"תאמינו, זה עובד". הומיאופתים משיבים לתוקפיהם
ביום שישי פורסם בכתב העת היוקרתי Lancet מחקר שקבע כי להומיאופתיה אין יכולת להשפיע על הגוף. המחקר עורר הדים רבים ברחבי העולם, וגם אצלנו המומחים תמימי דעים: השפעתה, אם בכלל – פסיכולוגית בלבד. ההומיאופתים, מצידם, טוענים שיש ממש בטיפולים שהם נותנים ולראיה - התוצאות בשטח
בסוף השבוע האחרון הפילו חוקרים בשוויץ פצצה שתיקתקה זמן רב. למעשה, הם חזרו על מה שנאמר במשך שנים רבות בעולם הרפואה, אלא שהפעם גייסו להוכחת טענותיהם מחקר רחב היקף שסקר 110 מחקרים מדעיים. מאות תגובות זרמו למערכת ynet עם פרסום המחקר, שקבע כי לתרופות הומיאופתיות אין כל יכולת ריפוי, וכי ריכוז התרופה הוא אפסי, ואינו משפיע על תהליכים פיזיולוגיים וכימיים בגוף. גם בישראל המומחים מסכימים: השפעת ההומיאופתיה – פסיכולוגית בלבד.
מנצלת את מצוקות החולים
"מיהולי התרופות ההומיאופתיות הם כל כך גדולים - 10 בחזקת 64" מסביר
בשנותיו הרבות כרופא פרופ' רכס נתקל במטופלים ששמו את יהבם ברפואה ההומיאופתית בזכות הבטחות ריפוי של המטפלים המשלימים. "יש אחיזת עיניים וגניבת דעת כשהומיאופתיה מוצגת כטיפול מרפא בעל כוחות ריפוי משל עצמו החורג מרפואה נסמכת ראיות. להומיאופתיה יש אפקט חיובי רק אם נשכיל להגדיר אותה כפלצבו (תרופה ללא חומר פעיל – א.ג.)".
- ומה באשר לאנשים שנואשו מהרפואה הקונבנציונלית?
רכס: "לרפואה הקונבנציונלית יש גבולות שהיא איננה יכולה לעבור עליהם. היא יכולה לעזור לאנשים עד גבול מסוים, ולעיתים בלית ברירה היא מרימה ידיים. הדבר שכיח במיוחד בחולים אונקולוגיים או במחלות ניווניות. הרפואה הלא קונבנציונלית מתחילה להתקיים במקומות שבהם הרפואה הרגילה נאלצת להרים ידיים. אבל הרבה פעמים, לצערי הרב, היא נותנת תקוות שווא לאנשים, מנצלת את מצוקתם מבלי שהיא נותנת פתרון של ממש".
ד"ר גדעון הירש, רופא ומנכ"ל הוועד למלחמה באיידס, נכווה מקרוב מתוצאות ההומיאופתיה: אמו חלתה בדלקת מפרקים, ודווקא טופלה בהצלחה, לדבריו, על ידי רופא הומיאופת. "הוא התלהב מתוצאות הטיפול, שהיו פסיכולוגיות כנראה, והחליט שהוא מסוגל לטפל גם בדיכאון שממנו היא סבלה", הוא מספר. אלא שהרופא ההומיאופת היה חסר כל הכשרה בתחום הפסיכיאטריה, ובמהלך הטיפול ההומיאופתי בדיכאון, שמה אמו של ד"ר הירש קץ לחייה.
לא מודעים למגבלות
"אני לא חושב שהומיאופתים הם משווקי תרופות אליל", אומר ד"ר הירש, "בהומיאופתיה, כמו בכל מסורת רפואית רבת שנים, יש ודאי מן הממש, למרות שאי אפשר לחשוב שהיא מציעה תרופה או ריפוי לכל תחלואה אפשרית. כנראה הטווח שהיא יכולה להשפיע עליו הרבה יותר מצומצם ממה שאנחנו מקווים שיהיה. הערך שלה הוא כנראה מאוד עדין. הכי מסוכן הם הומיאופתים שלא מודעים למגבלות של מה שהם עושים".
באגודה הישראלית לזכויות החולה כבר נתקלו בתלונות רבות של מטופלים שפנו למטפלים הומיאופתיים שהבטיחו הצלחה וריפוי, אלא שהאמת טפחה על פניהם. באגודה טוענים, כי ההומיאופתיה מביאה להפרת חוק זכויות החולה. "החוק הבסיסי קובע הסכמה מדעת", מסבירה עדינה מרקס, יו"ר האגודה, "כלומר חולה שנכנס לטיפול, חייב לדעת מהו הטיפול ומהן ההשלכות הצפויות לו. בהומיאופתיה זה לא קורה, כיוון שלא ידוע מה יהיו תוצאות הטיפול. המינימום שצריך להיעשות הוא פיקוח של משרד הבריאות, שימנע מקרים של שרלטנות".
זה לא הריכוז, זה התדר
שמעון כהן, הומיאופת ונטורופת בקופת-חולים לאומית, אינו מתפלא על פרסום המחקר. "הוא לא מגלה שום דבר חדש", הוא חורץ, "והרעיון בהומיאופתיה היא לא שהחומר משפיע, אלא התדר שלו. לכל חומר בטבע יש תדר, החל מטלפון סלולרי, דרך צג המחשב, קריסטלים או עצים. התדר של חומרים הומיאופתיים שונה מאחד לשני כי זה גם קשור ברמת הדילול הפנימי שלו, וזה מה שעושה אותו כל כך מיוחד".
- אבל אנשים רוצים הוכחות מספריות להצלחה טיפולית.
כהן: "עם סטטיסטיקה באמת שאי אפשר להתווכח. אבל אפשר לבדוק הצלחה של הומיאופתיה אצל אנשים שהיו בטיפולים, וזה אומר המון. אומנם אין מחקרים הומיאופתיים, אבל יש פרובינג, שזה עובד בשטח".
- אז זה מה שהומיאופת אומר למטופלים? "תאמינו לי שזה עובד"?
כהן: "הומיאופתיה עובדת מאוד יפה על הרבה אנשים, אבל צריך לעשות הפרדה בין מה שאתה מצפה לבין מה שאתה מקבל. אין לי הוכחה מספרית לכך שהומיאופתיה מצליחה, ואני מסביר למטופלים – יש לכם אפשרות לקחת את המידע שאני מוסר, או לא. המחשבה בבסיס ההומיאופתיה היא לא ריכוז החומר הפעיל, אלא התדרים, והם אלה שגורמים להצלחת הטיפול".
בעקבות פרסום המחקר ביום שישי האחרון נמסר ממשרד הבריאות כי לא קיימת חקיקה המסדירה את העיסוק ברפואה המשלימה. הקושי, כך טוענים במשרד, הוא היעדר סטנדרטים מקצועיים בינלאומיים. עם זאת, משרד הבריאות מינה ועדה שתבחן את נושא החקיקה והסדרת תחומים ברפואה משלימה המקובלים בארצות מערביות. הוועדה אמורה להציע קריטריונים להסדרת הנושא, ובהם תנאי השכלה, הכשרה והתנהגות מקצועית ראויה.
