המתנחל שהתפרסם בגלל הטלאי עוזב לארה"ב

צורי גניש בן 47, לשעבר תושב אלי סיני, התפרסם לאחר ששמו נכרך בצילום של פיג'מת אסירים בסגנון מחנות ההשמדה, שעמה תכננו כמה מתושבי ההתנחלות לקדם את פני החיילים. כעת, הוא מתכוון לעקור לארה"ב עם ארבעה מתוך מתוך חמשת ילדיו. צורי ואשתו מלי הגישו בקשות לוויזות לארה"ב, "אני לוקח את הילדים והולך לשנה לבית שחבר נותן לנו בפלורידה. נלך ונראה מה יוליד יום. אם תמצא לישראל מנהיגות שפועלת בשכל ובהיגיון - נחזור. אם לא, נישאר שם".

משפחת גניש במלון שירת הים (צילום: אמיר כהן)

גניש, אשתו וילדיו שוהים במלון שירת הים באשקלון, לאחר שעזבו את מאהל המחאה ביד מרדכי. "15 שנים חיינו באלי סיני והקמנו משפחה ובית לתפארת. קם ראש ממשלה בישראל שהחליט לגרש אותנו משם בלא כל התחשבות במה שאנו רוצים, במה שנתנו למדינה.

"אנו משפחה טובה, ששירתה את צה"ל ועדיין משרתת, אזרחים טובים ששלמו מיסים בזמן ועשו את כל מה שנדרשו. אבל השלטונות של המדינה שמו על מה שאנו רוצים פס וזרקו אותנו כמו פליטים החוצה. אנחנו על הפנים, תחושה של תסכול נורא שגרמה לנו אחרי הרבה מחשבה והתלבטות להבין שאין לנו מה לחפש כאן".

ביום חמישי שעבר הגישו בני משפחת גניש בקשות לויזה בשגרירות האמריקנית. זה קרה זמן קצר לאחר שהחליטו לעזוב את מאהל "הפליטים" שהקימו 42 משפחות מאלי סיני בצומת יד מרדכי מדרום לאשקלון. בעקבות חילוקי דעות עם חבריו, החליט צורי גניש, בן אשקלון במקור, לקחת את המשפחה למלון שירת הים בעיר. "חשבתי תחילה להקים ישוב חדש סמוך למחסום ארז, מדרום לנתיב העשרה, אבל אני חייב לנוח ממה שעברנו".

לדבריו, "זו הייתה טראומה נוראה למשפחה. עכשיו ברור לי שאין לנו כרגע מה לעשות כאן. אנחנו צריכים לעכל את כל מה שהיה, את היחס המשפיל הזה אלינו, שעד לרגע הזה אין לנו מושג מה יקרה איתנו ועוד לא ראינו אגורה, לא מהמקדמות ולא מהפיצויים המובטחים, אני חייב למשפחה ולי את פסק הזמן הזה בארה"ב".

גניש הוא סגן-אלוף במילואים, בוגר תואר שני במנהל עסקים. אשתו מלי, בת 43, היא עובדת סוציאלית באגף הרווחה בעירית אשקלון. לבני הזוג חמישה ילדים: מורן, בת 23, סגן במיל. לומדת באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע, היחידה מהמשפחה שתיוותר בישראל. אחריה נולד לירון, לוחם בגדוד צבר של גבעתי, הצפוי להצטרף עם שחרורו בנובמבר לבני המשפחה המתכוונים לרדת לארה"ב.

הבן השלישי בן ה-16 לומד בכיתה י"א בישיבת צביה באשקלון. הבת (14) תלמידת ט' באולפנא באשקלון והבן הנוסף (8) לומד בבית ספר ממלכתי דתי בעיר. גם הם יעברו לפלורידה.

"ממשלת ישראל עשתה לנו עוול נוראי. אף אחד לא יודע עדיין להסביר לי או לחברי למה היה צריך לפנות את יישובי התוחמת הצפונית, אלי סיני, ניסנית ודוגית. זה מנוגד לכל הגיון סביר", אומר צורי גניש, "המדינה עושה שטות שעליה ישלמו כבר בעתיד הקרוב תושבי אשקלון ובהם בני המשפחה שלי. אני לא יכול להבין, אני לא יכול להסכים. זה כואב לי מאוד, אבל במקום בו אנו נמצאים ומה שחמור מזה, בדרך בה הוציאה אותנו מדינת ישראל מהבית שלנו והותירה אותנו פליטים, אני שלם מאוד עם ההחלטה שלנו. אני מקווה שאחרי החגים כבר נהיה בפלורידה".