היום שאחרי: עם טלאי כתום בבית המלון

חיבוקים, אוכל, שתייה ומשחקים לילדים. זה מה שחיכה ל-90 משפחות, בהן כ-70 מכפר דרום, שהגיעו במהלך הימים האחרונים למלון "פרדייז" בבאר שבע. אולם למרות שאנשי המלון עושים מעל ומעבר על-מנת לספק את כל צרכיהם, המפונים מרגישים לכודים בכלוב מזהב. הם מבולבלים. הם לא יודעים איפה יהיו בשבוע הבא. אפילו חיתולים ובגדים הם מקבלים מתושבי האזור הנדיבים.

ישראל יוצאת מעזה - דיווח מיוחד ב-ynet

כל-כך גדול כאבם של המפונים, שרבים מהם לובשים חולצות קרועות לאות אבל. אחרים, למרות הייאוש, לא זנחו את המחאה הכתומה. 

כך למשל אלינור ואחיעזר וולף מכפר דרום. השניים מסתובבים בבית המלון כשטלאי כתום תלוי על בגדיהם. לטענתם, "אנחנו ציבור מסומן. שיסתכלו לנו בעיניים וידעו שאותנו גירשו. אנחנו לא הולכים עם הטלאי בגאון, אנחנו מושפלים. בגלל זה אנחנו שמים אותו עלינו, שיראו עד כמה אנחנו מושפלים".

כמו לרוב המשפחות כאן, גם לוולפים אין חלופת דיור או מגורים זמניים. "אנחנו לא רוצים בית זמני, אנחנו לא רוצים בית חלופי, אנחנו רוצים להגיע לבית שלנו", אמרה אלינור. "הילדים שלנו גדלו במרחבים פתוחים, עכשיו הם חנוקים וסגורים. דירה בבניין מגורים באשקלון או בבאר שבע לא מתקבלת על הדעת. אנחנו היינו רוצים לגור ליד ירושלים ביישוב ולא בעיר, לנסות להחזיר לעצמנו ולילדינו את החיים אליהם התרגלנו".

בנותיהן של השניים, שלוש במספר, מבולבלות בדיוק כמו שאר הילדים במקום. על-מנת לנסות לשעשע במעט את הילדים המפונים הביאו אנשי המלון סוס פוני למקום.

הילדים זכו גם להפתעה נוספת, כאשר נערי קייטנה אמריקנית, שהיו בדרכם למצפה רמון, "חתכו לבאר שבע", עברו בחנות משחקים, גייסו את תרומת האבות למאות צעצועים והגיעו למלון על-מנת לנסות ולשמח במעט.

בינתיים מנסה צוות המלון להלך בין הטיפות ולפעול ברגישות, מבלי לפגוע במפונים. אך למרות כל המאמצים הכנים, כבר הבוקר זעמו תושבי כפר דרום, כאשר ראו חיילות לבושות מדים, שנשלחו על-ידי אנשי מנהלת סל"ע. המפונים צעקו לעבר החיילות "תורידו את המדים, אנחנו לא רוצים לראות כאן מדים". הם גם ניסו לשכנע את המפקדת לגרום לחיילותיה לפשוט מדים. כפשרה החליפו החיילות את מדיהן לשעות ספורות ולאחר ארוחת הצהריים שבו ללבשם.