העליון בשירות השלטון

אבל אקסלרוד לא ויתר. משהתברר לו שהעליון טבע הלכה חדשה בפרשת מוחמד יוסף ג'בארין, משורר ערבי מאום אל-פאחם ששיבח בשיריו את הטרור הרצחני, הוא דרש לעצמו משפט חוזר. אהרן ברק לא אהב את הבקשה, בלשון המעטה, ושלח את העותר למסלול של בקשת חנינה מנשיא המדינה. הפרקליטות המליצה, אבל משה קצב, פוליטיקאי משופשף, שמבקש, מן הסתם, עוד לחזור לפוליטיקה, הבין מיד שעם רצח רבין לא מתעסקים. הוא דחה את הבקשה לחנינה, והחזיר את המתנה בחזרה לחיקו של השולח. כעת כבר לא נותרה לשופט ברק כל ברירה והוא ביקש ערב חג הסוכות, למרות העיתוי הלא נוח - ימים ספורים לפני יום השנה העשירי לרצח ראש הממשלה - את הסכמתו של היועץ המשפטי לממשלה לזיכויו של אקסלרוד. אם מני מזוז לא יסכים לזיכוי, יורה נשיא בית-המשפט העליון על משפט חוזר.

פרשה זו מציבה שוב את מערכת המשפט באור קצת עצוב. הדברים נאמרים בעיקר נוכח מה שכתבה בימים האלה ד"ר אביטל מולד במסמך פנימי שהוכן בסניגוריה הציבורית: על מזבח ההתנתקות הוקרבו ונרמסו זכויות מהותיות של חשודים ונאשמים. נוצרו דינים חדשים כדי לסתום פיות ולשבש פעולות מחאה לגיטימיות. בתי-המשפט, הפרקליטות והמשטרה פשוט עשו יד אחת כדי לנתץ את כל מה שנבנה כאן בעמל של שנים: מדינה מתוקנת, שמכבדת את הזכויות החוקתיות של אזרחיה.

רבים, אולי, עוד לא חשו על בשרם את נחת זרועה של מערכת המשפט שצמחה כאן - דורסנית, זחוחת דעת ואינה בוחלת באמצעים. אבל כיום כבר ברור שיש לעשות לריסונה, לפני שיהיה מאוחר. לא יכול להיות עוד ספק, שאם יש שחיתות במערכות השלטון האחרות, על פי תורת ההסתברות, יש שחיתות גם במערכת המשפט. הדברים צצו ועלו באחרונה, כאשר שתי שופטות נתפסו בקלקלתן. אבל אסור לשגות באשליות: הן בהחלט לא היחידות בתוך ארגז התפוחים. שליפתן מתוכו, אולי, תרגיע את הרוחות לפרק זמן קצר, אבל הפיתרון צריך להיות ארוך טווח.

רק שינוי בשיטת הבחירה של השופטים והגבלת משך כהונתם - כפי שמקובל לגבי נושאי תפקידים אחרים כמו נשיא המדינה, הרמטכ"ל או מבקר המדינה - תוכל להביא להחזרת האמון במערכות אכיפת החוק, אמון שבלעדיו אין תקנה לשום מדינה שוחרת חוק וסדר.

חיים משגב, עורך-דין