השוויון החרדי
לפני שהעסקנים שולפים את נשק השוויון בדורשם להחיל את ההזנה גם על מוסדות החינוך החרדיים, מוטב שייזכרו במכסות לתלמידות ספרדיות, בסינון במקווה ובמספר הנשים במפלגות
התגובה ההיסטרית של העסקנים החרדים לפסיקה גרמה להם לבצע טעות אסטרטגית, שהדיה עוד יישמעו במקומותינו. ברגע של חולשת דעת, הם גייסו דווקא את מושג "השוויון" שבבסיס הדמוקרטיה כדי לנמק את דרישתם לארוחת חינם.
החרדים טוענים בשם השוויון כי אין להפלות את ילדי המוסדות הפרטיים בקבלת תקצוב לארוחות צהריים. לשיטתם, האם גם בתי-ספר דמוקרטיים, או ערביים פרטיים של הכנסייה ודומיהם צריכים לקבל תקציב לארוחות? ומה עם מי שבוחר ללמד את ילדיו בבית - האם גם הוא ידרוש החזר הוצאות מזון? ובעצם, מה מונע מהם לדרוש נסיעות חינם בתחבורה ציבורית לאברכי הישיבות, בדומה למה שמקבלים בני גילם המשרתים בצבא? כאן לא נדרש שוויון בין הנהרגים על משמרתם ובין הנהרגים באוהלה של תורה?
במיוחד צורם גיוס מושג השוויון דווקא על-ידי ציבור שדורס ברגל גסה את ערכי השוויוניות - הכל לפי הצורך. עשרות שנים מתנהלת בחינוך החרדי גזענות עדתית בניחוח אנטישמי, במסגרתה לא מתקבלות תלמידות חרדיות ממוצא ספרדי למוסדות בית יעקב האשכנזים. שיטת "המכסות" מבטיחה כי על כל X בנות אשכנזיות יתקבלו לבית-הספר רק Y ספרדיות. לרוב הספרדיות ילמדו בכיתות נפרדות. לא רביץ ולא אייכלר, לא פרוש ולא גפני הקימו זעקה בגין הגזענות המכוערת והמבישה נגד פעוטות שכל חטאן במוצאן.
רק השבוע קבע יו"ר ש"ס, אלי ישי, כי יהודים רפורמים וקונסרבטיבים לא יורשו להיכנס למקוואות שהוקמו בכספי ציבור ומתוחזקים על חשבון משלם המסים - גם זה סוג של שוויון. ובשם ערך השוויון, מפלה הממסד החרדי הרבני דרך קבע בשכרם של רבנים יוצאי אתיופיה למול שכרם של עמיתיהם האשכנזים. היעדרן המוחלט של נשים במוסדות המפלגות החרדיות אף הוא מעיד על הבנה מקורית של מושג השוויון.
הנחרצות החרדית בדרישתה לתקציב הזנה כמו בכל בתי-הספר צורמת עוד יותר לנוכח עקשנותם שלא להכניס למוסדות סטנדרטים שווים של איכות החינוך. כך למשל אין בית-ספר בחינוך העצמאי שמועסק בו יועץ חינוכי, כפי שדורש משרד החינוך. כך גם אין בנמצא, מבין אלפי המורים במוסדות העצמאיים, מי שסיים סמינר למורים, כפי שנדרש בחינוך הממלכתי. על אותו המשקל, לא נדרשת הכשרה פדגוגית פורמאלית למנהלי המוסדות כמו במערכת הממלכתית. ואין אכיפה על האיסור להכות ילדים פיזית כאמצעי חינוכי. התשובה לכך ברורה: תקן יועץ או דרישות סף פדגוגיות לא מכניסות כסף לקופה - אלה רק תנאי איכות ותו לא. לעומת זאת, את תקציב האוכל יהיה אפשר לבלוע בקלות לבטן המקרקרת של גזברי החינוך העצמאי, ובתמורה להזין את הילדים במזון שעלותו קטנה מהתקציב בתואנות של כשרות וכדומה.
זוהי טענה קשה? ובכן, דוגמה מוחשית להתנהגות זו ניתן לראות במערך ההסעות של תלמודי התורה העצמאיים: המוסד מקבל מימון להסעות, אך משאיר בקופתו חלק ניכר מתקציב זה, ובפועל מקצה תקציבים חלקיים בלבד עבור ההסעות שתוצאתם - מיניבוסים ישנים שאינם עומדים בתקני משרד התחבורה, נהגים ללא הכשרה מתאימה, התעלמות שיטתית מחובת צירוף מלווה ראוי להסעות, רמה פושעת של תחזוקת צמיגים, מחסור בחגורות בטיחות, דחיסת עשרות ילדים לכל הסעה ועוד "טריקים" שמטרתם השארת התקציב בקופה והקצאת מינימום למטרה שלשמה התקבל.
טוב יעשו העסקנים החרדים אם ילמדו מחבריהם נטורי-קרתא ותולדות אהרון, שמיישמים הלכה למעשה את העקרון של "לא מעוקצך ולא מדבשך".
רוני אלוני-סדובניק, מנהלת עמותת "נציבות קבילות ילדים ונוער", לשעבר מ"מ ראש העיר ירושלים לקידום מעמד הילד