כל התרופות שיגרמו לכם להשמין

אחרי שלקה בליבו, וצונתר במרכז הרפואי תל-אביב, התגלו אצל ל', 49, ערכים גבוהים של לחץ דם וסוכרת. "יצאתי מבית החולים עם חבילה של מרשמים לתרופות שונות", הוא מתאר, "ביניהם מרשמים לאיזון לחץ דם, להרזיה ולאוונדיה – תרופה לאיזון רמות הסוכר בדם. בנוסף, הרופאים יעצו לי לעשות שינוי דרסטי בצורת החיים שלי שיתבטא במיתון האכילה המופרזת שלי ועיסוק בספורט.

"מרוב בהלה ישר צימצמתי עד למינימום את כמויות הבשר האדום שאני כל כך אוהב והכנסתי לתפריט הרבה ירקות ירוקים ופירות. גם על יין נאלצתי לוותר. ביקרתי אצל דיאטנית שתיכננה לי תפריט דיאטה ייחודי, עם מכסת קלוריות מוגבלת שהתאמצתי לעמוד בה. אבל ככל שהתמדתי והקפדתי על שמירת משטר הדיאטה, ראיתי שאני בעצם הולך ומשמין. התברר לי שבמשך שלושה שבועות עליתי ב-6 ק"ג. חשבתי שאני משתגע – גם לשנות בכזה אופן את צורת החיים וגם להשמין?".

רופאת המשפחה שמטפלת בו עמדה מיד על הקשר שבין נטילת האוונדיה וההשמנה, הורתה לו לחדול מנטילת התרופה והמליצה על שימוש בתרופה מאזנת אחרת. "רק עכשיו, חודשיים אחרי השינוי בתרופה, אני מתחיל לרזות באמת", הוא אומר בהקלה.

על פי ההערכות, סובלים אלפי ישראלים מעלייה במשקל רק בשל הטיפול התרופתי שהם מקבלים. המחקר הרפואי טרם הצליח לגלות מהו המנגנון המדויק שגורם לכך. אחדות מהתרופות מגבירות את התיאבון, אחרות מחישות תהליכים של אגירת שומנים ונוזלים. לא כל המטופלים באותה תרופה יעלו במשקל באופן שווה. כך, למשל, הראו כמה מחקרים שקיימים שינויים קלים מאדם לאדם בגנים שקובעים את פעילותם של קולטנים להורמון דיכוי הרעב לפטין ולמעביר העצבי סרוטונין. השינויים האלה נקראים פולימורפיזם – תופעה שגורמת לכך שהתגובה לתרופות, שמתבטאת בשובע או בתיאבון, תהיה שונה ממטופל למטופל.

אחדות מהתרופות משפיעות ישירות על המנגנון המורכב שמווסת את התיאבון. כמה שחקנים ראשיים מעורבים במנגנון הזה, ובהם, כאמור, המעביר העצבי סרוטונין והורמון דיכוי הרעב לפטין, שמופרש על ידי רקמות שומן. שחקן נוסף הם ההורמון מגביר התיאבון גרילין שמופרש מהקיבה ומאזור ההיפותלמוס במוח. המערכות האלה נמצאות באינטראקציה תמידית ומשפיעות באמצעות מנגנונים רבים שעדיין לא ברורים. כמה מהמנגנונים האלה יוצאים מאיזון בעקבות לקיחת תרופות מסוימות, והתוצאה היא עלייה במשקל.

אף שחברות התרופות עושות מאמצים כדי לפתח תרופות חדשות שישפיעו פחות על המשקל, זה לא תמיד מצליח להן. עם זאת, נראה שבשנים האחרונות מגלים הרופאים יותר ערנות לבעיה ומעדכנים את החולים בנוגע לאפשרות שיעלו במשקל. כך נותר החולה עם האצבע על הדופק, ובמקרים של השמנה אחרי הטיפול התרופתי חוזר המטופל לרופא ותר אחרי פתרונות אפשריים למזעור תופעת הלוואי.

בסיועה של ד"ר יונה גרינמן, מומחית בכירה לאנדוקרינולוגיה מהמרכז הרפואי תל אביב, אנחנו מביאים לפניכם את קבוצות התרופות העיקריות שיזיזו את מחוג המשקל ימינה. כך לפחות יהיה לכם את מי להאשים.

סוכרת

כ-400 אלף ישראלים סובלים מסוכרת, ורבים מהם נאלצים להזריק לעצמם מדי יום את ההורמון אינסולין, שמחדיר את הסוכר מזרם הדם לתאי הגוף, שם הוא משמש מקור אנרגיה. בשלבים הראשונים של המחלה חלה אצל

חולי הסוכרת ירידה במשקל. יש לכך שתי סיבות: הראשונה – איבוד הסוכר בשתן לא מאפשר את הפיכתו לשומן. השנייה – מאחר שהגוף לא מפריש כמות מספיקה של אינסולין, פחות סוכר מנוצל על ידי הגוף. כתוצאה מכך מתחילים תהליכים של פירוק שומן ליצירת אנרגיה ושל ירידה במשקל. אבל עם תחילת הטיפול מתהפכת הקערה על פיה: האיזון הטוב של הסוכרת מפחית את איבוד הסוכר דרך השתן, והגוף מחזיר לעצמו כמות נכבדה של קלוריות. יתר על כן, החולים מקפידים לרוב למנוע מצב של היפוגליקמיה (ירידה ברמות הסוכר בדם). לשם כך הם נאלצים פעמים רבות לאכול כמויות גדולות – מה שמוביל לעלייה במשקל. ואם לא די בכך, הרי גם ההורמון אינסולין תורם את חלקו, משום שהוא מעודד יצירת שומן.

חולי סוכרת מסוג 2 (סוכרת מבוגרים) נאלצים להתמודד עם תהליכים שונים: ברוב המקרים מתעוררת מחלת הסוכרת בגופם דווקא בעטיה של השמנת היתר, מאחר שהלבלב לא מספיק לייצר די אינסולין כדי להכניס את כמויות הסוכר הגדולות לתאי הגוף. כך קורה שהחולים נאלצים להתמודד עם השמנה כפולה: זו שגרמה להתפרצות המחלה וזו שנגרמת בעקבות הטיפולים התרופתיים.

אוונדיה היא אחת התרופות שמשמשות חולי סוכרת מבוגרים. היא מפחיתה את תנגודת הגוף לאינסולין, כך שהוא מגיב טוב יותר גם לכמויות קטנות של אינסולין שהלבלב מסוגל עוד להפריש. התרופה הזאת גורמת לאגירת נוזלים, כלומר לבצקות, ובדרך הזאת תורמת לעלייה במשקל.

העלייה במשקל אצל חולי הסוכרת היא הדרגתית ולרוב לא עולה על 10 ק"ג. איזון רמות הסוכר אצל חולי הסוכרת לא פשוט: חולים רבים לא מצליחים להגיע לערכים הרצויים שלא יסכנו את חייהם. אחד הפתרונות העיקריים לכך הוא פעילות גופנית. זו מסייעת לא רק לרדת במשקל, אלא גם להגברת רגישותן של רקמות הגוף לפעילות ההורמון אינסולין ולאיזון טוב יותר של הסוכרת.

חסמי בטא

תרופות מקבוצת חסמי בטא, ובהן פרופראנולול (דראלין, פרולול), אטנולול (נורמיטן, נורמלול) ואחרות, הן אחד הטיפולים העיקריים ליתר לחץ דם. התרופות נקשרות לקולטנים מסוג בטא במערכת העצבים, וכך הן מונעות את הגירוי שלהם. התוצאה: ירידה בלחץ הדם והפחתה בעומס על הלב. אלא שלצד יתרונותיהן המשמעותיים גורמות התרופות לעלייה מתונה של כ-2-3 ק"ג. ישנם גם דיווחים על קושי של מטופלים להפחית במשקל בתהליך הרזיה.

ד"ר אמיתי אלקיים, פנימאי בכיר מהמרכז הרפואי שיבא, מסביר שהמנגנון המדויק שגורם לעלייה במשקל לא ברור, אך ההשערה היא שהתרופות מפחיתות את הקצב המטבולי של הגוף. אמנם העלייה במשקל היא מועטה, אך עלולה להיות לכך משמעות מרחיקת לכת אצל חולי סוכרת. "השמנה כזאת יכולה להפר את האיזון של רמות הסוכר בגוף", מסביר אלקיים, "והמשמעות עלולה להיות קיצונית. עם זאת, השיקול הרפואי כאן מאוד מורכב, וצריך לראות את התמונה בכללותה. אם התרופה מייצבת בהצלחה את לחץ הדם, פעמים רבות הרווח הסופי הוא כזה שמאפשר לנו להמשיך בטיפול בחסמי בטא חרף ההשמנה הזאת".

סטרואידים

לא ניתן לחיות בלי ההורמון קורטיזול מקבוצת הסטרואידים. הוא מעורב בתהליכים של מערכות שונות בגוף, ואין כמעט תא שלא נעזר בו. קורטיזול חשוב במיוחד בתגובות של הגוף למצבי לחץ שנגרמים ממחלה, מחום,

מטראומה וכו'. קורטיזול גורם להפרשת אדרנלין ולעלייה בלחץ הדם והוא גם מסייע לאיזון רמות הסוכר בגוף. לקורטיזול יש גם מרכיב נוגד דלקת – מה שהביא לשימוש רפואי נרחב מאוד בתרופות סט - רואידיות. בגלל יכולתו להילחם בדלקות נמצא הקורטיזול בשימוש נגד מחלות רבות, ובהן אסתמה, מחלות ראומטיות ומחלות עור. אבל שימוש ממושך בסטרואידים גורם לתסמונת קושינג, שכוללת עלייה במשקל, הופעת סוכרת, יתר לחץ דם, שינויים בעור והשמנה בפנים (פני ירח). הסטרואידים גורמים לאגירה של שומנים בבטן – תופעה שמעלה כשלעצמה את הסיכון למחלות לב וכלי דם. סטרואידים אחרים מקבוצת מירלו קורטיקואידיים גורמים גם לאגירת נוזלים.

העלייה במשקל יכולה להגיע גם ל-30 ק"ג בעקבות שימוש ממושך של חודשים או של שנים. מאחר שבמחלות רבות אין כל תחליף לטיפול בסטרואידים, אין ישועה לחולים שעולים במשקל מלבד התקווה להחלמה שתמנע מהם את הצורך להמשיך להשתמש בסטרואידים.

נוגדי דיכאון

סרוטונין הוא אחד המעבירים העצביים הרבים שנחוצים לתפקוד המוח. הוא אחראי, בין היתר, על שיכוך כאבים, הנאה ומצב רוח טוב. שיבוש ברמות הסרוטונין גורם למגוון של מחלות, ובהן דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה ומיגרנות.

הדור החדש של התרופות נוגדות הדיכאון והחרדה מסוג SSRI מעכב את שהיית המעביר העצבי סרוטונין במרווח שבין סיבי העצב. התוצאה היא השפעה ארוכה יותר של הסרוטונין על מערכת העצבים – מה שמביא לשיפור במצב הדכאוני. אבל רבות מהתרופות בקבוצה הזאת, ובהן סרוקסט ופרוקסטין, גורמות לעלייה משמעותית במשקל. לא ברור כיצד גורמת השהיית הסרוטונין במרווח בין סיבי העצב לעלייה במשקל. שתי ההשערות המקובלות הן שהשיפור במרכיב הדכאוני גורם לתחושה טובה יותר ועימה להגברת התיאבון. העלייה יכולה להגיע ל-10 ק"ג בתוך חודשים ספורים. הבשורה הטובה היא שהמגוון הרחב של התרופות נוגדות הדיכאון שעומד היום לרשות המטופלים מאפשר לנווט בטכניקה של ניסוי וטעייה בין התרופות השונות ולהחליף במידת הצורך את הטיפול בתרופה מסוימת, שהביאה לעלייה במשקל, בטיפול באמצעות תרופה חלופית.

תרופות אנטי פסיכוטיות

מחלות פסיכיאטריות קשות, ובהן סכיזופרניה או מאניה-דיפרסיה, מלוות בתופעה שקרויה פסיכוזה. במצב הזה מאבד החולה קשר עם המציאות ומפתח מחשבות שווא, הזיות ושינויים בתהליכי החשיבה. התרופות האנטי פסיכוטיות הביאו לשיפור ניכר באיכות חיי המטופלים והם מסוגלים בעזרתן לשוב לחיי יומיום סדירים. אלא שהתרופות האלה גורמות לעלייה המשמעותית ביותר במשקל מכל התרופות הקיימות.

מחקרים הראו שהתרופות האנטי פסיכוטיות מעלות את רמתו של ההורמון מעורר התיאבון גרילין. במקביל עולה רמתו של הורמון השובע לפטין עם תחילת השימוש בתרופות. האפקט הזה אמור היה לכאורה לדכא תיאבון, אלא

שהתרופות האנטי פסיכוטיות חוסמות את יעילותו של הלפטין. המנגנון הזה, על פי ההשערות, דומה למנגנון ההשמנה אצל אנשים בריאים, שאצלם קיימת תנגודת לפעילות הלפטין. התוצאה: עלייה במשקל כבר בשבוע הראשון לשימוש בתרופות. העלייה יכולה להגיע גם לכדי תוספת של 20 ק"ג למשקל בתוך חודשים ספורים. גם התרופות נוגדות הפסיכוזה מהדור החדש שקרויות אטיפיקליות, ובהן ריספרדל וזייפרקסה, שבהן קיימות פחות תופעות לוואי לעומת תרופות הדור הקודם, גורמות לעלייה משמעותית במשקל. מהבחינה הזאת אין בהן שום בשורה.

תרופות אנטי אפילפטיות

לא ברור כיצד התרופות לטיפול במחלת האפילפסיה גורמות לעלייה במשקל. ההשערות הן שהתרופות גורמות לגוף לפעול נגד ההורמון אינסולין, או שהן משפיעות על מערכת של מעבירים עצביים במוח מסוג GABA , שמעוררים תיאבון. התרופה שגורמת לעלייה הניכרת ביותר במשקל שייכת לקבוצת הוולפרואט (דוגמת דפלפט). התרופה הזאת משמשת לא רק למניעת התקפי אפילפסיה, אלא גם למניעת מיגרנות. הבשורה מגיעה משחקן חדש בתחום התרופות נוגדות האפילפסיה: טפירמאט (שנמכר בישראל כטופמקס). התרופה הזאת גורמת דווקא לירידה במשקל במקביל לפעילותה האנטי אפילפטית, עד כדי כך שהיא נבדקת כטיפול נגד השמנת יתר אצל אנשים שלא סובלים מאפילפסיה.