא קרה עד כה כי אנשים היו תמימים וחשבו שמשהו יציל אותם. למדנו את הלקח".

צעירים אחרים ביקשו למתן את דבריו, והבהירו - אנחנו עדיין חלק מעם ישראל ומהמדינה. "אני מאמין שהציונות הדתית תצא מהמשבר", אמר אבישי הימלפרב, (23). "הרבה אנשים יתקשו לראות במדינה את מה שראינו בה - מדינה יהודית - אבל אני מאמין שנצא מהמשבר".

דיווחו מהשטח:

• תני גולדשטיין, תל קטיפא
• רוני סופר, נווה דקלים
• איה בן-עמוס, מורג
• רועי נחמיאס, גני-טל