נקמת היורם

אם עפר שכטר הוא המודל הפרוע והכריזמטי של מלך הכיתה, מקס אולארצ'יק הוא הטינאייג'ר המאגניב שמתבלבל מהמיניות שלו, והראל סקעת הוא הילד הרגיש והמופנם שבא לחבק, מיכאל אלוני, 21, הכוכב החדש של ערוץ הילדים, הוא לכאורה הגרסה הכל משפחתית ומצונזרת של אליל נוער בהתהוות. מתוחזק בזוג עיניים כחולות, ברעמת שיער בלונדינית, בחיוך תבוני למדי ובאמביציה נאיבית לכיבושים, אלוני מקווה שהעתיד צופן לו רק טוב. הוא אומנם הרבה פחות מפורסם מהקולגות שלו, ומועדון המעריצים שלו נמצא לגמרי בהתהוות, ובגלל זה הלכאורה, אבל אם זה תלוי בו, הוא כבר מחכה ל"תפקיד אופי, עם בשר שאפשר לנגוס בו".

עד שיגיע הסטייק הקרייריסטי שלו אלוני משתכשך בצעדיו הראשונים במימיה

 הרדודים של הביצה הטלוויזיונית, עם ג'וב של מנחה בערוץ הילדים ותפקיד ראשי ב"השמינייה" - סדרת הדרמה המושקעת שמפיקה HOT עבור ערוץ הילדים - על אודות כיתת ילדים מחוננים שלוקחים חלק בפרויקט עתידני במטרה להציל את העולם. אחרי 30 פרקים ראשונים ששודרו בהצלחה וחופשה כפויה לרגל החופש הגדול, חוזרת "השמינייה" אל המסך עם 30 פרקים נוספים ועונה שנייה שכבר מצטלמת. אה, ולטובת המעריצות המודאגות, היא חוזרת עם מיכאל אלוני בריא ושלם.

"אני רוצה להגיד לך ש'השמינייה' דווקא תפסה בקרב כל מיני גילים, לא רק ילדים", הוא מבהיר ברגע שאני שואלת כיצד הוא מתרגל למעמדו החדש כאליל טף. "אפילו האמהות שלהם בעניין. אני לא יודע אם בעניין הספציפי שלי, אבל יצא לי לדוגמה שהלכתי לקנות איזה משהו בסופר והקופאית, שאני לא רוצה לחשוף את הגיל שלה כי נשים נורא רגישות לזה, אבל בואי נגיד שהיא בת 30 לפחות, שואלת אותי 'אתה לא מוכר לי מאיפשהו, מ'השמינייה' אולי?'. זה כמו שנניח היה את 'בוורלי הילס', אז גם כשכבר עברת את הגיל שבו מותר לך לראות את ערוץ הילדים בכל זאת פתחת בשביל לראות את 'בוורלי'. תראי, לגבי השאלה שלך, אני באמת לא מחפש את ההערצה, זה לא מה שמניע אותי, אבל אני כן מאוד שמח שהיא קיימת. אני יכול להגיד לך שכבר עשיתי כמה ראיונות וכל פעם שעלתה השאלה הזאת לא ידעתי איך לענות עליה, כי עד עכשיו זה עוד היה בקטע של ילד או שניים שמסובבים את הראש אחריי ברחוב. עכשיו האמת זה תפס תאוצה ומסתבר שפתאום אני צריך לחסום את קו הטלפון שלי, שזה מה שעשיתי היום בבוקר כי הטרידו אותי ב-2:00 בלילה".

לא פשוט, ויש לך גם אתר מעריצים לתחזק.

"עד לא מזמן בכלל לא ידעתי שיש לי אתר מעריצים. אני לא טכנולוגי יותר מדי, אבל אולי באמת כדאי שאתחיל להתעניין. באחת ההופעות במסגרת 'עיר הילדים' איזו ילדה החזיקה שלט 'מיכאל תתחתן איתי', והיא לא הסכימה לשחרר את הוואן של ההפקה עד שהיא נתנה לי טבעת. אף פעם לא הערצתי ככה מישהו. זה קשה לעכל את התופעה הזאת של ילדים שדופקים על האוטו, אבל כמובן שזה גם מחמיא, זאת התודה שאתה מקבל, ההכרה. אבל זה גם מפחיד לפעמים. קשה לי להבין מאיפה זה מגיע, ואני מנסה לחקור את התופעה הזאת בעצמי".

זאת תופעה די טבעית, נדמה לי, אצל מתבגרים לפחות.

"לפי דעתי המילה 'הערצה' היא מילה לא יפה. זה לא שאני לא אוהב את המעריצים, זה גם חשוב לסדרה, אבל לאבד את העשתונות בשביל דמות על המסך זה לא טבעי".

אם תרשה לי לאבחן, אתה מה שאפשר להגדיר "ילד טוב".

"גם כשהייתי מדריך בצופים וגם כששירתתי בצבא כמדריך גדנ"ע, הרגשתי מחויבות כלפי החניכים שלי. לא לעשן לידם או לקלל, או לעשות דברים שהם לא חינוכיים, כי יש לך השפעה. לטלוויזיה יש כוח. ההשפעה של הטלוויזיה על הילדים היום היא מטורפת. אני רואה את האחיין שלי, הוא משועבד לטלוויזיה. אני יכול להגיד לך שגם אני ראיתי טלוויזיה כשהייתי קטן, אבל במקביל גם יצאתי קצת לרחוב, ומאוד הייתי שמח שבמקום לראות שידור חוזר של 'השמינייה', הילדים ייקחו את הרולר בלייד שלהם וייצאו לרחוב, ישחקו כדורגל או 'שוטרים וגנבים'. אני לא יודע אם שמת לב לזה, אבל הדור השלישי הזה, הם מאוד טכנולוגים. אם את שואלת אותי, אני לא יודע להגיד לך אם זה טוב כל ההתפתחות הטכנולוגית הזאת וההתרחקות מהאדמה וכאלה, זה מדאיג אם הטכנולוגיות ישתלטו עלינו. בשורה התחתונה 'השמינייה' היא סדרה מאוד חינוכית, מעין נקמת היורמים, כמה גאונים שמצילים את העולם, אבל יורמים הכי מגניבים שיש".

והרי הבשורה: להורי ערוץ הילדים שלום. אם חששתם מעזיבתו של עודד

 מנשה את עמדת הבייביסטר הטלוויזיוני שלכם, הסירו דאגה מליבכם. מיכאל אלוני הוא ללא ספק מישהו שהייתם שוקלים להזמין כדי להעסיק את הילדים על בסיס קבוע. בן לאבא רואה חשבון ואמא עורכת דין ("ההורים שלי היו מאוד שמחים אם הייתי מצטרף לרצף המשפחתי של עריכת דין, אבל אני בן אדם בפני עצמי"), בוגר מגמה ריאלית ("עשיתי חמש יחידות פיזיקה, מתמטיקה, מחשבים, אבל עכשיו החלטתי ללכת ללמוד צרפתית, להעשיר את עצמי"), חובב סרטי איכות ("'דרכים צדדיות' זה סרט נחמד להעביר איתו את אחר הצהריים") ומאמין בעבודה קשה ("אני מאחל לעצמי לעשות פעם סרט שיקבל תהודה בכל העולם ויוציא את ישראל אחלה"). "אני בהחלט חושבת שהוא מאלה שיש להם את הבייגלה על הראש", מחזקת לבנה חכים, הסוכנת של אלוני מאז מלאו לו 14. "הוא אחר, הוא לא רק פרצוף יפה. יש לו גם נשמה, והוא חרוץ, סקרן ורחוק מלהסתפק בתפקידו כשחקן. הקולנוע הישראלי תמיד צמא לשחקן גברי ויפה, ואני בהחלט רואה אותו מתפתח בכיוון".

מעניין אותך לפתח את קריירת המשחק?

אלוני: "בית ספר למשחק זה משהו שאני מאוד רוצה לעשות בעתיד. אני לא חושב לוותר על זה, כי כמו שמישהו פעם אמר לי: אין קיצורי דרך למקום שבאמת שווה להגיע אליו, ואם ארצה לעבוד עם במאים גדולים כמו אבי נשר, איתן פוקס או דני סירקין, ששיחקתי בסרט החדש שלו שייצא בקרוב 'למראית עין' בתפקיד קטנטן ושולי, אהיה חייב ללמוד כמו שצריך".

יש תפקיד ספציפי שבו אתה חושק?

"כמו שאמרתי, דווקא בא לי תפקיד כבד כזה עם בשר, שאני אוכל באמת להיכנס לדמות ולעשות עבודה על עצמי, ולא רק להיות החתיך. שחקנים כמו אלון אבוטבול ואסי דיין הם שחקנים שאני מעריך, הייתי רוצה מאוד לעבוד עם ליאור אשכנזי. גם שחקניות לא חסר, את יודעת, איילת זורר".

קראתי באיזה פורום שהמודל שלך לחיקוי הוא קובי מחט.

"יכול להיות שאמרתי את זה באיזה שאלון של ערוץ הילדים. קובי מחט הוא באמת אחד האנשים הראשונים שהכרתי כשהגעתי לערוץ, והוא בן אדם נפלא וכיף לעבוד איתו. לגבי הכניסה שלי לערוץ בסמיכות לעזיבתו של עודד מנשה, כשהתארחתי אצל יצפאן הציגו אותי באמת כיורש העצר שלו, אבל אני לא באתי להחליף את עודד מנשה, בסך הכל חיפשו מנחה חדש ומצאו אותי. אני מביא את עצמי. אני לא עודד מנשה, אני לא קובי מחט, אבל אני מנחה מהלב".

תמיד ידעת שאתה רוצה להיות שחקן?

"בערך מאז שהייתי קטן ידעתי את זה. כבר בגיל 10 השתתפתי בחוג דרמה של הקאנטרי השכונתי ולפני שבע שנים נרשמתי לסוכנות שחקנים. תמיד עשיתי אודישנים ועבדתי בשבילם קשה, ויום אחד הגיע גם האודישן לערוץ הילדים. זה קרה אחרי שהשתחררתי מהצבא, שם הייתי מפקד גדנ"ע בפרויקט מיוחד בשם מרווה, של נוער יהודי שמגיע מכל העולם לשלושה חודשים של טירונות פטריוטית כזאת. לפני כן הייתי מדריך בצופים. מאוד נוח לי עם ילדים וזאת הסיבה שהסתדרתי באודישנים".

בטח שמחת על ההזדמנות לגלם חנון בן 15.

"לאדם, הדמות שאני מגלם ב'השמינייה', יש כישרון לשפות, הוא יודע כמעט כל שפה אפשרית, ולאורך הסדרה יש משפטים שאני צריך לזרוק פעם ביפנית, פעם בספרדית, פעם ברוסית. אז עשיתי לי מעין תחקיר והצלחתי להרכיב איזה מילון של כמה משפטים פשוטים בכל שפה. גם פיתחתי לאדם את העניין הזה שהוא תמיד ילך עם דיסק מן, אדיש לקיום של כולם, מרוכז תמיד בעצמו. בואי נגיד שכשהייתי בן 15 לא הייתי אדם טיפוסי. כאילו אם החיים שלי היו נראים קצת כמו של אדם, היה לי סבבה בכיתה ט'. הייתי מלא חצ'קונים, לא היתה לי חברה והייתי קצת מהחנונים. רק מאוחר יותר, בתיכון, התחלתי לפרוח".

סוג של חוויה מתקנת.

"כן, אדם שונה ממני לגמרי, הוא מתופף, גולש, סקייטר, רוקיסט, יש לו כל מה שהוא רוצה והוא גם ישיג כל מה שהוא רוצה. הוא שחצן, והוא טורח להראות את זה, והוא יושב בכיתה משועמם כי הוא הכי חכם. גיורא (חמיצר, יוצר הסדרה - ד"ה) אמר לי שאדם הוא בדיוק הטיפוס שהחנונים בבית הספר לא סובלים. האמת שבתחילת הצילומים הבנות שמשחקות איתי חשבו שאני באמת כמו אדם, שחצן כזה, ובהתחלה באמת קצת שיחקתי על זה ומתחתי את זה קצת. אבל בסוף הוכחתי להם שאדם זה לא מיכאל, אפילו רחוק ממנו. אבל זה כיף להיות הדמות הכי מגניבה, הגיבור הסורר. מה שחשוב, אם אנחנו מדברים על האנלוגיה ל'בוורלי הילס', הוא שדילן תמיד השיג את הבחורות".

ומה איתך?

"אני פנוי עכשיו. היו לי כמה חברות בעבר, אבל אין לי בראש איזו פרטנרית אידיאלית. מספיק שהיא תתפוס אותי, שיהיה לה משהו מיוחד מבחינתי".

____________________________________________________

"השמינייה", א'-ה', 14:30 ו-19:00, ערוץ הילדים ב- HOT.