אוכלות מהכל. סודות הדיאטה של הצרפתיות

בדצמבר האחרון נתקעה מיריי ג'וליאנו בשדה התעופה "או'הר" של עיר הרוחות שיקגו. השעה היתה עשר בבוקר וסערת שלגים קרקעה את כל הטיסות. כל מזללות המזון המהיר בשדה-התעופה היו עמוסות אדם.

"לא אשכח את המחזה הזה כל חיי. אנשים ישבו ואכלו כמו רובוטים", סיפרה ג'וליאנו בשבוע שעבר, בראיון בפנטהאוז שלה בדרום מנהטן. אנשי עסקים בחליפות ועניבות תיקתקו במחשבים הנישאים שלהם, דיברו בטלפונים הסלולריים, קראו עיתונים – ואכלו: טרפו המבורגרים, נקניקיות וצ'יפס בעשר בבוקר ולא הסתכלו כלל על המזון שאכלו. חיפשתי אדם אחד, פרצוף אחד שנהנה מהאוכל, ולא מצאתי".

להשתמש בכל חמשת החושים

ג'וליאנו, 59, ילידת צרפת, חיה בארה"ב קרוב ל-30 שנה ומחזיקה בתפקיד מרתק – יו"ר מועצת המנהלים של "קליקו", חברת הבת האמריקנית של יצרנית השמפניה הצרפתית "וו-קליקו", השולטת גם בכמה מיקבי היינות היותר ידועים בצרפת. בחודש דצמבר הוציאה לאור ספר שכותרתו "נשים צרפתיות לא משמינות, סוד האכילה לשם תענוג", שהפך כמעט מיד לרב-מכר עולמי ותורגם כעת לעברית בהוצאת "מטר".

המחזה שראתה בשדה התעופה של שיקגו מסמל לדעתה את ההבדל הגדול באופן שבו האמריקנים והצרפתים מתייחסים למזון. "האכילה היא אחת ההנאות הגדולות של החיים. אדם צריך לאכול עם כל חמשת חושיו: ליהנות ממראה האוכל, מצבעו, מהצורה שבה הוא מוגש", אומרת ג'וליאנו. "צריך ליהנות מהריח של האוכל – למרק טוב יש הרי ריחות נפלאים – מטעמו של המזון, אפילו מהקולות שלו".

- למזון יש קולות?

"בוודאי. שמת לב איזה צליל ערב יש לפקק הנחלץ מבקבוק היין? שמעת את קול הבעבוע של היין הנמזג לתוך הכוס? אלה צלילים שבהחלט גורמים הנאה במהלך הארוחה. אנו הרי מבלים שלוש שעות ביום ליד השולחן ורוצים ליהנות מן האוכל, לתקשר עם האנשים האוכלים אתנו ליד השולחן".

האמריקנים, בניגוד לצרפתים, אינם אוכלים עם כל חמשת החושים. "האמריקנים אוכלים כמו רובוטים. הם אינם מתבוננים במזון שהם אוכלים. הם צופים בטלוויזיה, קוראים עיתון, מדברים בטלפון ואוכלים. אני קוראת לזה 'אוכלים כמו טייסים אוטומטיים'".

ההתנהגות הזו יכולה להסביר בחלקה את תופעת השמנת היתר של האמריקנים. ג'וליאנו אומרת כי מחקרים מדעיים מוכיחים שהחיך מגיע לסיפוק אחרי שלוש נגיסות מסוג מסויים של מזון, בתנאי שלועסים לאט ומתבוננים באוכל. "כאשר אתה מתבונן, למשל, בטלוויזיה ואוכל באופן אוטומטי, אתה בולע כמויות גדולות יותר של מזון, בלי שתחוש בכך ובלי שהגוף צריך את זה", היא מסבירה. "הגוף שלנו לא צריך 5,000 קלוריות ביום כדי לתפקד כהלכה".

ארוחה מזינה בשלושים דקות

הספר שלה כבר מכר מיליון עותקים בארה"ב ויותר ממיליון בעוד 35 מדינות. הוא נחשב לבסט-סלר בארבע מדינות – ארה"ב, אנגליה, ברזיל ואוסטרליה – ובאחרונה נמכרו הזכויות שלו אפילו ללטביה ואלבניה. הספר בהחלט איננו עוד ספר דיאטות, המציע דיאטה כזו או אחרת. ג'וליאנו מכנה אותו "ספר האין-דיאטה האולטימטיבי". הוא נכתב כסיפור אישי, מלא המלצות לאכילה נכונה המבוססות על היגיון בריא, לימוד עצמי וניסיון אישי.

ג'וליאנו משלבת בספרה כמה מתכונים של מאכלים פשוטים, כולם מתוצרת מטבחן של אמא, סבתא וכמה דודות מהעיר שבה נולדה וגדלה במזרח צרפת.

"המתכונים בספר בריאים מאוד, פשוטים מאוד ואינם מצריכים יותר מ-30 דקות של הכנה", היא אומרת. "נשים אמריקניות התלוננו בפניי שהמתכונים הצרפתים מסובכים. אני מוכיחה להן שב-30 דקות ניתן להכין ארוחה מזינה לארבעה אנשים".

היא אישה נמוכת קומה, 1.60 מ' בלבד, מטופחת מאוד ורזה מאוד. בתפקידה היא "מארחת ואוכלת כ-300 פעמים בשנה במסעדות, אבל כבר 30 שנה אני שוקלת 50 ק"ג", מה שמוסיף עוד יותר להערכה אליה. היא אוכלת שלוש פעמים ביום, בלי חטיפים בין הארוחות, ושותה כוס יין או שמפניה בכל יום. "נשים אמריקניות אומרות לי שהן עולות במשקל עם הגיל. מראות לי טבלאות שכל עשר שנים הגוף מוסיף כך וכך קילוגרמים. ואני אומרת להן: 'כל זה נכון. משום כך עליכן לעשות התאמות. לעסוק יותר בפעילות גופנית (מדי בוקר היא הולכת 20 דקות או עושה תרגילי יוגה), לאכול כמויות קטנות יותר, לשנות את סוגי המזון".

הייתי ענקית, עגולה ואומללה

היא בהחלט נתפסת כאוטוריטה, מכיוון שפעם היתה שם, במה שהיא מכנה "העולם האחר", שמנה מאוד ואומללה מאוד. היא מספרת את הסיפור הזה בפתיחת הספר: כאשר היתה בת 17, נבחרה מטעם בית-ספרה לצאת לשנה לארה"ב במסגרת חילופי תלמידים. היא למדה באזור בוסטון, אכלה שבע פעמים ביום וזללה בראוניס, דונאטס ועוגיות שוקולד. היא העלתה 12 ק"ג וכאשר חזרה הביתה, אחרי שנה, שקלה 60 ק"ג. אביה, ש"אף פעם לא ניחן בהרבה טאקט", חיכה לה על רציף הנמל וכאשר ראה אותה יורדת מן האניה, קרא לעברה: "מה קרה לך? את נראית כמו שק תפוחי אדמה!".

קבלת הפנים הזו פגעה בה עד עמקי נשמתה, אז היא המשיכה לאכול. את הדונאטס החליפה בקרואסונים ועוגות טארט למיניהן, ועלתה עוד חמישה ק"ג. "שקלתי 65 ק"ג, הייתי ענקית, עגולה, שמנה ממש ואומללה מאוד. ניסיתי להסתיר זאת מאחורי בגדים רחבים וכל מיני 'וילונות' – לשווא". רק אחרי שרופא המשפחה החל לטפל בה, נפשית וגופנית, במשך חודשים ארוכים, חזרה למשקלה. "במבט לאחור, אבי עשה לי את הטובה הגדולה ביותר", היא מודה. "איש לא העליב אותי באופן כה קשה, אבל אם הוא לא היה אומר את מה שאמר, איפה הייתי היום?".

כמה שנים לאחר-מכן חזרה ג'וליאנו לניו-יורק, הפעם כמתורגמנית באו"ם. "אמרתי אז לעצמי: את יכולה לחזור לזלול בכל המסעדות ולהשמין, או שאת נשארת 'צרפתיה'. החלטתי לחיות ולאכול כמו צרפתיה". היא מופיעה כבר 20 שנה בהרצאות ברחבי אמריקה על יינות ואוכל.

את הדחיפה לכתוב את הספר קיבלה מנשים שבאו אליה שוב ושוב אחרי ההרצאות, ושאלו אותה איך היא מצליחה לשמור על גיזרתה. "משכתי את משיכת הכתפיים הצרפתית הקלאסית ועניתי להן בנון-שאלנטיות: 'אתן יודעות, נשים צרפתיות לא משמינות'. הן לחצו עלי שוב ושוב לכתוב את הדברים, אבל היססתי וסירבתי.

השינוי בא אחרי שאישה אחת, שלה סייעתי להוריד הרבה מאוד קילוגרמים, שלחה לי אי-מייל: 'אפילו אם תצליחי להציל חיים של חמש נשים בלבד, את צריכה לכתוב את הדברים שאת מספרת'. כך נולד הספר".

נקניקים נוטפי שומן, גבינות שמנות וחמאה 

בעולם הרחב קוראים לזה "הפרדוקס הצרפתי": הצרפתים אוכלים מאכלים שמנים מאוד – נקניקים נוטפי שומן, גבינות עם עשרות אחוזי שומן, חמאה לרוב ויינות אדומים – ושיעור מחלות הלב אצלם נמוך בשיעור ניכר מזה של האמריקנים. "הצרפתיה מפעילה משמעת עצמית, אוכלת מזון בריא יותר, טרי ולא מעובד, ומפעילה 'טריקים'", מסבירה ג'וליאני.

"אתן לך דוגמה: אתמול בערב הלכתי למסעדה וכמו כל צרפתיה הרשיתי לעצמי לטעום מעט מהכל. אבל אכלתי קצת יותר מדי. הבוקר כבר לא אכלתי קרואסון אלא יוגורט לארוחת בוקר. "האמריקנית תלך למסעדה, תילחם עם עצמה, לא תאכל לחם, לא תשתה יין ולא תיהנה מהארוחה. היא תחזור הביתה עצבנית וכדי להירגע תאכל מנה גדולה של גלידה. הצרפתיה אוכלת מהכל, אבל הסוד הגדול שלה הוא הכמויות הקטנות של האוכל, גיוון הרבה יותר גדול וחישובי אכילה על בסיס שבועי".

- האמריקנים אינם אוכלים מזון מגוון?

"בהחלט לא. יש לי במשרד עובדים אמריקנים שכבר שלוש שנים אני רואה אותם יוצאים לארוחת צהריים וחוזרים עם פיצה ענקית. אשה צרפתיה תלך לשוק שלוש פעמים בשבוע, תקנה מזון טרי ותבשל אותו. אמריקנית רואה בבישול סוג של עבדות וקונה מזון מעובד, שהוא רעיל ברובו הגדול. כאשר ילד אמריקני קטן רואה את אמו אוכלת פיצה גדולה מקרטון מול הטלוויזיה, זהו הרושם שנחקק בו על הרגלי אכילה. הוא הרי אינו יודע את ההבדל בין פיצה לברוקולי".

- למה דווקא ברוקולי?

"מכיוון שברוקולי הוא ירק בריא מאוד. לאמריקנים בעיה גדולה נוספת – הם ממעטים מאוד לאכול ירקות, פירות, שמן זית, שקדים, כל מה שאנו מכנים 'דיאטה ים-תיכונית'. תעשיית המזון באמריקה מגלגלת סכומי עתק ונמנעת מחינוך לאכילה נכונה מחשש לפגיעה ברווחים. זו שערורייה".

- מתי אכלת בפעם האחרונה ב"מקדולנד'ס"?

"לפני שנתיים. נסעתי במכונית עם בעלי לפלורידה. אני חייבת לאכול שלוש פעמים ביום ועצרנו ב'מקדולנד'ס'. חילקתי עם בעלי המבורגר, אכלתי כמה צ'יפסים, וחתיכה מעוגת התפוחים. אפשר הרי לאכול 6-7 צ'יפסים, לא צריך לאכול מאה".

ההצלחה המסחררת של הספר והתגובות החמות שהיא מקבלת, שיכנעו אותה להתחיל לתכנן את ספרה השני. "השמנת היתר והמחלות שהיא גורמת – מחלות לב, לחץ דם, סוכרת – הפכו לבעיה חברתית וכלכלית בכל העולם. ממשלות נאלצות לבזבז מיליארדי דולרים על הטיפול בתופעות האלה. בדרך הצנועה שלי אני רוצה לסייע במאבק הזה".

טיפים צרפתיים

מקומות שבהם אסור לאכול:

1. במאפיות שמכינות קרואסונים ענקיים.
2. במטוסים. "אני אוכלת לפני הטיסה ולוקחת למטוס פרי או אגוזים".
3. במזללות מזון מהיר של רשתות אמריקניות. "האוכל שם רעיל ואינני נהנית ממנו".
   

טיפים לאכילה נכונה:

1. כשאתם קמים בבוקר, שתו כוס מלאה מים עוד לפני הקפה או מיץ התפוזים. השינה מייבשת את הגוף. בכלל, שתו הרבה מאוד מים.
2. איכלו חמש מנות פרי וירק מדי יום.
3. איכלו יוגורט טבעי אחד או שניים ביום. הוא עדיף על חלב.
4. שתו כוס יין עם הארוחה (עדיף יין אדום, ואם לא אז שמפניה).
5. תזוזו, ובעיקר תלכו. זה טוב לראש, לעיניים, למחשבה. עזבו את המעלית, עלו במדרגות. לכו, לכו, לכו.
   

דברים שחייבים להיות במקרר:

יוגורט, לחם, ירקות, גבינה, פירות. "אני מחזיקה במקרר גם שמפניה לאנשים שקופצים לביקור".