דיזנגובה פינת ארלוזורובה

הודעת עדכון לכל מי שהספידו את הרחוב המיתולוגי של שנות ה-60 וה-70: רחוב דיזנגוף קם לתחייה.

הרחוב המפורסם של המסעדות ובתי-הקפה שהבוהמה התל-אביבית של אותם

 ימים מילאה אותם, של החנויות ההומות, של כל היפים והיפות שבאו לראות, להיראות ובעיקר "להזדנגף", אכן איבד למשך כמה עשרות השנים את בכורתו. הבוהמיינים של אז הזדקנו, חלקם נפטרו, והצעירים נדדו לשינקין ולעוד כמה טריטוריות מתעדכנות. את נתן אלתרמן, אלכסנדר פן ואברהם שלונסקי לא תפגשו כאן, "קפה רוול" ו"כסית" שהתמידו אחריהם חלפו מן העולם, וגם שחקני הקאמרי והבימה יושבים היום במקומות אחרים. האווירה של פעם חלפה ואת הילת העבר החליפו מינימרקטים, פיצוציות וחנויות של כל דבר בדולר.

אבל בשנים האחרונות קורה משהו טוב לרחוב שמסרב להרים ידיים והוא שוב מתמלא באנשים - חלקם צעירים שמתגוררים באזור ורבים שמגיעים לבקר בעיר בלי הפסקה. ויש להם סיבה טובה לכך: הרחוב ניעור לחיים. בכל פינה יש חנויות ספרים משובחות, בתי-קפה, מסעדות וגם חנויות אופנה יוקרתיות.

מעוז האופנאים

החלק הצפוני של רחוב דיזנגוף הפך בשנים האחרונות למעוז האופנאים הנחשבים, שתפסו את מקומם של הדוכנים שמכרו שמאטעס מהמזרח הרחוק. החנויות מעוצבות להפליא והמחירים בהתאם. ברבות מהן המחירים דומים מאוד למה שדורשים בשדרה החמישית בניו-יורק. גופיית טריקו מעוצבת עולה כאן 500 שקל, ומי שחושקת בסנדלי בד מצועצעים על עקבים תתבקש לשלם 2,000 שקל לפחות. הסטייל והשואו-אוף חוגגים פה. ובכל זאת, נעים לשחק בכאילו ולערוך סיור חלונות ראווה, רק כדי להרגיש קצת חו"ל בלי לשלם עבור כרטיס טיסה.

בחלק זה של הרחוב נמצאות גם חנויות רבות לשמלות כלה. גם מי שלא מתכוון לעמוד בקרוב מתחת לחופה, יכול ליהנות ממראה החתנים והכלות בבגדי הכלולות היוצאים נרגשים היישר אל המכוניות המקושטות בסרטים צבעוניים.

אחרי שיטוט מול חנויות הראווה, אפשר לעצור ליד אחת ה"מיצוציות", הקיוסקים

 הקטנים לממכר מיצי פירות, הפזורים ברחוב. מדובר בתעשייה של ממש: בנוסף למיץ הגזר המסורתי, אפשר לקבל כאן מיצים מכל הסוגים, החל במיץ רימונים וסלק שמעלה חיוך על הפנים וכלה במיץ בריאות של עשב חיטה, שאחרי שטועמים ממנו נמחק החיוך. מיצוצייה כזאת, שמציעה שלל גוונים וטעמים, ניצבת בשדרות בן-גוריון פינת דיזנגוף.

מי שרוצה משהו חזק יותר יכול לקפוץ ל"גינס בר", הפאב הכי ותיק באזור, שמציע אווירה של חו"ל בזכות התיירים הרבים הפוקדים אותו. הפאב, בדיזנגוף פינת מגרשי התערוכה, פתוח כל היום עד שעות הלילה המאוחרות.

רעבים? בנוסף לחומוסיות הטובות בצפון דיזנגוף, אפשר להיכנס ל"סינית האדומה" (דיזנגוף 324) מסעדה שהיא מוסד כבר יותר מ-20 שנה, הרבה לפני שישראל הפכה למולדת הסושי. ואילו "מובינג" (דיזנגוף 340) הפך לאחרונה לבית-הקפה של הסלבס המקומיים, אולי משום שבקומה השנייה משכירים סרטי די-וי-די.

רוכבי האופניים, האמהות והאבות עם עגלות התינוקות, בעלי כלבים וכל מי שבא להם לשבת על ספסל כמו פעם, מוזמנים לבלות שעה נעימה בשדרות בן-גוריון. אפשר גם לתפוס משהו קל לאכול באחד משני הקיוסקים שנפתחו בשדרה. רוצים לעשות כבוד לראש-ממשלתה הראשון של מדינה ישראל, שעל שמו נקראת השדרה? תמשיכו קצת מערבה. הבית (שדרות בן גוריון 17) פתוח למבקרים (טל' 5228789 - 03) וחושף את דמותו, אורח חייו ופועלו של הזקן.  

גם למי שמחפש קצת מסורת יש כתובת: בית הכנסת הגדול והיפה בדיזנגוף 312, בו מתקיימות הרצאות בנושאי יהדות לנשים ולגברים בנפרד.

נגני רחוב

שינוי באווירה מורגש ככל שמתקרבים לאגף הדרומי של דיזנגוף, בכיוון הכיכר.

 חנויות היוקרה נעלמות מהנוף ובמקומן מופיעות כתובות גרפיטי המתנוססות על הקירות. בחצרות של בתים לא מעטים מתערבבים אמנים ותמהונים למיניהם. בקטע זה של הרחוב יש חנויות דיסקים ותקליטים ישנים שנדמה שכבר חלפו מן העולם, וחנויות קטנות של ספרים יד שנייה בכל השפות. על המדרכות רובצים נגני רחוב ורוכלים מזדמנים. 

בבניין מספר 18 יש שתי חנויות מעניינות: "פאגו", חנות לנעליים צבעוניות ומשוגעות שנראות כאילו נלקחו ממחסן תחפושות, וחנות העתיקות של עמיקם וביאטריס. בבית מספר 167 בחצר ממוקמת חנות הספרים המיתולוגית של דוד שטיין, שהקים מוסד דומה בירושלים. אפשר להזמין כאן כל ספר, ישן וחדש. בסמוך אליו עולים ריחות של תבלינים מ"פיאסטה מקסיקנית", בה נמכרים כלים, מחצלות, מאכלים ומשקאות מארץ הסומבררו.

בבית מספר 163 אפשר לשתות קפה ולעיין בספר משובח או בכתב-עת ספרותי בחנות הספרים הוותיקה "פרוזה", שלעתים מתקיימים בה מפגשים עם סופרים. ממול, במספר 162, מוכרים מוצרי ספא בחנות הקטנה והמטריפה "אפידרמיס". בגדי עור עם ניטים ומסכות של מפלצות אפשר לרכוש ב"סייבר" (דיזנגוף123). ממש בחצר השכנה יצייר לכם אריק יפת על מסכות כל מה שתבקשו. יפת, אגב, מספק באופן קבוע את ציורי המסכות למיליונרים החדשים של מפעל הפיס.

אפילו מלון סוויטות חדש הוקם על חורבות אחד הבניינים הישנים ברחוב, בבית מספר 39 פינת גורדון. מעט דרומה ממנו, בבניין פסאז' הוד הוותיק (99) נפתחה באחרונה "באוהאוס", חנות-גלריה המוקדשת לספרים ברוח תקופת הבאוהאוס. אפילו קיוסק באווירה של פעם יש שם, עם גזוז אמיתי. בקומה העליונה מוצגות תערוכות מתחלפות של בתים ועבודות של אדריכלים שונים. בימים אלה מתקיימת במקום תערוכה המוקדשת לבנייני באוהאוס ברמת-גן, ובקרוב יוצגו עבודות אדריכלות של הצייר מרסל ינקו, שעבד כאדריכל בהונגריה. בחנות ניתן לקבל מידע על סיורים מקצועיים בין הבניינים ההיסטוריים בתל-אביב, בהדרכת אנשי אקדמיה.

שוק פשפשים

כשמתקרבים לכיכר דיזנגוף, משתלטים הצעירים על הנוף. הכיכר, שהוקמה בשנת 1934 על-ידי האדריכלית ג'ניה אוורבוך, נקראת על שמה של צינה,

 אשתו של מאיר דיזנגוף (1861-1936), ראש העיריה הראשון של תל-אביב. במשך שנים היתה הכיכר אחד הסמלים המובהקים של העיר, עד שב-1978 נבנתה במקומה כיכר מחודשת ומוגבהת, שמתחת לה עובר הכביש ועליה פסל המזרקה השנוי במחלוקת של יעקב אגם. לצד הכיכר, ממש כמו בערים הגדולות בעולם, מתקיים מדי יום שישי שוק פשפשים ססגוני.  

בסמוך, במקום שבו היה פעם קולנוע אסתר הוותיק, שוכן מלון סינמה, ששמו מעיד עליו. בחלונות הראווה ובלובי שלו יש תצוגה מעניינת על תולדות הקולנוע בארץ, כולל מסרטות ישנות. הרעבים יכולים לאכול כאן ארוחת בוקר מלאה (40 שקלים).

בין הכיכר למתחם דיזנגוף סנטר שווה לעצור לקפה, בירה וסלט במסעדה בבית 64. בסמוך, בקפה בר-כוכבא, מגישים ארוחות בוקר נהדרות ובימי חמישי בערב (אחרי השעה 21:00) יש מופעי ג'ז. למתעניינים במוסיקה, יש בהמשך הרחוב, לכיוון הסנטר, כמה חנויות פסנתרים וכלי נגינה משובחות. ב"אוף דה רקורד" (מספר 90) אפשר למצוא דיסקים ישנים וחדשים.

את הסיור אי אפשר לסיים כמובן בלי להיכנס לדיזנגוף סנטר, המציע מרחב ממוזג המתקבל בברכה מיוחדת בימים החמים, ובעיקר הלחים. אחרי שיטוט בין החנויות בקומות השונות אפשר תמיד לנחות באחד מבתי-הקולנוע.

רחוב דיזנגוף המתחדש מאופיין בפסיפס אנושי צבעוני של גברים ונשים שמחפשים סטייל, צעירים פרועי שיער שמצטופפים ליד חנות לבגדי עור למסיבות טראנס, בני-נוער שתרים אחרי מציאות, תיירים, הומלסים, נגני רחוב. זו בהחלט ההצגה עם הכי הרבה שחקנים בעיר. לא מאמינים? תשאלו את הקשישים היושבים שעות על הספסלים בכיכר, מפזרים אוכל ליונים ומעבירים שעות ארוכות בצפייה בעוברים ושבים.