ת"א: זרוקים ברחוב, עם תינוק רעב, ללא מקלחת

משפחת חביבי עברה תלאות רבות ב-15 השנים האחרונות. מעברים תכופים מישראל אל הרשות הפלסטינית ובחזרה, איומים של האם ברצח ילדיה ותלונות רבות על יחס לא ראוי מצד הרשויות. השבוע נרשם פרק נוסף בסיפור הטראגי של המשפחה, כשבני הזוג עברו עם תינוקם בן השנה ותשעה חודשים להתגורר על מדרכה בתל אביב.

חיים (43) ו-ויולט (39) חביבי, תושבי ירושלים, עברו לרחוב סוטין בתל אביב ביום שני השבוע והתמקמו מול בניין שגרירות פולין. בארבעת הימים בהם מתגוררת המשפחה על המדרכה במקום, הביעו בה עניין שכנים בודדים בלבד אשר סיפקו להם מדי פעם אוכל ושתייה.

אחת מהשכנות סיפרה כי מראה המשפחה במצוקה הדיר שינה מעיניה בימים האחרונים. "פתאום ראיתי זוג עם עגלת תינוק על המדרכה", סיפרה ל-ynet. "הם אמרו שאין להם בית ושאף אחד לא עוזר להם. האם הניקה את תינוקה מדי פעם אך הוא נראה רעב וחסר מנוחה. הצעתי להם שתייה ואוכל אבל יש גבול למה שאני יכולה לעזור. זה התפקיד של המדינה לדאוג להם ולא של דיירי הרחוב. אני לא יודעת אם ההורים צודקים או לא, אבל מישהו צריך לדאוג לתינוק. הוא בטוח לא אוכל טוב וההורים נראים מיואשים".

הילד אוכל שאריות מזון, המשפחה ללא מקלחת ארבעה ימים

המשפחה התמקמה מול שגרירות פולין מאחר ולאישה יש אזרחות פולנית ומטרת הזוג היא לבקש את סיוע השגרירות. חיים חביבי: "לא התקלחנו כבר ארבעה ימים, הילד ממש מסכן בחום הזה. הוא משתגע, כל היום הולך על המדרכה. אנחנו אוכלים שאריות מזון שמביאים שכנים. הילד אוכל מה שאנחנו אוכלים. הוא רעב, מזל שאשתי מניקה אותו. במדינה הזאת לאף אחד לא אכפת מילד קטן. האויב הכי גרוע בעולם, החיזבאללה, כבר יותר טוב מהממסד. צריך למחוק את כל פקידות הסעד והשופטים. כן, עד כדי כך אני כועס. למה הילד שלי ישן ברחוב כאשר לנרקומנים ולזונות מוצאים איפה לישון? אני רוצה שיהיה לנו איפה לישון".

האם, ויולט, אובדת עצות וטוענת כי היא מודעת למצוקת בנה אך לא יכולה לעזור לו. "אני במצוקה קשה וגם התינוק שלי", היא אומרת. "עכשיו הוא גם משתעל. הוא לא אכל ושתה מספיק כבר כמה ימים. כמה השכנים יכולים לעזור לי? אין לילד קטן שום מקום ברחוב, כואב לי עליו. אנחנו נודדים כבר הרבה זמן אבל אף פעם לא השאירו אותנו בחוץ וזרקו אותנו ככה. הם מחכים שיקרה לילד משהו ואז רק יתחילו לחשוב על פתרון בשבילנו. אני רוצה בטובת הילד, אבל מה אעשה - אלך לגנוב? הגעתי לכאן כדי לקבל עזרה מהשגרירות הפולנית, כדי לנסוע מפה".

תגובת דוברות תל אביב: "החוק אומר כי כל רשות מטפלת בבעיות הרווחה של תושבי עירה. אנו מניחים שיבוא עובד סוציאלי לבדוק את המצב ובתוך שבוע יפנו את המשפחה".

תגובת עיריית ירושלים: "העירייה פנתה הן למשפחה והן לעיריית תל אביב במטרה שהמשפחה תיפגש עם העובדת הסוציאלית של אגף הרווחה, כדי להגיש להם את כל העזרה הדרושה. למרבה הצער המשפחה מסרבת לעמוד בקשר עם אגף הרווחה או עם העובדת הסוציאלית, ומעדיפה לעורר פרובוקציות".

איומים על הילדים וחטיפה למוקטאעה

בסוף שנות ה-90, מיד לאחר החתימה על הסכמי אוסלו, עברו בני הזוג חביבי עם שלושת ילדיהם ליריחו וביקשו אזרחות פלסטינית, כיוון שהרגישו כי היחס אליהם שם טוב יותר מאשר בישראל.

בהמשך חזרו בני הזוג לישראל ובאחד הימים התבצרה ויולט עם ילדיה בבית ואיימה להרוג אותם כיוון שטענה כי הרשויות לא התייחסו אל המשפחה כראוי. משטרת ירושלים עמדה עם בני הזוג בקשר וניהלה עמם משא ומתן וכעבור זמן מה הוציאה המדינה את הילדים מחזקתם ואיפשרה להם לפגוש אותם מדי פעם.

באחד המפגשים אישרו לבני הזוג לקחת את ילדיהם ללונה פארק, אך אז חטפו אותם ההורים למוקטאעה ברמאללה. הם שוב חזרו ארצה וברחו פעם נוספת לכנסיית המולד והתבצרו בה. כשחזרו לישראל נפתח נגדם הליך פלילי. בתם הגדולה נשלחה לפנימייה ושני הבנים הקטנים הועברו לבני משפחה אחרים.