זהירות, חורף כלכלי

השנה תהיה חמה במיוחד, אולי החמה במאה הזו, מזהירים מטאורולוגים. הכלכלנים מסכימים: 2004 ו-2005 עד כה היו שנים של שגשוג כלכלי עולמי שכמותו לא נראה על כדור הארץ עשרות - יש אומרים שלושים! - שנה. אבל שלא כמו חזאי מזג האוויר, חזאי כלכלה מזהירים מהתקררות מתקרבת. לא שהעולם הכלכלי יפסיק לצמוח, זה לא יקרה. אין בקלפים הנורמליים (תמיד ייתכנו אסונות לא צפויים) מצב משברי במשק העולמי. אבל יש מצב של הפרעות ועיוותים, המחייבים תיקון. תיקון כואב. לא כולם מודעים לו ולממדיו. מדינאים ומשקיעים רבים מעדיפים להיכנס למשבר הפיננסי הבא בעיניים עצומות. להגיע אליו מבלי להתעורר לפני כן מן החלומות המתוקים. גם במחיר של יקיצת פתע אכזרית.

שורש הרע מצוי בתיאבון הצריכה הבלתי נדלה של ארצות-הברית. האמריקנים מכורים לקניות; בשנים האחרונות הם מבקשים לצרוך ולהשקיע הרבה יותר ממה שהם מסוגלים לייצר ולחסוך. לחסוך? הצחקתם אותי. האמריקנים הפסיקו כליל לחסוך. הממשל בוושינגטון שקוע בגירעון, משקי הבית שקועים בגירעונות, סחר החוץ שוקע בגירעונות. השנה, למשל, יחסרו למשק הלאומי האמריקני לפחות 720 מיליארד דולר כדי לממן את הביקושים הגואים של האזרחים, העסקים והממשלים. ומי יספק את המשאבים החסרים? בעיקר שתי מדינות: סין מצידו האחד של הגלובוס וסעודיה מצידו השני.

בניגוד לכל מה שנלמד אי-פעם בכלכלת הפיתוח, סין הענייה הפכה לספק ההון הגדול של ארצות-הברית העשירה. הסינים קונים בסיטונות את איגרות החוב הדולריות שמנפיקה ארה"ב, ובכך ממנים את מחסורה בהון. לסינים יש כסף בשפע, משום שהם מייצאים הרבה יותר ממה שהם מייבאים (השנה יהיה העודף המסחרי של סין 100 מיליארד דולר) ומקבלים בזרועות פתוחות משקיעים זרים. במהירות שיא צברה בייג'ינג עתודות של מטבע חוץ ללא תקדים: מ-200 מיליארד דולר ב-2002 ל-750 מיליארד כעת. ואיפה מושקעות הרזרבות? לרוב במכשירי חוב דולריים של הממשל האמריקני.

כך ממנים הסינים לאמריקנים את הקניות של התוצרת הסינית. והסינים לא לבד. עושים זאת גם היפנים, הדרום-קוריאנים, הטיוואנים: מייצאים יותר ממה שמייבאים, ומשקיעים את עודפי היצוא בדולרים. עתודות מטבע החוץ של שבע מדינות אסיה מובילות מגיעות כיום ל-2,500 מיליארד דולר.

עכשיו מצטרפים לחגיגה הערבים. באיחור רב - ועדיין בהיסוס פוליטי - מתחילים הכלכלנים במוסדות הפיננסיים הבינלאומיים לבדוק את השפעתו של "צונאמי מחירי הנפט" על מצבן הכספי של יצואניות הנפט הגדולות במפרץ הפרסי. והבדיקה מעלה שהמדינות הערביות מייצאות הנפט צוברות עושר בקצב מסחרר: ייקור הנפט העשיר אותן, עד כה, ב-500 עד 600 מיליארד דולר. ואיפה מונח הכסף הזה, ברובו? אצל האמריקנים.

חול יבש על גלגלי המשק

הכלכלה הבינלאומית בלתי מאוזנת להחריד, ולכן גם מאוד לא יציבה: רק ארה"ב קונה, וכל העולם מוכר לה. רק ארה"ב מבזבזת, וכל העולם חוסך בשבילה. הלנצח יוכלו האמריקנים לאכול את חסכונותיהם של האחרים? כמובן שלא. ההתאמה הבלתי נמנעת בוא תבוא. אין מנוס: רמת החיים בארה"ב תצטרך לרדת לזמן מה, והחיסכון של הממשלה הפדראלית ושל האזרחים עצמם יצטרך לעלות ולהפוך משלילי לחיובי. לשם כך מעלה אלן גרינספן, יו"ר מערכת הבנקאות המרכזית של ארה"ב, את הריבית. מעלה אותה בהתמדה: הריבית הדולרית תגיע בקרוב ל-4.25% - ייקור של 300% בפרק זמן של שנתיים.

הכסף היקר כבר העלה את הריבית על המשכנתאות בארה"ב (לריבית שנתית של 6%) והפחית את השווי הבורסאי של החברות שמניותיהן נסחרות בבורסה. הוא יפעל כטפטוף של חול יבש על גלגלי המשק ויאט את סיבובם. תחילה תיפסק העלייה במחירי הדירות. בועה או לא בועה, הדירות בארה"ב יוזלו, בעשרה עד עשרים אחוזים. נטל המשכנתאות - שנלקחו גם למימון חגיגת הצריכה - יכביד על המשפחות האמריקניות ויחייב אותן להדק את החגורה. הידוק החגורה יביא לצמצום הביקושים המקומיים. העסקים בארה"ב ימכרו פחות מתוצרתם, ישלמו יותר ריבית ויקצצו בתוכניות ההתרחבות וההשקעה. הנפגע הראשון, הקורבן הראשון יהיה השקעות בשיפורים טכנולוגיים. תוקפא קניית שרתים חדשים, לא יורחבו זיכיונות ליישומים עסקיים יקרים, המערכות הישנות של איבחון ובקרה יורשו לפעול עוד שנה.

ענף ההיי-טק כבר מריח צרות. החשש כבר משתקף במדד אחד, המתפקד כסמן לאירועים הצפויים: מדד מניות הטכנולוגיה, הידוע בשמו המקוצר נאסד"ק. הוא הגיע לשיא של 2,210 נקודות בתחילת אוגוסט ומאז ירד, בהדרגה אבל בהתמדה, לסגירה של כ-2,050-2,040 נקודות בסוף השבוע. זו נפילה של 7.5%. בהחלט כואבת. היא כואבת במיוחד על רקע הביצועים הגרועים של מדד מניות הטכנולוגיה מתחילת השנה. הנאסד"ק ירד ב-5.5%. הוא שוב קרוב כדי נגיעה מהקו הלא נעים של 2,000 הנקודות. כה רחוק מהשיא של כל הזמנים, מעל ל-5,000 נקודות, באביב 2000.

לא רק הנסיגה של נאסד"ק מבשרת את הכפור הקרוב בהיי-טק. הסתכלו גם על התזזית העסקית שאחזה בחברות כמו "אפל" ו"גוגל". מנהליהן מתרוצצים כמו עכברים על ספינה מתנדנדת ובאים מדי יום ביומו עם רעיון (לא מבושל) חדש, עם מוצר (לא גמור) חדש ועם מיזוג (מיותר ויקר) חדש. הם יודעים דבר מה שהציבור עוד לא יודע: הזרם בנהר ההיי-טק נחלש, וצריך להתחיל לחתור בכל הכוח כדי לא לשקוע. מן הנדל"ן וההיי-טק יתגלגל התיקון במשק האמריקני אל ענפים ומגזרים נוספים. כן, יועלו מסים. כן, יפול גרזן על פרויקטים ממשלתיים. כן, תגדל האבטלה.

כלכלה ישנה? קשקוש מסוכן

איך תשפיע עלינו ההאטה האמריקנית? היא כבר משפיעה. יצוא תעשיות ההיי-טק כבר צולע ודורך במקום. ישראל כבר משכה חזרה - "השהתה" - את הבקשה למיליארד עד שני מיליארד דולר סיוע להתנתקות ול"נגב וגליל". רוב המניות הישראליות הרשומות למסחר בנאסד"ק נופלות בקצב מואץ, כשנפילתן מחסלת את החלומות של חברות הזנק רבות לצאת להנפקה אי-שם בבורסה עולמית מוכרת.

במוקדם ולא במאוחר יעמוד הנגיד פישר בפני הברירה, בין השלמה עם פיחות השקל לבין השוואת הריבית הישראלית לזו האמריקנית - ויבחר בהעלאת הריבית. זו תשפיע לא טוב על הכלכלה, על הצמיחה, על הביקושים. כסף יקר מזיק. מיני אנשי עסקים ישראליים, שקונים ומוכרים עכשיו חברות בסיטונות - ובמאות מיליוני שקלים - מפיצים תיאוריה חדשה, לפיה עתידנו טמון במה שמכונה "הכלכלה הישנה", להבדיל מכלכלת היי-טק החדשה. משום שהכלכלה הישנה מושפעת יותר מתנודות מקומיות ולא בינלאומית, משום שהיא פחות גלובלית, יוצא מדבריהם שהיא גם יותר מחוסנת, ולכן לנו אין מה לדאוג. גם אם כלכלת ארה"ב תיכנס למיתון, כלכלת ישראל תמשיך לפרוח. והם יוכלו לממש את רכישותיהם ברווח נאה.

זהו קשקוש מסוכן. המנוע של המשק הישראלי בכל העשור שחלף היה תעשיות היצוא הטכנולוגיות. הן אחראיות למחצית הגידול בתוצר העסקי ולמרבית זרם ההשקעות הזרות. הן חשופות מאוד לשיגיונותיו של האקלים הכלכלי העולמי, ושינוי קל בכוון הרוח זורק אותן למעלה ולמטה כעלה נידף ברוח.

לא ניתן כלל לבסס צמיחה ישראלית בת-קיימא על משהו אחר זולת תעשיות היצוא הטכנולוגיות. השוק הישראלי המקומי על ענפיו הישנים, שנראים כעת בגאות או לפחות בהתאוששות - המסחר, השיווק, התעשייה הפיננסית, הבנייה שלא למגורים - לא יחליף את השוק העולמי. מיתון משמעותי באמריקה לא יפסח על ישראל, אף שמצבנו המקרו-כלכלי הבסיסי שפיר והפוך מהאמריקני. אבל ההאטה שם תשפיע עלינו פחות מבעבר, משום שצברנו בשנתיים שחלפו עודפים כלכליים לשעת הצורך. ואחרי כל חורף, יש לזכור, בא האביב.

מי שקונה עכשיו במחירים אסטרונומיים רשת מרכולים בישראל וקרן נאמנות ישראלית, לא חושב, כנראה, על החורף הכלכלי הבא. הוא חושב - אולי - על האביב והקיץ הבאים, או שלא חושב כלל. ותתפלאו לשמוע, כמה אנשי עסקים לא חושבים כלל, כשחשיבה מפריעה לעסקים.

עוד בבלוג של סבר פלוצקר: מעצמת נובל