החברה זרקה אותך? תכנית שיקום ב-6 שלבים

"היא מתה עלי, זה יעבור לה והיא תחזור".

הכחשה היא תכסיס אסטרטגי ראשון במעלה שמגן עלינו מפני האמת המרה. הנטישה עלולה להכאיב עד כדי כך, שייתכן שתבחר להתחיל את המסע הזה בהתכחשות לקיומו. אתה יכול להמשיך לדבר על הזוגיות שלכם, והיא, למקרה שלא שמת לב, כבר בודקת אופציות לדירה שכורה אצל מתווכי דירות. האסימון לא תמיד יורד גם אצל גברים אינטליגנטים, ואף גבר מאף עדה, צבע או מידה, לא חסין מהמנגנון הזה.

מתי זה נעשה מסוכן: אם חלפו כמה חודשים - היא כבר מנהלת חיים חדשים, עזבה את הדירה, לא מחזירה טלפונים, ובעצם כבר לא ממש רוצה לשמוע עליך, ואילו אתה עדיין מזמר זמירות בסגנון "היא תחזור" - נראה שיש לך בעיה. הכחשה, גם קיצונית, לא אומרת שאתה סוג של משוגע. אתה פשוט עוד לא מוכן להודות בעובדות.

איך פותרים את זה: הדרך הטובה היא לדבר עם חברים. הם עשויים לעזור בשיקוף רגשות ובהטחת האמת בפרצוף, ובכך לקדם אצלך את תהליכי ההבשלה. עם זאת לפעמים גם חברים לא יכולים לעזור בשלב הזה. כשתצא מההלם, אתה תרגיש. מה תרגיש? את השלב הבא.

מה היא חושבת לעצמה, הנצלנית הזאת?"

עכשיו אתה כועס, ובכל מה שנוגע לפרידות, כעס הוא תגובה ראשונית יותר מעצב ומדיכאון. פתאום, יותר ויותר דברים מעצבנים אותך בקשר שהיה. אתה מרגיש כקורבן, ויש מישהי שאחראית לכך. כעס הוא גם מצב שיש בו עמדה של כוח, בניגוד לדיכאון ולמסכנות. במילים אחרות, קל לך יותר לכעוס מאשר לצלול לתוך ים של דמעות.

זה הזמן לשבת ולכתוב רשימה מסודרת של חסרונות האקסית הנוטשת. את הרשימה השחורה אפשר להניח במגירה, לחזור אליה ברגעים קשים, ולהתנחם. אפשר להוסיף לה את כל רגעי המשבר והמקרים שבהם היא פגעה בך. אתה גם יכול לשתף חברים קרובים ברשימה הסודית. ברגע שהכביסה המלוכלכת יוצאת, היא מקבלת סוג של תוקף. יכול להיות שעכשיו תתחיל לשמוע זמירות שטרם שמעת מצד חברים על זוגתך. פעם פשוט לא היה להם נעים לספר לך.

מתי זה נעשה מסוכן: כשאנשים סביבך מתעייפים מלגלות סימפטיה בכל פעם שאתה מקלל את האקסית, ומעירים שאתה ממורמר. כעס מתמשך יכול להפוך כל אחד לנרגן ותכונה זאת תרחיק גם את אלה שאתה יקר להם.

איך יוצאים מזה: קל מאוד להיתקע בשלב הכעס, אבל הדרך הבדוקה ביותר לצאת ממנו היא לבחון ביושר גם את החסרונות והטעויות שלך בזוגיות. בחינה כזאת תעלה במעט את מפלס האשמה העצמית, אבל תפחית את הכעס ותאפשר לך לעבור שלב.

"אנחנו עובדים על הזוגיות שלנו".

זהו מעין שלב ביניים, והוא מאופיין בשיחה שאולי תנסה לערוך עם האקסית. שלב כזה מגיע כמובן רק אם היא לא זורקת אותך מכל המדרגות בזמן שאתה מטפס אליה עם הזנב בין הרגליים.

עקרונית אם שני הצדדים מוכנים לעבוד על הקשר ולהגיע לפשרות, בהחלט ייתכן שיש סיכוי לאיחוי השברים. אבל אם מדובר בפרידה אכזרית ונטולת פשרות, לא יתקיים דיאלוג אמיתי. במקרה כזה פגישות אצל יועצים מקצועיים או סתם ניסיונות גישור בסלון יכאיבו עוד יותר. מצער לומר, אבל הרבה פעמים שלב המשא ומתן אינו באמת כזה, אלא תחנת מעבר לשלב הבא. אתה מעוניין באינטראקציה יותר ממנה, אז אל תצפה להדדיות מלאה. היא הרי זו שקמה ועזבה. עכשיו אין גלולות המתקה: תהיה גבר ותסבול קצת. כן, אתה יכול גם לבכות.

מתי זה נעשה מסוכן: כשאתה ממשיך לנסות לשנות את עצמך גם כשהיא כבר לא מעוניינת בשינוי, או כששניכם מבטיחים להתנהג "אחרת" אבל כבר יודעים שאתם לא באמת מסוגלים לכך, או כשהמשא ומתן הופך לסוג של התעללות רגשית.

איך יוצאים מזה: מכירים בכך שבאמת נעשו כל המאמצים לשקם את הקשר, ולהבין שזה לא יעבוד וכמה שתנסו להילחם בזה, כך יכאב יותר.

"אף פעם לא אמצא אהבה, אני לא יכול בלעדיה".

אז אתה חוזר הביתה לדירה הריקה וכל צלחת וכוס מזכירות לך אותה. גם כשאתה יוצא החוצה אתה איכשהו עובר תמיד ליד המסעדה ההיא שאהבתם. אתה כל הזמן מריץ בווידאו את הסרט שלכם, המערכת משמיעה בלופ את הסלואו שלצליליו הכרתם, ועל השטיח בסלון מפוזרים אלבומי התמונות המשותפים.

אלה ימי הדיכאון והאובססיה. שום דבר לא מעניין אותך ואתה רק שואל את עצמך: "עם מי היא יוצאת?", "אולי היא התקשרה ולא הייתי זמין?", ושאלת השאלות שכל קורבן שואל: "מה עשיתי שזה מגיע לי?" אתה אולי בוכה קצת, והעצבות אופפת אותך.

דיכאון הוא מחלה נשית, כך לפחות מצביעים הנתונים. אבל גם גברים אינם חסינים מפניו. נשים מפרקות את הדיכאון באמצעות שיחת בנות מרושעת (או קריאה של אלף כתבות תמיכה במגזיני נשים). גברים מעדיפים להתמודד עימו בנקיטת פעולה: שקיעה בשעות עבודה אינסופיות, שימוש נרחב באלכוהול ובסמים, ואיך אפשר בלי, כיבוש העיר על נשותיה הפנויות.

"תצא איתנו", אומרים החבר'ה. "תכיר מישהי, יהיה לך טוב ותשכח את האקסית". נשמע מפתה, אבל זהו קיצור דרך בעייתי מפני שהוא לא נוגע ברגש. אתה חושב שאתה מזיין בשביל לשכוח, אבל אתה מבזבז זמן יקר ולא נפרד באמת. נוסף על כך, גברים נוטים למהר ולהודיע לעצמם ולסובבים אותם שאצלם "הכול בסדר". נורות האזהרה שיבהירו לך שאתה רחוק מלעלות על הפסים יכולות להגיע בצורת קשיי נשימה, לחץ בגרון, בלבול וקשיי זיכרון - כולם במקרה הזה סימפטומים של מועקה נפשית.

אז מה עושים? דיכאון הוא השלב הטוב ביותר להתבוננות פנימית. בין בלוז לבלוז נסה להסתכל על הקשר במבט לאחור, ולהבין מה באמת לא עבד שם. הרשה לעצמך להיות עצוב. אחרי הכול, מישהי שאתה באמת אוהב עזבה אותך. ועוד נקודה: חשוב שתשלב בין הרגשות להבנת התהליכים שהביאו לעזיבתה. העבודה הרגשית תשתלם הרבה יותר מיציאה לעוד מסע ציד לילי במועדונים, מפני שבזכותה תוכל לעבור לשלב הבא מהר יותר.

מתי זה נעשה מסוכן: דיכאון בעקבות פרידה נעשה בעייתי כשמתחילים להתאהב במלנכוליה. מצב כזה יקבע אותך כקורבן שהעולם פועל נגדו. מכאן ועד להתנהלות פסיבית הדרך קצרה. אם לא תצא מהבאסה, תגלה פתאום שהפעולה הפשוטה ביותר נעשית קשה מנשוא: סידורים למיניהם, תשלום חשבונות, טסט שנתי לרכב - כל דבר ייראה כמו הר בלתי עביר. זה הזמן לפרק כל מטלה כזאת, לבצע משימה אחת בכל רגע נתון ולא למהר לסדר את החיים בבת אחת. התמודדות עם משימה אחת בכל פעם תהיה יעילה ומעודדת יותר.

איך יוצאים מזה: דיכאון הוא שלב טבעי אבל אל תכאיב לעצמך בכוונה. לפעמים נוטים, דווקא ברגעים הקשים, להתיישב מול אלבום התמונות המשותף, לצפות בקלטות הווידאו מהטיול הגדול, ולבקר דווקא במקומות שאהבתם ללכת אליהם יד ביד. אם תעשה את זה, תחטט בפצעים ותחמיר את המצב. אחרי שבוע של דיכאון התחל לסלק זיכרונות: אל תזרוק כל סממן נוסטלגי מהבית, אבל בהחלט ראוי לארוז את כל המזכרות המכאיבות בקופסה ולהניח בארון. כשתחזור אליהן בעוד כמה שנים, הן יכאיבו הרבה פחות.

"עזבו אותי בשקט".

אם הגעת לכאן, אתה כבר טס סולו. לפני כמה ימים או שבועות הרעיון לחזור לדירה הריקה שבר לך את הלב, אבל עכשיו אתה קולט פתאום שנחמד לך לזפזפ מול הטלוויזיה בלי שיעצרו אותך על איזו טלנובלה משעממת, ובלי שתצטרך להנמיך ווליום בזמן משחק כדורגל. אתה מוצא זמן לעשות דברים שקצת הזנחת. פתאום אתה נפגש עם חברים מהעבר שהיא אף פעם לא חיבבה. יש לך זמן ואתה אפילו נהנה ללכת לאורך החוף, לצאת לג'וגינג בפארק, או להיכנס לבית קפה הומה אדם, לבד, ולהזמין קפה בלי להרגיש נבוך. לא הפכת לזאב בודד, אתה פשוט משלים את כל הדברים שה"ביחד" שהיה לכם לא ממש נתן להם מקום. פתאום אתה מתרגל לדבר ב"אני" ולא ב"אנחנו". זה הזמן לצאת לחופשה ההרפתקנית שהיא לא רצתה לצאת אליה או להירשם לחוג שתמיד אמרת שאין לך זמן אליו.

הגדר לעצמך זמן איכות: קריאה של ספר טוב, אימון כושר או צפייה בתוכנית טלוויזיה שאתה אוהב עם הבירה והפיצוחים. בשלב הזה טוב תעשה אם תשפר את הופעתך: תחדש את המלתחה, תפתח שרירים, תסתפר. הרי לפני שתצא שוב לשוק הבשר, כדאי להתחיל לחמם מנועים.

מתי זה נעשה מסוכן: מילת המפתח היא איזון. יותר מדי לבד והנאה מבדידות עלולים להפוך אותך למתבודד שיושב בבית ומזניח את עצמו. אל תשכח שאשה נוטשת אחת לא אומרת משהו על כל הנשים שתפגוש בהמשך חייך. בדיוק עכשיו כדאי שהאפשרויות יהיו פתוחות בפניך.

איך יוצאים מזה: אחד הכלים לשמור על האיזון בין הלבד להתבודדות הוא לאפשר לאנשים חדשים להיכנס למעגל המכרים שלך. חברים חדשים תמיד יגררו אותך למקומות שעוד לא היית בהם. מי יודע, אולי דרכם גם תכיר את האהבה הבאה שלך.