רוצה להיות נוכח בלידה? צפה לקשיים בתפקוד המיני

חיי המין של רן, גבר בן 39, עם רעייתו היו קבועים ושגרתיים למדי. היה לו ילד בן 8 מנישואיו הראשונים. עידית, אשתו השנייה, עמדה ללדת בראשית הקיץ. רן, מהנדס מחשבים, נהג לספר לידידיו שאשתו היא התגשמות חלומותיו על בת זוג. היו להם תמיד נושאי שיחה משותפים, הוא ידע איך להביא אותה לאורגזמה, כך שאף אחד מהם לא יכול היה להתלונן על היעדר סיפוק מיני.

היה ברור לבני הזוג שרן יהיה נוכח בחדר הלידה ואף ינציח את המאורע במצלמת וידיאו. הם דיברו ביניהם רבות על הולדתה הצפויה של הבת ורקמו לה עתיד ורוד.

עידית ורן הגיעו לחדר הלידה בזמן ולא שכחו לקחת איתם את מצלמת הווידיאו. צוות המיילדים העמיד את רן ליד ראשה של אשתו והורה לו לצלם משם. הלידה התארכה, ורן סייע לאשתו לספור את הדקות בין הצירים. אחר כך עבר קדימה, אל מול אשתו הכורעת ללדת. הלידה הונצחה במלואה: מהרגע שראשה של התינוקת הגיח החוצה.

תהליך השיקום של היולדת אחרי הלידה היה קצר, ואחרי יומיים חזרו רן ועידית לביתם עם התינוקת החדשה. שלושה חודשים אחרי הלידה התקשרה עידית למטפלת הסקסולוגית ריקי רוזמן. היא סיפרה שהיא חשה מוזנחת ובודדה, משום שרן חדל להימשך אליה. היא התלוננה שאין לו זיקפה גם כשהיא מחבקת אותו ומתחככת בגופו.

כשהוזמן רן לקליניקה, הוא היה המום מעצם העובדה שאשתו ביקרה אצל היועצת. הוא הודה שהוא אוהב אותה כתמיד וגם את התינוקת הפעוטה, אך התלונן שהוא לכוד עדיין במראות חדר הלידה, ולכן לא מסוגל להגיע לזיקפה. הוא הודה שהמחשבה על קיום יחסי מין עם אשתו מעוררת בו סלידה.

הסיטואציה הזאת לא היתה זרה לרוזמן, פסיכותרפיסטית ויועצת לזוגות נשואים. יתר על כן, מחקר אמריקאי שפורסם לא מכבר ממליץ לא לאפשר באופן גורף לכל גבר לשהות בחדר הלידה בעת שרעייתו כורעת ללדת. "עוד לפני שפורסם המחקר חשבתי לעצמי שהמון נשים לא מרגישות נוח כשהבעל מתעקש לצפות בלידה, ואם כן, אז רק כתומך ומרגיע  ובוודאי שלא בעמדת הרופא המיילד וצוותו", אומרת ריקי רוזמן. "אני סבורה שיש די והותר אחיות ורופאים בחלק התחתון של גוף האישה, ואין סיבה שבעלה יצפה בתינוק שמגיח לאוויר העולם. רוצים אינטימיות? רוצים לחוות את הלידה ביחד? בבקשה, אבל לא מעמדת המיילד".

חייבות להיות בשליטה

רוזמן מתייחסת באהדה לגבר שמתלווה לאשתו אל חדר הלידה. היא רואה בכך הבעה של חברות ושל קרבה. "שילטף", היא מציעה, "שיתמוך, שינגב את אגלי הזיעה, שידבר אליה בנועם וילחש דברי אהבה, אבל הכל מהיציע, לא מהשורות הראשונות".

- האם רצוי לערוך במשותף קורס הכנה ללידה?

רוזמן: "זה רצוי ומאוד חשוב, אף שהיום נהוג לתת זריקת אפידורל, והאלחוש יוצר מצב רגוע יחסית, ואין צורך לעזור ליולדת ללחוץ או למנות את נשימותיה. חבל רק שבקורס הכנה ללידה לא מכינים זוגות גם לחיים שאחרי הלידה: למתח, לעייפות, לרגישות היתר, לכל הנושא של הצירים הרגשיים".

- נשים רבות מעדיפות את אמא או את החברה לצידן בלידה.

"יש כאלה, וזה פוגע מאוד בבעל. הוא כועס על כך, וכעסו רק גובר אם היא טוענת שהוא פשוט לא יודע איך לתמוך. ישנן גם נשים שחייבות להיות בשליטה מתמדת, ושלא מוכנות שהבעל יראה אותן בחולשתן. אלה הנשים שתמיד מתאפרות לפני שהבעל מגיע ולא מופיעות בפניו עם שיער פרוע או ללא שפתון. נשים כאלה מתקשות להגיע לאינטימיות מלאה, שבה רואים הכל. נשים כאלה גם מעדיפות לקיים יחסי מין בחושך, וזו החמצה".

- ישנם גברים שמתעקשים שלעולם לא ייכנסו לחדר לידה.

"והנשים שלהם – במקרים רבים – נפגעות מכך. הן מרגישות נטישה ובדידות ומצטערות שהוא לא שותף לרגע שבו התינוק מגיע לעולם. הרי לא מדובר ביום הולדת שאפשר לשחזר בשנה שלאחר מכן. מדובר באירוע חד פעמי, וזה נצרב בתודעה שלהן".

- מה מבהיל אותם?

"הכל. האירוע נראה בעיניהם מפחיד. לראות אותה סובלת הופך אותם לחסרי אונים. לדעתי, יש עוד המון דברים שנבהלים מהם בחיים, אבל מתגברים עליהם. אדם נבהל, נח וחוזר לעצמו. צריכה להיות סיבה מאוד גדולה לגבר כדי לומר שהוא לא נכנס עם אשתו לחדר הלידה. לעיתים זה אליבי".

- מה יכולה להיות אותה סיבה גדולה?

"צריך תמיד לבדוק ממה נובע הסירוב. ההיעדרות מחדר הלידה יכולה להיות אליבי לכעסים ישנים במערכת היחסים: הוא כועס על המון דברים לא פתורים במהלך נישואיהם, ואז, כשהלידה מתרחש ת, הוא מקבל מנוף לטפל בכעסים שלו. יש לו תירוץ להיעדר, לומר שהוא פוחד או סולד ואחר כך לעכב את המשך קיום יחסי המין שלהם".

- האם גברים רבים מתלוננים שאבד להם החשק אחרי הצפייה בלידה?

"יש גברים שמגיעים עם תלונות שהלידה גמרה להם את החשק, אבל זה תמיד 'יושב' על עוד משהו. היו בטיפולי בני זוג שהתלוננו על היעדר יחסי מין חצי שנה אחרי הלידה. התברר שהאישה הכריחה את בעלה לצפות בלידה. הוא העניש אותה לאחר מכן בכך שנמנע מלקיים איתה יחסי מין. למעשה הוא הראה לה את מחיר ההתעקשות שלה".

- מהי שיטת הטיפול בגברים שאחרי הלידה מתרחקים פיזית מרעיותיהם?

"אני מטפלת בהם כמו בהלומי קרב: לאט, בעדינות, תוך חשיפתם שוב לאירוע הלידה ותוך העלאת פלאשבקים ממה שהתרחש בשלבי הלידה. אנחנו מפרקים את הסצינה ומעבדים אותה. אני דורשת שלא יקיימו יחסי מין בחדירה. רק שיגעו רק במה שנעים להם לגעת, שיתרגלו מחדש לחלקים שהם מכירים. זו גם הזדמנות פז לצקת ביניהם אינטימיות חדשה, להבין מחדש מהו מין עבורם והאם הם מקיימים יחסים מתוך רגש ואינטימיות או מתוך עוררות וסערת תשוקה. הגברים לומדים לגשת אחרת לגוף האישה, לומדים שלא הכל חדירה ופורקן. אני מבקשת שבתקופת ההתקרבות יהיו בעיקר חברים טובים עם האישה, יחפשו רגעים אינטימיים ולא יתעסקו כלל בשאלה אם יש או אין להם זיקפה".

פנים מבועתות

ד"ר נחום זילבר, אורולוג מומחה שמנהל רשת מרפאות לשיקום האונות הגברית, סבור שהרופא המיילד וצוות האחיות חייבים להציג לגבר כמה שאלות לפני שהוא נכנס לחדר הלידה: "האם אתה מוכן לכך באמת? האם אתה בטוח שאתה רוצה ללוות את אשתך בכל התהליך?".

"הנוכחות בחדר הלידה הפכה למעין נורמה ב-20 השנים האחרונות", אומר ד"ר זילבר, "וגברים צעירים מוצאים את עצמם בחדר הלידה כי ככה זה מקובל בחוגים שלהם".

ד"ר זילבר מציע שהצוות המיילד יורה לגבר להישאר למראשותיה של אשתו ולא לעבור קדימה. הוא ממליץ לגבר לעזור לאשתו לנשום, להקל את כאביה, להרגיע אותה, לומר לה משפטים מעודדים. לא מכבר הגיע למרפאתו גבר שהתלונן שאחרי שצפה בלידת בכורו אין לו יותר זיקפות, אפילו לא זיקפות בוקר. "אני אוהב את אשתי ואוהב את התינוק", אמר האב הטרי. "אני לא מבין מה קרה לי. אולי ראיתי יותר מדי".

בתחקור התברר שהגבר הגיע לחדר הלידה עם מצלמה. האישה סבלה, למרות האלחוש, מכאבים ומאי נוחות. היא בכתה ודיממה, ולרגע נשקלה האפשרות לערוך לה ניתוח קיסרי. הבעל הסתובב עם מצלמתו וחיפש זוויות מעניינות. הוא צפה בדימום הכבד והיה על סף עילפון, עד שהצוות נאלץ להוציא אותו מחדר הלידה. בבדיקות התברר שלבעל אין בעיה אורגנית, אבל המראה הותיר בו רושם קשה, והוא לא הצליח לחוש כל עוררות מינית ליד אשתו.

ד"ר זילבר רשם לו טיפול תרופתי תומך – תיסופלמד פורטה, שהוא כדור על בסיס צמחי שמגביר את החשק המיני כשההפרעה לא אורגנית. הוא אסר עליו להשתמש בוויאגרה ובנגזרותיה, כיוון שחוסר הזיקפה נבע מסיבה רגשית. גם במקרה הזה הטיפול היה התנהגותי.

"הצענו שלא יקיים יחסים בחדירה וגם לא מין אוראלי. המלצנו רק על קרבה אינטימית רכה, על נשיקות וחיבוקים. בשלב מסוים בטיפול ביקשנו שיקרין את הסרט מחדר הלידה. גם אשתו נכחה בהקרנה. כשראתה את פניו המבועתות אל מול הדמם שבסרט, דרשה שיגנוז את הסרט לתמיד".

הטיפול באב המצלם נמשך חודשים ארוכים. "לאט לאט", מדווח ד"ר זילבר, "חזרו זיקפות הבוקר, הוא חש יותר תשוקה, הליבידו שלו חזר. בכל מקרה אני גורס שכל גבר שמתכונן לצפות בלידה חייב להצטייד במוכנות נפשית: לצפות בסרטים, להתבונן במדריכי לידה מצולמים. לראות פתאום נרתיק מורחב ומדמם גורם קושי נפשי. מי שאין לו חוסן נפשי, שלא ייכנס עם אשתו לחדר הלידה. ואם הוא החליט להיכנס, שיתמקד בלעזור לה ובללטף אותה ולא יעבור לצד של המיילד".

מרים ברנר, מטפלת מינית מוסמכת ויועצת זוגית, מאמינה שצפייה בלידה לא אמורה לפגוע ביחסי המין של בני הזוג – בתנאי שמערכת הנישואים שלהם יציבה והתקשורת זורמת. גם למרפאתה מגיעים גברים צעירים עם קושי לתפקד מינית אחרי שצפו ברעייתם יולדת, אך לטענתה, ההתרחקות והקושי להשיג זיקפה קשורים לא ללידה אלא לקשיים קודמים בחיי הזוג.

"הבעל לא חייב", אומרת ברנר, "להתמקד בקרע ובחתך ובשליה היוצאת. אשתו מכוסה חלקית בסדין, הצוות עומד במקומו, והוא אמור ללטף את ראשה של האישה, להרטיב את שפתיה ולא להתעניין במה שעושה המיילד, אלא במה שחשה רעייתו".

גם ברנר, שמעבירה סדנאות בתחום הקשר הזוגי, מאמינה שלריחוק הפיזי מהאישה אחרי הלידה יש שורשים עמוקים יותר. "מדובר", היא אומרת, "במערכת יחסים מורכבת בלאו הכי של בני הזוג. יכול להיות שהאישה לא רצתה כלל שהוא יהיה נוכח בלידה, והוא לא כיבד את רגישותה והתעקש ללוות אותה. בני זוג שהקרבה ביניהם היא לא חמה וזורמת נחשפים בלידה למצב טעון.

"ההתרחקות, דרך אגב, יכולה לנבוע גם מעצם המצב החדש, שמציב בפני בני הזוג תפקידים חדשים, וייתכן מאוד שהריחוק נובע מקנאה לא מודעת בתינוק שזוכה לכל תשומת הלב. בכל מקרה, חוסר היכולת של הבעל להתקרב לאשתו והקושי שלו לחוש כלפיה תשוקה נובעים כמעט תמיד מרקע של מאבקי כוח".