"נתנו לי לחוש שבלי תרומה אתן יד למות אשתי"
בוריס זוניס עדיין מתקשה להאמין כיצד נפלו הוא ורעייתו לאה ז"ל בפח שטמנו להם אנשי הקבלה. בשיחה עם ynet הוא מגולל שלב אחר שלב, כיצד שאב ממנו מרכז הקבלה 60 אלף דולר על גב אשתו החולה, שתלתה תקווה אחרונה במרכז. מרכז הקבלה: זו תלונת שווא
בוריס זוניס מתקשה עד היום להאמין כיצד נפל קורבן לציפורניו של מרכז הקבלה. כיצד התפתה לתת אמון במנהלי המרכז, כיצד תלתה אשתו תקווה בשיעורי הקבלה וקיוותה להחלים ממחלת הסרטן באמצעות עוד ועוד תרומות שדרשו ממנה במרכז.
הכל החל לפני כשש שנים, אז נרשם זוניס יחד עם רעייתו האהובה שנפלה למשכב לשיעורים במרכז הקבלה. לאה רעייתו, הוא מספר, האמינה בכל מאודה שמרכז הקבלה יסייע לה במאבק הקשה והאמיץ במחלת הסרטן. לא הוא, ובטח לא היא, האמינו שבסופו של דבר ימצאו עצמם נאבקים גם במחלה, וגם באנשי המרכז, שדרשו עוד ועוד כספים ולא ידעו שובע. בסופו של דבר הכריעה המחלה את לאה, לא לפני שהזוג הספיק לתת תרומות בסך של כ-60 אלף דולר למרכז - הכל לפי בקשתו של המנהל, שאול יודקביץ'.
השבוע התפוצצה הפרשה עם מעצרו של יודקביץ' על ידי מחלק ההונאה של משטרת תל אביב. יודקביץ' נחשד בעושק ומירמה לפי ההאשמות שהטיח בו זוניס. "הכל התחיל במחלה של אישתי. היא חלתה בסרטן השד, וזה התגלה בדצמבר 95'. בשנת 96' היא החלה לבקר במכון לקבלה בתל אביב שהיה אז באיזה מרתף. היא הייתה תלמידה מהשורה, הגיעה להרצאות וביקורים מיסטים במערות בצפון, ליד הכנרת וליד קבר רשב"י. לאט לאט היא נכנסה לזה חזק וזה נתן לה הרגשה טובה. היא אמרה שזה נותן לה אנרגיות חיוביות בתקופה שבה הייתה מטופלת בניתוחים וטיפולים כימותרפיים".
הרגשתי איך הוא מכניס את היד לכיס
באותה תקופה היה הקשר של בני הזוג זוניס עם מרכז הקבלה עדיין תמים. אך בשלב מסויים בשנת 99' התגלתה בכבד של לאה גרורה. "היא נכנסה לפאניקה ומצוקה. זה היה רק טבעי שהיא הלכה למנהל מרכז הקבלה דאז, משה רוזנברג. היא שמעה את כל ההרצאות על גירוש הסרטן, ועל סילוק המחלה וביקשה שיושם דגש עליה, כדי לקבל חיזוקים בריפוי.
"רוזנברג אמר לה שצריך להרים תרומה כדי לרפאה. היא באה וסיפרה לי והלכתי איתה למשרד שלו. הוא אמר לי שצריך לתרום כסף. שאלתי אותו 'כמה? 5,000 שקלים? 10,000?' אז הוא אמר לי שזו צריכה להיות תרומה כואבת, תרומה שאחריה נרגיש מחסור בכסף - כל המשפחה.
"הוא לא הסתפק בסכומים שהצעתי ואמר לי 36 אלף דולר. נדהמתי לשמוע את זה, ואמרתי לו שאין לי סכום כזה. אמרתי - אולי אני אוכל במקום זה לבוא אחרי העבודה, לעבוד שם בערבים בהתנדבות, אבל הוא הציע שאני אעזוב את העבודה שלי כמתכנת מחשבים ואעבוד אצלהם במרכז הקבלה בהתנדבות. אמרתי לו שיש לי שלושה ילדים, בית, משכנתא. שלאה הפסיקה לעבוד, והתחילה בטיפולים חדשים. אמרתי לו שאני לא יכול להפסיק לעבוד כי אין מי שיממן את כל זה. אין מי שיממן את המשפחה".
בני הזוג זוניס לא ששו לשלם את הכספים, אבל מצבה של לאה החולה לא הותיר ספק. "היא האמינה בהם אמון מלא. היא הייתה עמוק בקבלה, והיא באה אלי עם בכי ואמרה לי 'זה הבריאות שלי והחיים שלי'. היא ממש התחננה, והבכי שלה שבר אותי. מבחינתו, הרגשתי כבר איך הוא מכניס את היד לכיס. הוא הבטיח לי בריאות ורפואה שלמה אם נשלם את הכסף הזה. הרגשתי ממש שאם לא אשלם את הכסף אני אתן יד למותה".
הרעיון שבני הזוג בעצם נסחטים חלף אולי באחורית ראשו של זוניס, אבל הפינה אליה נדחק הותירה רק אפשרות אחת. "לאה הייתה בתקופה של טיפולים. אחרי כל טיפול היא לא תפקדה במשך יומיים. לא יכולתי לסרב לה. לקחתי את כל החסכונות שלנו, ומכרתי את מה שהיה לנו ויחד עם הלוואות מחברים הצלחנו לשלם את זה.
גיליתי שהוא מגלגל מיליונים
"אחרי התרומה לא היה שום שיפור. המצב הגיע לכך שב-2002 התגלו עוד גרורות בבדיקות שלה - בעצמות ובריאות. הפחד שלה התגבר עוד יותר. הפעם היא פנתה כבר למנהל הנוכחי, שאול יודקביץ'. היא הייתה שם לבד, וכשחזרה אלי סיפרה שיודקביץ' אמר שצריך עוד תרומה.
"הצעד שלו היה יותר אכזרי, מכיוון שהוא כבר ידע שתרמנו כסף והוא ידע שהמצב של המשפחה לא טוב. כל הזמן היינו בהוצאות ולא היה לנו כסף מיותר. בציניות ובמצח נחושה הוא דרש עוד 25 אלף דולר. אמרתי לה עכשיו שאין לנו כסף, ואני לא יכול לבקש מחברים עוד כסף. שאלתי אותה 'מה את רוצה שנמכור בית?' והיא פשוט הלכה לאמא שלה הפנסיונרית, שאספה את הכסף לעת זקנה. מה אמא שלה יכולה היתה לעשות? היא אספה את הכסף ונתנה לי אותו ואני מסרתי ליודקביץ'".
לא במפתיע, גם התרומה הזו לא סייעה למצבה הרפואי של לאה. "ב-2003 היא כבר הייתה מרותקת לכסא גלגלים. ביוני 2004 היא רותקה למיטה, ועדיין היא בכל זאת האמינה בהם. אמרתי לה 'בואי נבקש מהם עזרה', אבל היא לא הסכימה. היא ממש התנגדה שנבקש את הכסף. הלכתי עם חמותי לשאול מבלי שלאה ידעה, וביקשנו את הכסף כי היינו צריכים עזרה. היא כבר הייתה חולה סיעודית, היא הייתה זקוקה לעוזרת 24 שעות ביממה וזה עלה כסף שלא היה לנו".
בשלב הזה קיבל זוניס ממרכז הקבלה בעיקר הבטחות ריקות. "הוא אמר לנו שבכסף הזה אי לא לגעת אבל הבטיח שימצא תורמים, ומהכסף שלהם יעזור לנו. אמרנו לו שאנחנו צריכים לשם התחלה לפחות 25 אלף דולר ויצאנו ממנו עם הבטחה, אבל הוא משך ומשך את זה. כל פעם הוא אמר שאין לו תורם.
"כשראיתי את התוכנית בטלוויזיה על הקבלה, וראיתי שהוא מודה שהוא מגלגל מיליונים, הרגשתי שאני לא יכול לשתוק יותר. הלכתי לעורך דין והתחלנו לגלגל את הסיפור. זה הגיע לתלונה במשטרה. לאה הבינה שהיא רומתה וביקשה ממני להופיע בבית משפט כי הבינה שהיא הולכת למות וגם הרגישה נורא בגלל המצב. הספקנו להחתים את לאה על מספר טפסים, רצינו שהיא תיתן עדות מוקדמת אבל לא הספקנו כי לאה נפטרה בשמונה באוגוסט".
זוניס שכר את שירותיו של עורך הדין חיים כהן שהחל לטפל בסיפור בסוף חייה של לאה. "הם אמרו לי שהמשטרה לא הבינה מה בדיוק רוצים ממרכז הקבלה", מספר עורך הדין כהן. "פירטתי בפני המשטרה את עבירות המרמה והעושק שבחוק העונשין והיא פתחה בחקירה. במקביל הגשנו תביעה אזרחית לבית המשפט, ומדינת ישראל באופן יוצא דופן הסכימה לתת לבוריס זוניס פטור מאגרה".
עו"ד עמיקם הדר, בא כוחה של מרכז הקבלה, מסר בתגובה לדברים: "כל אנשי מרכז הקבלה, כולל מנהלי המרכז, משתתפים בצער המשפחה על פטירתה של הגברת לאה זוניס שהייתה מאוד אהובה ומקובלת בקורס הקבלה. לגבי האירוע המדובר יש לציין כי כל חברי המרכז עזרו לגברת ועודדו אותה, גם בנושא הרוחני וגם בנושא הכספי, כשהיה צורך בתרומה לטיפולים בחו"ל שלשמה קיבל הבעל סיוע כספי. חברי המרכז התפללו לשלומה יום יום, ועניין של "צדקה תציל ממוות" זה דבר ידוע שחז"ל קבעו מקדמת דנא. יחד עם זאת, במרכז אמרו ללאה להמשיך בטיפולים באופן רגיל ללא שום מעשיות. יתרה מזאת, חודש לפני שנפטרה הגברת התקשרה והודתה באופן אישי לחברי המרכז על מעשיהם וחבל שאירוע כה מצער גרם לתלונת שווא שכזו".
לפנייה לכתב/ת 
