התסמונת המטבולית: יש בכלל מחלה כזו?
בשנים האחרונות הפך המושג "התסמונת המטבולית" הכולל אוסף של גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם, ל"להיט התורן" באבחנות הרפואיות של הקרדיולוגים. עתה יוצאים איגודים בארה"ב ובאירופה כנגד השימוש במונח, וטוענים כי זו אינה מחלה, וכי היא אינה מסוכנת יותר מכל אחד ממרכיביה
בעשורים האחרונים הוגדרו מחלות לב וכלי דם כגורם התחלואה והתמותה המרכזיים בעולם המערבי. במהלך תקופה זו נעשו מאמצים ניכרים בעולם הרפואה לזיהוי גורמי הסיכון – השמנת יתר, יתר לחץ דם, רמות שומנים גבוהות בדם, סוכרת, עישון והיסטוריה משפחתית של מחלות לב וכלי דם. וכשאלה נתגלו, התברר כי יש כאלה הנושאים בחובם מספר גורמי סיכון.
בשנות השמונים הבינו בעולם הרפואה, כי חלק מגורמי הסיכון קשורים זה בזה: השמנת יתר מובילה לרמות שומנים גבוהות בדם, ליתר לחץ דם, ולעמידות הגוף לאינסולין – עד להתפתחותה של מחלת סוכרת המבוגרים (סוכרת סוג 2). בשל הקשר ההדוק הזה בין גורמי הסיכון, החליטו מומחים בשנת 1988 להמציא אבחון חדש: התסמונת המטבולית. היא כוללת שלושה מתוך הגורמים: היקף מותניים רחב, רמות טריגליצרידים גבוהים בדם, יתר לחץ דם, רמות נמוכות של הכולסטרול הטוב HDL, רמות סוכר גבוהות או רמות גבוהות של חלבון המופרש בשתן – מה שמעיד על נזק לכליות.
מאותה נקודה, פרשה לה התסמונת המטבולית כנפיים. היא נדונה במאות מאמרים רפואיים, בכנסים מדעיים, ובבתי החולים ברחבי העולם, עד שהפכה לאבחנה של ממש. אלא שלאחרונה הציגו האיגודים האמריקני והאירופאי לחקר הסוכרת נייר עמדה חדש, בו הם מכנים את התסמונת המטבולית כ"אבחון מוטעה". לדברי האיגודים, על רופאים לחדול משימוש באבחון התסמונת המטבולית. "האבחנה הזו מטעה את החולים, המאמינים כי תסמונת מטבולית היא סוג של מחלה", כתבו האיגודים, "ואין זה המצב. התסמונת המטבולית היא לא יותר מאוסף של גורמי סיכון למחלות לב, ואוסף גורמי הסיכון האלה לא מגבירים את הסכנה לתמותה ממחלות לב, מכל אחד ממרכיבי התסמונת כשלעצמו".
למעשה טוענים המומחים, כי השמנת יתר, רמות שומנים גבוהות בדם, יתר לחץ דם וסוכרת מסוכנים בעצמם, והשילוב של הגורמים ביחד אינו מגביר את הסכנה. "אין שילוב קסם שכזה של גורמי סיכון המאיץ את הסיכון ממחלות לב וכלי דם, והתסמונת המטבולית גם אינה מהווה מחלה עצמאית". לפיכך, קראו האיגודים למחקרים נוספים, שיבדקו האם יש צורך בהמשך השימוש בתסמונת המטבולית, ומה השפעתה על החולים.
ד"ר אמיתי אלקיים, מומחה בכיר לרפואה פנימית מהמרכז הרפואי שיבא, אינו מסכים עם העמדה החדשה של האיגודים: "ברור שהצטברות גורמי סיכון מגבירה את הסיכון למחלות לב וכלי דם, ביותר מסך הסיכון של כל הפרעה בנפרד, ומכאן עלה הצורך להגדיר את התסמונת המטבולית כתסמונת נפרדת, ולהתייחס אליה בצורה כוללנית".
אשר לטענת האיגודים כי יש להתייחס לכל מחלה בנפרד, ולא באופן כוללני, מסביר ד"ר אלקיים כי התסמונת המטבולית דורשת דווקא אסטרטגיה טיפולית שונה: "לחולי יתר לחץ דם לדוגמה, עם או בלי שאר מאפייני התסמונת המטבולית, ההתייחסות תהיה שונה החל בהגדרת יעדי הטיפול, דרך בחירת הטיפול התרופתי וכלה במעקב".
"כך גם לחולה סוכרת או לחולים עם רמות שומנים גבוהות בדם", מוסיף אלקיים, "לעניות דעתי, הבחירה להתבונן בכל מחלה בצורה נפרדת היא צרת אופקים, ואני מתנגד לקביעה הזו. תסמונת מטבולית לא מפחידה את החולים שלא לצורך. מדובר בחלים שנמצאים במצב פחות טוב, ויש להתייחס אל התסמונת בכובד ראש".
