בקרוב: מועדוני כושר לבני שש ומעלה

איך נראים אחר-הצהריים של ילדיכם? אפשר להניח שהם כוללים אי אילו שעות של צפייה בטלוויזיה, עוד קצת, או הרבה, משחקים במחשב, חוג מחול או ציור, מפגש או שניים בשבוע עם חברים (בבית, כמובן) וברגעים של השקעה הורית, גם משחקי קופסה, עבודות יצירה והצגות.

נכון, מדי פעם אנחנו לוקחים את הקטנים בחבורה להוציא קצת אנרגיות בג'ימבורי השכונתי, הילדים הבוגרים יותר יורדים מדי פעם לשחק כדורסל ובקיץ כולנו חוגגים בבריכה. אבל רוב הזמן, הילדים שלנו לא ממש עוסקים בפעילות גופנית.

ילדים, קובעים המומחים, זקוקים לפעילות גופנית לשם ההנאה שבמשחק ובאינטראקציות החברתיות שהפעילות מספקת, וגם לצורך התפתחותם התקינה. הירידה הנמשכת בפעילות הגופנית בקרב ילדים בשנים האחרונות היא בין הגורמים לכך שמגיפת ההשמנה העולמית אינה פוסחת על ילדים. מלבד הקשיים החברתיים והבעיות בדימוי העצמי שההשמנה עלולה לגרום, היא כרוכה כידוע גם במחלות. בין השאר, עלולים ההשמנה ואורח-החיים הפסיבי של הילדים להביא להתפתחות סוכרת ומחלות-לב.

בנושא התזונה, פועלת המדינה לשינוי המצב ולהקניית הרגלי אכילה נכונים מגיל צעיר, באמצעות התוכנית "תפור עלי" שיזמו משרדי החינוך והבריאות. בכל הקשור לספורט, לעומת זאת, לא נעשה מאמץ כזה.

"מדינת ישראל היא היחידה בעולם המגבילה כניסת אנשים לחדרי הכושר", טוען ד"ר ירוחם ברק, מנהל בית-הספר להסמכות והשתלמויות במועדון

הספורט באוניברסיטת תל-אביב, ומי שישב בראש הוועדה לשינוי חוק הספורט. "חוק מועדוני הבריאות והכושר, שהיה בתוקף עד שנת 2002, הגביל כניסת נוער לחדרי הכושר לגיל 14 ומעלה. החוק החדש, המבטל את המגבלה, עבר בכנסת והתקנות הקשורות אליו אושרו לאחרונה. כרגע ממתינים לאישור משפטי שיאפשר את החלתו. אצלנו הכניסה למועדוני הכושר תוגבל לגיל שש-שבע ומעלה, בתנאי שהמקומות יותאמו לעבודה עם ילדים".

ההתאמה לילדים, מסביר ד"ר ברק, כוללת את מבנה הציוד, את סוג האימון, את ההכשרה המיוחדת שעוברים המדריכים ואת מספרם (היחס הנכון בין מספר הילדים המתאמנים למספר המדריכים). "ילד בן שבע לא יכול להתאמן על מכונות של מבוגרים, פשוט משום שאורך הגפיים שלו שונה. המכשירים צריכים להיות 'מכווצים'. בנוסף לכך, האימון הסטנדרטי בחדר הכושר הוא רוטיני ודי משעמם, וילדים מתקשים להתמיד בעבודה לא יצירתית. לכן, המדריכים צריכים לעבור הכשרה מיוחדת ולהיות בעלי גישה לעבודה עם ילדים. עליהם להכיר בחשיבות השימוש במשחק, בכדור ובמזרון, בצורך בגיוונים.

"כמו כן, עליהם להתייחס להבדלים בין בנים ובנות ובין ילדים בקבוצות גיל שונות. למשל, פיתוח מסת שריר לא יכול להיות המטרה העליונה מתחת לגיל 13 (אצל בנים), כיוון שהתהליך ההורמונלי מתחיל בגופם רק בגיל הזה. מסת השריר שלהם עולה לקראת סיום גיל ההתבגרות, בעקבות הפרשה מוגברת של טסטוסטרון.

"אבל אפשר בהחלט לראות שיפור ניכר בכוח אצל ילדים, בזכות הגברת היעילות המכנית בעבודה, כלומר, הפעלה יעילה יותר של השרירים הודות לעבודה מכוונת. כדי שהעבודה תהיה יעילה, ותיעשה בהשגחה הרצויה, המלצנו להגביל את מספר המתאמנים הצעירים שיוכלו לעבוד עם כל מדריך. בגיל שבע, רצוי שמדריך יעבוד עם שישה ילדים לכל היותר, ובגיל עשר, מדריך יכול לעבוד עם 15 ילדים לכל היותר".

האירובי: קפיצה בחבל

אנשי חברת "אוני ספורט", אחת היבואניות הגדולות של מכשירי הכושר, ממתינים לאישור התקנות ולהחלת חוק הספורט החדש. בינתיים, הם לומדים את ההיצע של היצרניות הגדולות בעולם. ג'קי מקאדר, מנהל חדרי כושר בעבר, וכיום יועץ מקצועי בחברה, מסביר: "התוכניות לילדים יכולות וצריכות להיות מגוונות. אימון על מסלול אמור לעבוד על פרמטרים של חינוך גופני, אבל לשלב גם אינטראקציה חברתית, כיף ושיפור של הדימוי העצמי. כל תוכנית לילדים כוללת משחק כחלק ממערך השיעור ומעבר דינמי בין מכשיר למכשיר.

"חשוב שהמדריך יהיה בעל אישיות שתוכל להלהיב את הילדים ולאתגר אותם אגב שיפור היציבה, חיזוק הכוח ועבודה על סיבולת לב-ריאה. שיעור כזה, של 45 עד 60 דקות, צריך להתקיים שלוש-ארבע פעמים בשבוע ולכלול חימום, עבודה על המכונות (כל ילד עובד בהתאם ליכולתו האישית) ותרגילים אירוביים כיפיים כמו קפיצה בחבל, הולה-הופה עם חישוק ואז משחק והרפיה".

בין מכשירי הכושר לילדים, שמראם ללא ספק ידידותי, ניתן למצוא אופני כושר, מסילה וגם "מעגלי כוח" הכוללים עשר תחנות לעבודה מאוזנת על השרירים השונים. ה"מעגלים" האלה ניידים וצבעוניים, כך שניתן לסדרם באופנים שונים כדי ליצור עניין, וגם להנחות את המתאמנים הצעירים לגשת לכסא הכחול או האדום, במקום לנקוב בשמות של שרירים.

היתרון: היעדר תחרות

העבודה על מכשירי הכוח, אומר מנכ"ל "אוני ספורט", שלומי ויינבאום, יכולה להיעשות עם הפנים למעגל או החוצה, בהתאם לדינמיקה החברתית הרצויה. החלפת התחנות בין הילדים נעשית, בדרך כלל, מדי דקה או שתיים, כדי למנוע עומס ושיעמום. "אחד היתרונות במעגלים האלה הוא היעדר התחרות", מסביר ויינבאום. "הילדים עובדים יחד, זה ליד זה, אבל אין מבוכה כי איש, מלבד המדריך והמתאמן עצמו, לא יודע באיזו התנגדות עובד כל אחד".

ויינבאום אומר שהמכשירים בטוחים לשימוש כיוון שהם חסרי מנופים וכיוון שדרגת הקושי של העבודה בהם מוכתבת רק על-ידי התנועה, ובהתאם לקצב ההתקדמות האישי של כל ילד. ד"ר ירוחם ברק מצטט מחקרים רבים שנעשו בעולם, ושהוכיחו כי עבודת ילדים בחדרי כושר נמצאת במקום ה-54 בלבד, הרבה אחרי משחקי הכדור ואמנויות הלחימה, ברשימת הפעילויות שבהן קיים סיכון של פציעה. העבודה הנעשית תחת הדרכה והשגחה תורמת לדבריו לשיפור היציבה, לחיזוק הגוף, לשיפוץ הדימוי העצמי ולשדרוג כישורים מנטליים כיכולת ריכוז, התמדה ומשמעת עצמית.

"אם נחשוב לרגע על הילד השמן בכיתה, שלא יכול לעשות עליית מתח אחת בשיעור הספורט בבית-הספר, והוא הופך מושא ללעג ובעקבות זאת נמנע משיעורי ספורט", אומר ד"ר ברק, "הרי שבחדר הכושר ניתן להתאים לו תרגילים, לספק לו חוויית אימון חיובית ולסייע בפתרון חלק מבעיית הסטריאוטיפ של השמן, שהוא מתמודד איתה".

ברק נזעק להפריך דעה רווחת בדבר הקשר בין אימוני משקולות בגיל צעיר לבין קומה נמוכה: "המיתוס הזה רציני ומבוסס כמו דעה האומרת שמי שישחק כדורסל יהיה גבוה. התעמלות בחדר כושר אינה מעכבת את הגדילה

ואינה פוגעת בהתפתחות הילד, כל עוד היא נעשית תחת פיקוח של מדריך כושר מוסמך".

השאיפה של ד"ר ברק היא, שבכל מועדון כושר רציני יהיה אזור המיועד לילדים בלבד, מה שיאפשר להורים להגיע עם ילדיהם לאימון, להיפרד מהם בידיעה שגם הם מתאמנים ונהנים, ואז לחזור יחד הביתה. "שמרטפיה אקטיבית", הוא מכנה את הסידור הזה.