"האיבה לישראל היא כל שנותר מהמהפכה"

דבריו של נשיא איראן, מחמוד אחמדי-נג'אד, בדבר הצורך למחוק את קיומה של ישראל מהמפה אינם מהווים חידוש. הם המשך ישיר של גישתה האידיאולוגית של איראן כלפי ישראל מאז המהפכה ב-1979. האב הרוחני של המשטר באיראן, האיתאללה חומיני, הפך את האיבה לישראל למרכיב מרכזי בתפיסתו האידיאולוגית, כאשר יצר קשר ישיר בין היהודים והציונות לבין המתקפה התרבותית-אימפריאליסטית שהמערב ניהל לדבריו נגד האסלאם מזה אלף שנים. הוא זיהה את כל חוליי האיסלאם עם ישראל והמערב.

יורשיו של חומיני ממשיכים בגישתו זו כלפי ישראל, במיוחד לאחר שנטשו רבים מערכיה של המהפכה בתחומים אחרים. האיבה לישראל היא הערך המהפכני האחרון בו דבק המשטר, לאחר שהתפשר בתחומים רבים אחרים עם המציאות. אותה איבה מאפשרת למשטר לטעון כי הוא נותר נאמן לערכי המהפכה.

העיתוי להצהרתו של אחמדי-נג'אד הוא קרבתו של "יום קדס", יום השישי האחרון של חודש רמדאן, אותו קבע חומיני כיום הזדהות עם הפלסטינים והמאבק בישראל. תאריך זה משמש המשטר כדי לרומם את הלהט המהפכני של האוכלוסיה. הוא משרת את יעדיו האישיים של אחמדי-נג'אד שנבחר ביוני שעבר על בסיס דבקותו בערכי המהפכה המקוריים נגד יריביו בצמרת האיראנית, ששאפו לדחוק אותו ממעורבות במדיניות החוץ בשל חוסר נסיונו, ולהראות כי הוא ולא הם נשאר נאמן לתורתו של חומיני.

באופן פרדוקסלי, הביקורת הבינלאומית על דבריו, המתלווה גם ללחץ הגובר על איראן ביחס למדיניותה הגרעינית, עשויה אף לחזק את הדימוי העצמי של איראן, בו מאמינים אחמדי-נג'אד ותומכיו - דימוי של מבצר מהפכני הנתון במצור של המערב האימפריאליסטי - ולהחליש את אלה הדוגלים באימוץ קו מתוחכם יותר, פשרני לכאורה, כלפי המערב בנושא הגרעין.