רצח רבי

אשתי חושבת, בטעות, שהיעוד שלה הוא להיות שיפוצניקית. לפעמים אני הולך לקראתה, לפעמים פחות. בשבוע שעבר היא החליטה שזהו, מוכרחים לצבוע את הבית. אבל רגע, אני מנסה בלי סיכוי, מה עם השולחן האינדונזי שעוד לא סיימת. עזוב, היא אומרת בזמן שהיא מוציאה אוויר מהאף, שולחנות אינדיאנים זה פאסה, אנחנו הולכים לצבוע את הבית בורוד. אינדונזי,

אני ממלמל בשקט אבל היא כבר בדרך לחנות של "עשה זאת בעצמך".

למחרת בלילה אני שומע דפיקות בדלת, במה שנשאר מהדלת. אני מסתכל בעינית ורואה שם שני אנשים ורודים, קצת שמנמנים. הם אומרים שקוראים להם דומבה וזומבה והם מוכרחים לדבר איתי, מדובר בפיקוח נפש. דומבה אומר במבטא האנגלוסקסי המצחיק שלו, שהוא יעשה את הדיבורים. זומבה בינתיים מדפדף ביומן משרדי קטן ומדבר בטלפון. הוא מנסה, בינתיים בלי הצלחה, להשיג מישהו שקוראים לו יגאל.

אני רוצה להציע לך את הביזנס הכי טוב שעשית בחיים שלך לוחש זומבה, שרקע ורוד מאוד הולם אותו. אנחנו רוצים שתעזור לנו בפרויקט גדול. איך אומרים אצלכם בשינקין? פרויקט סוף הדרך ואתה מקבל בתמורה גם כבוד. תסלח לי שאני שואל, ככה בינינו, אבל מי זאת הקוקו הזאתי שמנסה לצבוע את הוילון? אה, תשמע, זאת אשתי, זאת אומרת, אתם הגעתם לבן אדם הלא נכון, אני ממלמל בזמן שדמות קטנה עוברת מאחור עם משהו שנראה כמו ארגז כלים, אני לא בעניין של ביזנס ואני לא משינקין, אני מבאר שבע.

דומבה וזומבה מתחלשים באנגלית. תן לי להגיד לך את זה בצורה אחרת, זומבה מתיישב לידי על הספה ומניח יד שמנונית ומזיעה על כתפי, מה שאנחנו רוצים ממך זה את השם שלך. אנחנו חותמים פה על חוזה לכמה חודשים ובסוף כולם מרוצים, אתה נהיה מפורסם והקוקו, היא בכלל תעשה חיים, אנחנו מארגנים עצרות, הפגנות, בכל העולם והכל פירסט קלאס.

הנכדה, לוחש דומבה.

כן, זומבה, מחייך, הנכדה מקבלת חוזה בהוצאת ספרים, שש ספרות בדולרים, שוטף פלוס שלושים.

נכדה? יש לנו ילדה אחת בת שלוש וכרגע היא ישנה אז אם לא אכפת לכם, תארזו את החפצים שלכם ותלכו מכאן, אני צריך לקום מחר מוקדם.

אני רואה שאתה לא ממש משאיר לנו ברירה אומר זומבה.

השמאלנים האלה, לוחש דומבה, רק כוח הם מבינים.

*** 

רבע שעה אחר כך אנחנו יושבים בוואן לבנה שמעוטרת במדבקות שמבשרות על ביאת המשיח וטוענות בתוקף שיש"ע זה

כאן. טוב, הגזמתי קצת. בעיקר עם העניין הזה של יושבים. האמת היא שאני שוכב וזומבה יושב לי על החזה, דופק לי סטירות, פעם בלחי ימין ופעם בשמאל. דומבה מסביר לי את הדיל, אם אפשר לקרוא לזה ככה.

תקשיב טוב, יא אפס, הוורידים במצח שלו מתנפחים בזמן שאני מרגיש שמערכת היחסים שלי עם הכליות עומדת להיגמר רע מאוד. העם לא יודע מה טוב בשבילו, הסקרים שאנחנו עושים מראים שההתיישבות בסכנה, ואנחנו החלטנו לקחת את העניינים לידיים. הידיים, אני חושב, אני מתחיל לאבד תחושה בידיים, אבל דומבה ממשיך. רצינו ללכת על המתכון שהביא לנו את ההצלחה בפעם הקודמת, אבל הכסף נגמר לנו, פאק, הוא מתרגז פתאום ובועט לי בביצים. עזוב, בוא ננסח את זה קצת אחרת, או שאתה עוזר לנו או שלא תראה יותר את הילדה שלך. אף פעם.

כדי לשכנע אותי סופית הם לוקחים אותי למחסן בגודל איצטדיון רמת גן. זומבה עומד צמוד אליי בזמן שדומבה מראה לי את הסחורה ומדקלם את הנתונים. יש לנו כאן חמשת אלפים שלטי חוצות, מאתיים ארבעים אלף חולצות, סטיקרים. עכשיו כל מה שצריך לעשות, הוא מתכופף עם מספריים לעבר אחד השלטים, זה לגזור כאן את הנון סופית ואנחנו מסודרים. יש מבין?

*** 

אז הסכמתי, כאילו שהייתה לי ברירה, והדברים התנהלו נפלא. תוך שבוע אירגנו לי הופעה טלוויזיונית משכנעת, שלושה חודשים אחר כך כבר זכיתי בפריימריז. הבטחתי להביא לעם שלום וההמונים נשאו אותי על כפיים. אחרי חצי שנה אשתי מתחילה לארגן מחדש את בית ראש הממשלה בזמן שאני בקמפ דיוויד, נוסע בקרוניות המגוחכות האלה של שחקני גולף ומנהל משא ומתן על עתיד המזרח התיכון. בהפסקות אני ודומבה משחקים שש בש וזומבה מעדכן שבארץ המחאה גואה. עזוב שטויות, אני צוחק, אם הצלחתם להפוך אותי תוך שנה לראש ממשלה, שום דבר לא יעצור אותכם. יצא לך שש שלוש, שחק.

זומבה אומר שהוא שכח להראות לי את החוזה, אבל אני כבר דוהר לעבר מארס כפול.

*** 

***

בית ראש הממשלה מעולם לא נראה מוזר יותר. אשתי פיחלצה ארנב ותלתה אותו בכניסה, בראיון שהיא העניקה לעיתון

נשים נפוץ היא סיפרה שזו דרכה הצנועה למחות על עוולות הכיבוש. את העיתון מצאתי, במקרה, בשירותים. אסנת החליטה שעיתונים לא ייכנסו אלינו הביתה, היא פוחדת שזה יעשה לי מצב רוח רע. בנוסף היא דאגה להתקין מערכת סטריאו במאה אלף שקל, סראונד משהו, שמנגנת מוזיקה קלאסית. היא מבטיחה שזה יעזור לי להישאר רגוע. אני ממשיך לדפדף בעיתון. אשתי נראית נהדר, היא צבעה לחום דבש וירדה שלושה קילו. היא מספרת על קוקטיילים עם נשות שגרירים, היא מספרת על ההיכרות שלנו ובסוף היא אומרת שכן, היא דואגת לשלומי.

כנראה שאכלתי משהו רע במיוחד, כי הריח מעורר בי בחילה. אני פותח את החלון הקטן של השירותים ומתחיל לשמוע מילמול קצוב, שמתחבר בהדרגה להברות ואחר כך למילים. ר – בי רו – צה – אח. ר – בי – רו צה – אח. אח? ההורים שלי כבר מזמן מריחים את הפרחים מהצד הלא נכון. למה שאני ארצה אח? אני מרים קצת את הראש ורואה אלפי אנשים, אחד מהם עומד על במה עם מיקרופון ומסביר שאני סכנה לעם ישראל. זומבה? מה הוא עושה עם הפסיכים האלה?

*** 

זומבה ודומבה מארגנים לי עצרת. הם אומרים שאני חייב לחזק את הקשר הבלתי אמצעי שלי עם העם. שיהיה. אני מדבר על השלום, מפריח נשיקה קטנה לאשתי וזוכה לתשואות. קול קטן מזמזם לי באוזן. ר – בי רו – צה – אח. מסתבר שהפסיכים הגיעו גם לכאן. נו, טוב, שטויות, אני חושב. עוד מעט נחזור הביתה ונשתה נס קפה עם ביסקוויטים. מחר אולי נלך עם הילדה לים, להעיף עפיפון ולבנות מגדלים בחול. אני יורד במדרגות עם חיוך מאושר, ואז אני מרגיש דקירה קטנה בגב.

עידן רבי, יליד 1975, הוא עיתונאי ב"גלובס" ומחבר הספרים "שישים מיליגרם פרוזאק" ו"אלוהים על הכרית".