20 שנה למותו של ג'ון לנון

אנחנו לא תופסים את "דיסק ברכב" כמדור "ביקורת תקליטים". אנחנו,אם תרצו, צ'ופר. ובכל זאת, עם התקרב תאריך ה-20 שנה להרצחו של ג'ון לנון, ובהנחה שאתם אוהבים את הביטלס לפחות כמו שאנחנו אוהבים, לא נוכל שלא להתייחס לאוסף "1", החדש, שיצא בימים אלה, ו... לייעץ לכם לוותר עליו.
כל זאת מכיוון שאסופת השירים שנמכרת עכשיו באמתלה של "כל הלהיטים של החיפושיות שהגיעו למקום הראשון במצעדי ארה"ב ואנגליה" לא עושה כבוד למופלאים. להפך.
"1" הוא על ג'ון פול ג'ורג' ורינגו כרביעיית הסוכר - שוקולד - מנטה - מסטיק של שנות ה-60. בהחלט הייתה בפועלם המפואר של הרביעייה גם זווית כזאת, וגם אותה הם מימשו בחן לא מבוטל, אבל בחייכם… מדובר בביטלס. מדובר בהם.

רגע האמת

מה שלוקח אותנו ישירות לרגע האמת. ובכן, איזה תקליט של הביטלס הייתם לוקחים בשביל לנהוג איתו את יום השנה ה-20 המתקרב ובא?
אז ככה, אם אתם חדשים בתחום, כלומר יודעים מי ומה הם לנון והביטלס, אבל מסתכלים על האוצר המוסיקלי והתרבותי הבלום הזה מבחוץ, אני חושב שהתקליט הראשון שלכם יהיה "סרג'נט פפרס לונלי הרטס קלאב באנד" (67). הוא כל כך יפה שאתם לא תאמינו שיופי כזה ייתכן בכלל.
מי שכבר מכיר את המאטריה בוודאי יבחר להעביר את ה-8.12 הקרוב עם היצירה הכי מרוכזת של לנון – "ג'ון לנון ויוקו אונו הפלסטית" (70).
זה התקליט הראשון של גיבור שנות ה- 60 אחרי פירוק הלהקה האגדית והוא מחזיק את מצב הרוח הקרבי, המפוקס, האינטרוספקטיבי והעמוק ביותר של לנון אי פעם. יצירה קורעת.
הביטלאים המושבעים מבינינו בוודאי כבר מצחצחים בתא הכפפות את ה"אלבום הלבן" (68) הכפול המיתולוגי, שמציע את קרב השירים העילאי ביותר של לנון ומקרטני, פלוס "ויל מיי גיטאר ג'נטלי וויפס" השופך של האריסון ו-"גוד נייט" המקסים של רינגו.

ואני...

אני תמיד העדפתי את הביטלס של "ריבולבד" (66). אבל אני כבר מזמן לא בן 20 ויש לי אחריות. כך שב-8.12 נעלה על המשפחתית ונארוז את חבורת הטוסיקים העליזה – היא בת 6, הוא חתך לא מזמן את השנתיים (עוד לא יודעים אנגלית אבל יודעים טוב טוב מה טוב להם) – ונצא לטיול ארוך ושמח, אני מקווה.
ניקח במבה, ניקח שוש וניקח את שני האוספים הכפולים, האדירים, של חיפושיות הקצב : 66 –62 , ו-67-70 . האלבום ה"אדום" (62-66) וה"כחול" (67-70) יצאו ב-1973, ערוכים נפלא, מחזיקים את מיטב הסינגלים שהמופלאים הוציאו, פלוס שירים חשובים מהאלבומים ובהחלט מספקים, על רגל אחת, את כל הפאן, הנשגבות וניחוחות האהבה, של מופע הקסם המסתורי ההוא.
"לוסי אין דה סקיי", "פני ליין" , "הארד דייז' נייט", "אלינור ריגבי", "סטרוברי פילדס פוראבר"… פוראבר...