רשת של מחאה למען בעלי חיים
לאחר הצלחת המאבקים האחרונים שניהלו פעילי זכויות בעלי החיים בישראל, נגד מכירת פרווה בקסטרו ונגד פיטום האווזים, "אנונימוס" ועמותת "הכל חי" פותחות בקמפיינים חדשים. שתיהן נעזרות בעצומות אינטרנט, שתיהן קוראות לציבור להזיז את העכבר ולחתום
קשה לטפול על ישראל של שנת 2005 הפגנת חמלה מופלגת כלפי בעלי חיים. למעלה מ-100 אלף (זו לא טעות, המספר הוא אכן 100,000) כלבים נטושים מורדמים למוות מידי שנה בידי השירותים הווטרינריים, העיתונים ואתרי האינטרנט ממשיכים לדווח על התעללות מצמררת בחיות, וברחובות הערים עדיין משוטטות עגלות אלטע-זאכן רתומות לסוסים שלודים הסובלים מהזנחה פושעת.
אבל הודעתה של קסטרו שתפסיק לשווק פרוות בחנויות הרשת, והחלטת הממשלה מהשבוע שעבר להפסיק את פעילותה של תעשיית פיטום האווזים בארץ, מעודדת את קהילת הפעילים למען בעלי החיים. מגובים בעצומות וירטואליות ובמודעות ההולכת וגדלה של ציבור אוהבי החיות בארץ לכוחם לשנות את המצב, הם משיקים שני קמפיינים. עמותת "אנונימוס", שהובילה את המחאה נגד פיטום האווזים, נאבקת כעת להפסקת ההתעללות בעגלי חלב. עמותת "הכל חי" פועלת נגד התוכנית להרחבת ענף מרוצי הסוסים בישראל.
"העגלים מוטרפים מהבידוד הממושך"
"פיטום עגלי החלב היא מהאכזריות שבתעשיות המזון", אומרת רעות הורן, דוברת "אנונימוס". "העגלים כלואים כל חייהם בכלובי עץ זעירים כדי שלא יוכלו לזוז והשרירים שלהם יתנוונו. בנוסף, המגדלים מצמיאים אותם כדי שייאלצו לשתות את התערובת המלאכותית וחסרת הברזל שהם מגישים להם פעמיים ביום. המטרה היא בפירוש להפוך אותם לאנמיים, כדי שהבשר יהיה כמה שפחות אדום. זה סוג של גימיק, שנועד להפוך את בשרם לטעים יותר.
"העגלים סובלים ממצוקות נשימה קשות וממחלות נוספות עקב השהייה הדחוסה בתאים", הורן מתארת, "אבל יותר מהכל רואים עליהם שהם מוטרפים מהבידוד הממושך. זה גיל שבו העגלונים משוועים למגע ולאהבת אם, ולמשחק עם עגלים אחרים. גם בתוך הארגזים עצמם העגלים לא פוסקים מנסיונות תקשורת אחד עם השני, ברוב המקרים ללא הצלחה".
לפני שבועיים הועלתה לרשת עצומה וירטואלית לשיפור תנאי הגידול הקשים של עגלי החלב בישראל, שמטרתה לגייס תמיכה ציבורית רחבה ככל האפשר לקמפיין. העצומה היא הסיבוב השני במאבק נגד הסחבת הממסדית שמעכבת את עיגון תקנות הגידול המשופרות בחוק, צעד שנעשה באיחוד האירופי כבר לפני עשור.
"כבר לא צריך לקום מהכסא כדי למחות"
בשבועיים שחלפו מאז פורסמה העצומה באתר העמותה ובשבועון האלקטרוני שהיא מפיצה לאלפי מנויים, הצטברו למעלה מ-4,000 חתימות תומכים. אלה מצטרפות ל-2,500 חתימות שנאספו בדוכני ההסברה של "אנונימוס", בהם אלה של אורנה בנאי, הזמרת שרון רוטר וח"כ אילן שלגי, הפועל במקביל לקידום הנושא בכנסת במסגרת תפקידו כיו"ר ועדת החינוך.
במהלך חול המועד סוכות הפעילות תגובה במסע מחאה מתנייד ברחבי הארץ, אבל בעיני הורן האקטיביזם הוירטואלי הוא הדרך היעילה ביותר לגייס תמיכה ציבורית. "אנשים רבים שפונים אלינו מתלוננים שהם רוצים לפעול למען זכויות בעלי חיים, אבל אין להם זמן לכך. חשוב מאוד שאנשים כאלו יידעו שהיום
"דוגמה קלאסית לכך היא העצומה נגד קסטרו, שבקולקציית החורף שלה משתמשת בפרווה. תוך פחות משבועיים של תחלופה וירטואלית של סרטון המתעד את הפשטת הפרווה מדביבונים בעודם בחיים, כמעט כל המדינה הכירה את הנושא. תיבת פניות הציבור של קסטרו התמלאה במכתבי מחאה. לאינטרנט יש משמעות, יש לו השפעה עצומה ותוצאות בשטח. אנשים צריכים להבין שהם יכולים לשנות".
"עינוי ממוסד שאסור להניח לו להתקיים"
נסמכת על התובנה הזו, השיקה עמותת "הכל חי", הפועלת למען זכויות בעלי חיים, עצומה וירטואלית נגד התוכנית להרחבת ענף מרוצי הסוסים בישראל. היא קוראת לביטול אישור הממשלה שניתן באוגוסט 2004 להקמת שני היפודורמים בהם ייערכו מרוצי סוסים, נעזרת בחוות דעתם של וטרינרים וחוקרים. "הציבור בכלל והממשלה בפרט, לוקים בדיס-אינפורמציה קריטית לגבי ההתעללות בסוסים שהיא חלק בלתי נפרד מתעשיית ההימורים הזו", אומרת טלי לביא, דוברת העמותה.
"תעשיית ההימורים גורמת לנזקים בכל מערכות הגוף של הסוסים המתחרים", היא מעידה. "תחילת האימונים בגיל צעיר מדי ותנאי המחיה האכזריים גורמים לפציעות חמורות בחלקים התחתונים של רגליהם, הכוללות שברים, סדקים, רצועות קרועות וגידים פגועים. 100 אחוז מהסוסים המתחרים סובלים מכיבי קיבה, ו-95 אחוז מהם נאלצים להתמודד עם דימומי ריאות קשים עם סיומו של המרוץ. כדי להסתיר את מצבם הקשה של הסוסים וההזנחה הפושעת של בריאותם, מלעיטים אותם בסמים שונים שריבויים הבלתי נתפס אינו מאפשר כל זיהוי או אבחנה.
"התקשורת והתרבות מייצרות דימוי רומנטי וזוהר למרוצי הסוסים, בעוד שמאחורי הקלעים מדובר בעינוי ממוסד שאסור להניח לו להתקיים. תמונות הסוסים המתמוטטים על מסלול המרוץ קורעות לב. חשוב להבין שההתעללות היא חלק אינהרנטי מהתנהלות התעשייה, ואסור לתת למדינת ישראל להגיע למסקנות ידועות מראש. צריך לעצור את זה לפני שזה מתחיל", לביא מסכמת.
רצים למאבק
העצומה פורסמה לראשונה באתר האם האמריקני של העמותה לפני כשמונה חודשים, ובשבוע האחרון תורגמה לעברית והעלתה לאתר הישראלי של העמותה. בימים האחרונים התווספו מאות חתימות ל-2,500 החתימות שכבר נאספו ברחבי העולם, כחלק מהקמפיין שהעמותה מנהלת הכולל גם הגשת עתירה לבית המשפט העליון.
בחודשים האחרונים פנו נציגי העמותה למשרד האוצר, החקלאות והחינוך בניסיון לקדם את ביטול התוכנית, אך לא זכו לתגובה משמעותית. "קיבלנו יחס לקוני שתעלם מכל שיקול הומני שהועלה בדבר רווחת החיות", אומרת לביא. "בכל המשובים הוזכרו טעמים כלכליים בלבד, הנוגעים לפיתוח תיירותי מיוחל. בסופו של דבר, זה מה שהופך את החלטת הממשלה לאכזרית כל-כך, הלגיטמציה הממסדית לשילוב הקטלני בין שלילת הזכאות לחיים חופשיים של הסוסים ובין מוטיבציה כלכלית נטו. הצעד הזה מקבע את ההתייחסות לבעלי החיים כאל מוצר, כאל אמצעי לפיתוח כלכלי, כאל חיות שקיומן מסתכם ברווח הכספי שהן עתידות להביא".
העובדה שבמדינות רבות, גם כאלה בהן מתקיימת מסורת ארוכת שנים של מרוצי סוסים, התקדמה החקיקה בנושא, לא מועילה בינתיים. היא רק גורמת ללביא להכריז כי "אנחנו משוכנעים שכל מי שייחשף למידע המזעזע יבין שאי אפשר לשבת בחיבוק ידיים. אנו מקווים שהעצומה תסייע לנו בקבלת פידבקים שיתמכו בהחלטה מושכלת, אנושית יותר. אנו קוראים לציבור להתעורר, אין לתופעה הזו מקום בישראל של 2005".
לפנייה לכתב/ת 
