פותחים עונה ב-NFL - דטרויט ליונס

ערב עונת 2005, אולי העונה החשובה ביותר של הדטרויט ליונס בשנים האחרונות, עומדת בפני המנכ"ל מאט מילן והמאמן סטיב מריוצ'י דילמה לא קלה. מצד אחד, הם עושים כל שביכולתם כדי לחזק את הסגל ולהעשירו בשחקני איכות. מצד שני, ככל שמתרבים שחקני החיזוק בדטרויט, גובר הלחץ על אלו הוותיקים ובעיקר על ג'ואי הרינגטון, הקווטרבק הצעיר של הליונס, אותו בחר מילן שלישי בדראפט 2002.

אחרי שלוש עונות, הרינגטון אינו מציג את היכולת המצופה ממנו כמנהיג החדש בדטרויט. מריוצ'י כנראה הספיק להתייאש והביא את יקירו מימיו בסן פרנסיסקו, ג'ף גארסיה. הקווטרבק הוותיק יפעיל לחץ על הרינגטון וכך גם הרוקי דן אורלובסקי, אבל הלחץ היותר גדול על הרינגטון בן ה-27 נובע מהעובדה שעם כל הרסיברים בהם הצטיידו הליונס השנה, אין לו יותר תירוצים לכשלונות. מלבד עצמו.

נסו להבין אותו, זה לא שהרינגטון קווטרבק גרוע. היו לו הרבה רגעים יפים בעונה שעברה. אבל זה לא מספיק. לא כשהמאמן שלך בוחר שלושה רסיברים מעולים למסור להם - צ'ארלס רוג'רס, רוי וויליאמס ומייק וויליאמס - בסיבוב הראשון בדראפטים האחרונים. לא כשהבוס הגדול, וויליאם פורד (הבעלים של חברת הרכב הגדולה ושל הליונס), רוצה את הקבוצה שלו בסופרבול, שיערך השנה באולם הביתי שלה 'פורד פילד'.

באו והלכו

הגיעו: הקווטרבק ג'ף גארסיה (בראונס), הראנינג-בק ג'אמל ווייט והרסיבר קוין ג'ונסון (רייבנס), הטייט-אנד מרקוס פולארד והגארד ריק דמיולינג (קולטס), הטאקל קייל קוזייר והסנטר ברוק גוטיירס (פורטי-ניינרס), הקורנרבק ר.וו. מקווטרס (ברס), הסייפטיז קנוי קנדי (ברונקוס) וג'ון מקגרו (ג'טס). רוקיז בולטים: מייק וויליאמס (רסיבר), שון קודי (דפנסיב-טאקל). עזבו: הקווטרבק מייק מקמאהון (לאיגלס), הרסיברים אז-זאהיר חאכים (לסיינטס) ורג'י סווינטון (לטקסאנס), הטייט-אנד סטיבן אלכסנדר (לברונקוס), הגארד סטוקר מקדוגל (לדולפינס) והקורנרבק רודריק בייברס (לברונקוס).

התקפה

עד להודעה חדשה, הרינגטון הוא הקווטרבק הראשון של הליונס. אם הוא רוצה לסיים את העונה ככזה, יהיה עליו למתוח אותה עד לפלייאוף ואילך - בואך הסופרבול בדטרויט. התנאים הראשוניים שסידר עבורו הצוות המקצועי נראים אופטימליים. רוג'רס ושני הוויליאמסים הצעירים הם טריו צעיר ועמוס פוטנציאל (כל עוד רוג'רס נשאר בריא, מה שלא קרה בשנותיו הראשונות בליגה). עכשיו יש לו גם טייט-אנד התקפי מנוסה, פולארד, שלמד באינדיאנפוליס, ויודע קווטרבק איכותי מהו.

לא פחות ציפיות יש מהראנינג-בק קוין ג'ונס, שסיים את עונת הרוקי שלו בסערה ושואף להסתער השנה על תואר צובר היארדים המוביל בליגה. עם הצטרפותו של דמיולינג לדומיניק ריולה ודמיאן וודי בקו ההגנה, יש לו הגנה מתאימה עם מלפנים. וזאת, בלי להזכיר אפילו את חסותו של הפועל השחור האולטימטיבי שעובד בשבילו, הפול-בק קורי שלזינגר.

הגנה

מטבע הדברים, ההגנה של הליונס לא לחוצה כמו ההתקפה, בין השאר כי אין מדובר בשחקנים איכותיים כל כך. למרות זאת, גם מהם יש ציפיות והם עדיין לא ממש עומדים בהם. שון רוג'רס הוא השם הבולט בקו הקדמי, ודן ווילקינסון הוא גוש הבשר הבולט לצידו. הדפנסיב-טאקלים הללו גדולים מפחידים ועושים את העבודה בדרך כלל. ג'יימס הול וקורי רדינג הם הדפנסיב-אנד'ס שאמורים לנצל את נוכחות הענקים במרכז, כדי למוטט את ההתקפות שמולם ולהגיע אל הקווטרבק.

מילן יכול לחיות עם מה שיש לו מלפנים, אולם כליינבקר מצטיין לשעבר, הוא לא יכול להיות מרוצה עם הליינבקרים שיש לו בקבוצה. ארל הולמס הוותיק מחזיק עדיין מעמד. טדי להמן וג'יימס דייויס סבירים, אולם דווקא בוס ביילי (אחיו הצעיר של צ'אמפ ביילי מדנבר) שסומן ככוכב לא מצליח להתאושש מהפציעות וספק אם יעשה כן אי פעם. הקורנרבקים דרה בליי ופרננדו בראיינט מהירים ומנוסים, אך חסרי מאסה ונבזיות. כאלו יש הרבה לסייפטי קנוי קנדי ובגלל זה הוא הובא מדנבר.

ספיישל טים

אפילו דאנטה הול המדהים מקנזס צ'יפס החוויר כשצפה בהחזרות הבעיטות והפאנטים של אדי דראמונד. וויליאם פורד צריך להפיק ממחזיר הבעיטות שלו מנוע למכוניות שלו. דראמונד היה לשני בהיסטוריה (הול היה הראשון), שהחזיר שתי בעיטות פתיחה ושני פאנטרים לטאצ'דאונס במהלך עונה אחת. ג'ייסון האנסון היה ונשאר קיקר איכותי.

בנימה אישית

זה כמעט לא פייר מצד הליונס לצייד את הרינגטון בכל כך הרבה רסיברים טובים. צ'ארלי רוג'רס, רוי וויליאמס, מייק וויליאמס, קוין ג'ונסון ומרקוס פולארד - כולם מצפים למסירות שלו, כולם יכולים ללכת איתן עד הסוף. עם כל כך הרבה שחקני התקפה טובים, ברור מי יהיה אשם במידה של כשלון. אפילו הקווטרבק עצמו לא יוכל להדחיק זאת, ומי שלא יכול להדחיק ב-NFL, נדחק בעצמו החוצה.

לתגובות אישיות לכותב: saintsfan@zebras.ws