זלול כפי יכולתך: טיול בוסתנים

מי שמשוטט בשבילי הארץ, מכיר את ריחות הבוסתנים של סוף הקיץ: תאנים, רימונים, סברס, שיזף, ג'ומאס, גפן, עוזרד. רק להושיט יד ולאכול ישר מהעץ.

אחד המקומות המשופעים בפינות חמד טבעיות שבהן גדלים עצי פרי שאפשר לקטוף מהם בלי חשבון, הוא אזור יואב-יהודה. את הטעם הטוב של תחילת הסיור קיבלנו מעץ השיזף עמוס הפירות

מגדיר צמחים: עוזרד‏ (צילום: יגאל צור)

1

2

3

4

5

בכניסה ליער חרובית, שכשמו כן הוא - מלא בחרובים מתוקים ונוטפי דבש. הטיול ביער, שאליו מגיעים בנסיעה על כביש 383 מצומת ראם לבית-שמש, מבטיח לא רק חדווה של זלילת חרובים אלא גם הנאה מדרך יפה, שלצידיה גתות עתיקות.

בהמשך מגיעים למצפה יונתן, שבו ניתן ליהנות מהנוף היפה וגם מפירותיו של עץ חרוב מרשים. נדמה שיש כאן חרובים לכל עם ישראל, וזה המקום למלא את השקיות במזכרות מתוקות. 

אחר כך חתכנו דרך פארק בריטניה. זה מה שנאמר, ללכת על בטוח: המון תאנים מצוינות וגם שקדים. כדי להחליט על המשך הדרך קפצנו לביקור התייעצות אצל משה כץ, אמן הברזל מגבעת ישעיהו. בנוסף לתצוגת הפסלים היפה שלו, קיבלנו כאן מידע מודיעיני על כל מיני בוסתנים חבויים באזור. כץ עשה לנו קפה טעים וצייד אותנו ברשימה מבטיחה של מקומות עתירי פירות: למשל? חירבת קיאפה (חירבת קולר) עם עץ הדומים הענק, תל ירמות עם תאנים יוצאות מן הכלל ועין-מטר שבו בוסתן פירות יפה.  

הגענו לחירבת בית נטיף שליד נחל ירמות. הכניסה הראשית היא אחרי המתקן של בזק בעמק

האלה, מול הכביש לגוש עציון (על-פי השילוט המכוון לנחל ירמות). ואגב, אפשר לעלות לבית נטיף גם ברכב משפחתי.

החגיגה מתחילה כבר בהתחלה, עם מטע מדהים של תאנים צהובות-אדמדמות בטעם מופלא. הבעיה היתה שהתנפלנו על העצים ומילאנו את הבטן בלי להשאיר מקום לתאנים הנהדרות שגילינו בהמשך. ככל שהתקדמנו מצאנו עוד ועוד עצים עמוסים בתאנים - סגולות, לבנבנות, ירקרקות.  

בהמשך השביל פגשנו עצי שקד ועץ שקמה מפואר, עמוס בפירות הג'ומאס. טעים? עניין של טעם.

הדרך יורדת לכיוון רמת בית-שמש ומזמנת פגישה מרגשת עם שלישייה מנצחת - דקל, רימון ותאנה ליד באר. צריך לפצח לא מעט רימונים כדי למצוא אחד שהנמלים לא גמרו עליו, אבל המאמץ שווה. שימו לב והיזהרו מבורות מים המסתתרים מתחת לקוצים. וכן, בהמשך הדרך ממתין עוזרד מרשים עמוס פירות, שאו-טו-טו יהיו בשלים.

יוצאים לכביש בית-שמש צור-הדסה ופונים לכיוון ירושלים על כביש 375. עוברים את שרידי הדרך הרומית ואת תל גוליית. לידו יש ירידה לנחל זנוח ושווה להקדיש כאן סיור קצר. בהמשך הדרך מערבה, אחרי שעוברים בעין מטע, מגיעים לשרידי חווה חקלאית צלבנית ובסמוך לה עין תנור. אפשר לנוח ליד עצי תאנה ענקיים, שמעניקים הרבה צל ומעט פירות.

משם נוסעים על כביש 386, לנס הרים ובר גיורא, ופונים בכניסה לפארק בגין, ליד תחנת כיבוי האש. הדרך (מתאימה גם לרכב פרטי) אומנם די מוזנחת, אבל היא מובילה לעין קובי. מיד בירידה קיבל את פנינו עץ עם פירות דמויי אגס. הפירות היו קשים, לא הספקנו לברר מה טעמם, אבל אולי למטיילים הבאים יהיה יותר מזל.

עין קובי לא ממש מוכר לציבור הרחב, וחבל. זוהי פנינה אמיתית, שיש לה היסטוריה מרתקת שתחילתה

בחווה צלבנית שהיתה כאן. הנקבה החצובה במקום היא מלאכת מחשבת ומימיה זורמים לבריכה וממנה לאמת מים קדומה אל הבוסתן הסמוך. טיול לאורך השביל מוביל לעצי תאנה, שקד, זית ואפילו פלפלון עמוס פירות.

ליד שרידי הכפר צור גילינו עץ עוזרד מרשים ועמוס פרי וגם תאנים מתוקות. משם המשכנו עד להצטלבות המובילה לעין יואל, מעיין שמימיו נאספים אומנם בצינור אבל הוא ידוע בעיקר בזכות הבנות שאוהבות להשתזף בו בעירום והג'יפאים שיושבים על הרכס ממול ומציצים.  

חבושים מגן עדן

מיד אחרי עין יואל פוגשים בוסתן מדהים - גן עדן לחבושים. אפשר למלא שקיות ולקחת הביתה, לעשות ריבה. אם לא די בזה, יש שם גם גפנים, אגסים ותאנים. לפירות של התות צריך עוד להמתין, אבל אפשר להתכבד בפירות האשחר. הם אומנם קטנטנים, בטעם מתוק-מריר, מכתימים את האצבעות, אבל לא כדאי לוותר.

מי ששבעו מהמתנות של הטבע ורוצים בשלב זה לחזור הביתה, יכולים לצאת בדרך הקצרה לכיוון צור הדסה. מי שרק נפתח להם התאבון מוזמנים להמשיך לעוד כמה מזללות פרי: 

• פארק איילון: עמק המעיינות, עין איוב, בריכת הקשתות.
• סטף: בוסתנים עמוסי פרי (אנשי המקום מבקשים: בלי ארגזים ודליים, רק לטעום ולהשאיר גם לאחרים).
• בית עיתב: חווה חקלאית מתחת לנס הרים. מסלול רגלי שמוביל לשפע רימונים, תאנים וכל השאר.  
• עין חנדק: למרגלות יער קנדי וליד אבן ספיר. הרבה תאנים וגם מלא לכלוך שהמטיילים משאירים.
• חרבת צרעה: רימונים, תאנים, גפנים. כניסה דרך יער צרעה.
• עין מנהר: מגיעים בדרך יפהפיה העולה מהר רפאים, מגיעים לבית בד עתיק ולידו בוסתן קטן. בסמוך, ליד עין טייסים, יש אפילו עץ אגוז-מלך ופרדס הדרים.
  

רצוי להצטייד במפת סימון שבילים מבואות ירושלים - הפרוזדור (מס' 9).