הלוזרית הכרונית שברה כל שיא. ניו אורלינס סיינטס

אני מודה - אני אוהד של ניו אורלינס סיינטס. אולי היחיד בישראל, אולי היחיד מחוץ לגבולות ארצות הברית ואחרי הוריקן 'קתרינה' שגרם למותם של כל כך הרבה מאזרחי העיר, אולי אפילו מהיחידים בעולם. למה? האמת היא שאפילו אני לא ממש יכול להסביר ולבטח לא פרשני ספורט, פסיכולוגים, או כהני וודו. אולי מדובר בסוג של סובלימציה לנטיות התאבדותיות שהיו לי בילדות. או סימולציה של דפוסי ההתאהבות שהיו לי בנערותי וממומשים היום במשיכה לסיינטס - הקבוצה שהכי מעוררת אותי, גורמת לי להתעלות, להתרגש, להגיע לשיא ו...כרגיל, להתרסק ברגע אחד.

אכזבות...הן ליוו אותי לאורך כל חיי ובמידה רבה עשו אותי למי שאני היום: ספקן, ציני, סגפן ו...אוהד הסיינטס. גם אני, כמו כל אוהד שחור-זהוב, חווה כבר שנים מפחי נפש חוזרים ונשנים. כאלו שמחשלים אותך, כאלו שמגחכים כל ניצוץ של רחמים עצמיים. חשבתי שכבר שום דבר לא יעשה לי רע באמת בהקשר של הקבוצה שלי. הלוזרית הכרונית (גם כאוהד יוטה ג'אז. לא התנסתי בדבר כזה. תאמינו לי, שגם אתם לא), כל כך חסרת מזל, שכבר דבר לא יכול להפתיע. מסתבר שטעיתי. הפעם זה כבר באמת עובר כל גבול. אפילו דמיוני. הסיינטס שברו כל שיא אפשרי עם ה'קתרינה' הזאת.

ה'סופרדום' המוצף. האגדה טוענת כי נבנה על בית קברות (איי.פי)

יש שתי תשובות אפשריות לשאלה למה היכתה הסופה הזוועתית הזו דווקא בניו אורלינס. הראשונה: לאלוהים נמאס מהשחיתות, האלימות, התועבה והפשע בסדום המודרנית - בירת הסליז של העולם (לשעבר). היושב במרומים הרי כבר ניסה בעבר בהצלחה את המבול. המשיחיסטים חוגגים את בואה הקרב של הגאולה (למרות שלפי הנבואה המקובלת, זו אמורה להתחיל בעוד חצי שנה בשטפון בימת איירי הצפונית דווקא), כאתאיסט, האפשרות השנייה נראית לי יותר סבירה: 'קתרינה' היא פשוט פרק נוסף בקללת הסיינטס. אותה קללה נוראית שרובצת על ה'סופרדום' ויושביו. עכשיו הם שניהם גמורים. סופית.

זקני 'בורבן סטריט' טוענים שהאיצטדיון הענק מקולל בגלל שהוקם על בית קברות. עכשיו הוא נהייה בעצמו כזה. הסיינטס כבר לא ישחקו בו השנה. בשלב ראשון הם פונו לסן אנטוניו, אך עד לשעה זו לא יודעים היכן יארחו את משחקיהם הביתיים בעונה הקרובה. לעזאזל, הם אינם יודעים היכן יארחו את משחקיהם הביתיים גם בעונות שאחריה. הבעלים טום בנסון רמז עוד לפני חודשים כי הוא רוצה להעביר את הקבוצה מהעיר שלא מממנת לו איצטדיון חדש. פעם עוד היה אפשר לדבר על פיצוי בדמות שיפוץ ה'סופרדום'. עכשיו זה באמת חסר טעם. דווקא כשתושבי ניו אורלינס זקוקים להם יותר מכל, נוודי הסיינטס מתרחקים וספק אם יחזרו אי פעם. ספק אם יהיה להם לאן לחזור.

אם יש דבר טוב בשפל אליו הגיעו הסיינטס, הוא שמהמקום הזה כבר באמת שאי אפשר לרדת. אין לאן להתרסק. כשאין תקווה, לא מתאכזבים. מנקודת המבט הזאת, אפשר להסתכל רק למעלה. מחוסר ברירה. מהייאוש אפשר לייצר לפעמים כוח עצום. כך שאולי יש אור בקצה צינור הביוב הזה. השאלה היא כמה חרא צריך עוד לאכול ואיפה הוא נשפך בסוף. רגע, יכול להיות שאני שוב אופטימי? לא. זה לא קורה שוב...אני לא אתן לזה. לא הפעם.

באו והלכו

הגיעו: הרסיבר אז-זאהיר חאכים (ליונס), הראנינג-בק אנטוואן סמית' והטייט-אנד שאד מאייר (טייטאנס), הגארד ג'רמיין מייברי (איגלס), הליינבקרים רונלד מקינון (קרדינלס) וטי.ג'יי. סלוטר (רייבנס) והסייפטי דווייט סמית' (בקאנירס). רוקיז בולטים: ג'מאל בראון (טאקל), ג'וש בולוקס (סייפטי) ואדריאן מקפרסון (קווטרבק). עזבו: הרסיבר ג'רום פאת'ון (לסיהוקס), הטאקל ויקטור ריילי (לטקסאנס), הדפנסיב-טאקל קני סמית' (לריידרס), הליינבקרים אורלנדו ראף (לבראונס), דריק רוג'רס ודארין סמית' (פרשו) והסייפטי טבאקי ג'ונס (לדולפינס).

התקפה

אז למה כן יש סיבות להיות אופטימי? לסיינטס יש את אחת ההתקפות עתירות הפוטנציאל בליגה, גם אם זה מעולם לא יתממש. נתחיל בראנינג-בק דיוס מקאליסטר. יש לו הכל. מהירות, מימדי גוף ופיקחות וכולם צופים לו שנת שיא - מה שאומר כנראה שהוא ייקרע את הרצועה הצולבת במשחק הפתיחה ויושבת עד סוף העונה. זה לא אמור לקרות, לסיינטס יש קו התקפה עצום שישמור עליו, עם הרוקי ג'מאל בראון, הסנטר הפרובול לצ'ארלס בנטלי ושחקן הרכש מייברי. זה לא אמור לקרות, ודווקא בגלל זה, זה יקרה. אנטוויין סמית' ואארון סטאקר פה בדיוק בשביל הרגע הזה.

המאמן ג'ים האסלט מתעקש להפוך את הסיינטס לקבוצה עם אוריינטציה של ריצה על הקרקע, אבל יש לו כלים מצוינים לעבוד איתם גם במשחק המסירה. הרסיבר ג'ו הורן משתבח עם השנים, כשחקן וגם כבן אדם. הכוכב שיצא לעזור לפליטי ניו אורלינס, מגיש סיוע מזה חמש שנים לקווטרבק אארון ברוקס ומחלץ אותו מצרות בשעת הצורך. לרוע המזל, ברוקס נכנס לצרות יותר מדי פעמים. תוצאה של חוסר עירנות או אחריות. עם זאת, לא פעם הוא מבריק וזה קורה כשהוא מוסר להורן, או לדונטיי סטולוורת'. אם הוא תופס את הכדור, ספק אם מישהו יצליח לתפוס אותו.

הגנה

האסלט כמוני, נוטה לאופטימיות יתר. אחרי הסיום המרשים של עונת 2004, הוא הרשה לעצמו לקוות כי ההגנה תהייה אפקטיבית יותר השנה. אשרי המאמין, אני הפסקתי. דארן הווארד, וויל סמית' וצ'ארלס גרנט מהווים את צוות הדפנסיב-אנד'ס הטוב ביותר בליגה, אך הסיינטס לא מצליחים לעצור את הריצה. הדפנסיב-טאקל ג'ונתן סאליבן השיל קילוגרמים ממשקלו. עכשיו הוא רכרוכי רק באופיו. קולבי בוקוולט, ג'יימס אלן וקורטני ווטסון שונים לגמרי. הליינבקרים נמרצים וקשוחים, אבל צעירים ולמרות היכולת הטובה בשלבי סיום העונה שעברה, חסרי נסיון.

קשה להאמין שהסיינטס יצליחו למנוע סיורי ראנינג-בקים במרכז ההגנה שלהם, אך לפחות נראה כי האסלט מצא תשובה מספקת בכל הנוגע למטרייה האווירית שמספקים לו שחקני הקו האחורי המשופר של ההגנה. דווייט סמית' נייד ובעל חוש התמצאות מעולה. הקורנרבק מייק מקנזי השתלב היטב ונותן לסיינטס שומר אישי, שלא היה להם מזמן. הוא וחבריו יהנו מהלחץ שמפעילים הווארד, וויל סמית' וגרנט על הקווטרבקים בקו העימות וייגבו הרבה אינטרספשנס העונה.

ספיישל טים

נהג משאית הבירה מייקל לואיס הוא מחזיר בעיטות בגוף של פרארי עם אחיזת כביש מושלמת. הקיקר ג'ון קארני והפאנטר מיטש ברגר עושים הכל טוב, אבל ברגעי האמת, הקללה פוגעת גם בהם. הקללה...פרד מקאפי לא מתרגש ממנה. עובדה, הוא חוזר לעונהה תשיעית בסיינטס והוא חי...משהו שאינו דבר של מה בכך בניו אורלינס של היום. 

בנימה אישית

נראה לי שדיברתי מספיק על עצמי. שתהייה עונה טובה לכולנו.

לתגובות אישיות לכותב: saintsfan@zebras.ws