קן טרור, דקה מהלובר

משרד החוץ הצרפתי מתלונן שהתקשורת העולמית מנפחת את ממדי המהומות המוסלמיות בפרברי פאריז. עוד הוא מדבר, והמהומות מתפשטות לערים צרפתיות נוספות, אף הן רוויות באוכלוסיית מהגרים מצפון אפריקה.

מובילי המהומות הם ילידי צרפת, דור שני להגירה. זהו דור ממורמר וזעוף של מוסלמים בני אירופה הסובלים מניכור חברתי, ממצוקה כלכלית ומזהות עצמית מטושטשת וחמקמקה. הם אוצרים בקרבם שנאה רבה לסביבתם, ודי בניצוץ אחד כדי להציתה.

המשטרה הצרפתית נכשלה עד כה בדיכוי ההתפרעויות. בגלל ההוראות הפוליטיות לשמור על איפוק מירבי, הותר למעשה לחבורות של בריונים לפגוע מדי לילה ברכוש, בסדר הציבורי ובעוברי אורח. התקינות הפוליטית, במובן הרע והכמעט גרוטסקי של המילה, מונעת מהשוטרים בפאריז לעשות את מלאכתם הבסיסית: להגן על האזרחים מפני מתפרעים שלוחי רסן. המהומות, כך מקווים בממשל הצרפתי, יירגעו לבסוף מעצמן. זו טקטיקה שגויה, שהרפובליקה הצרפתית עוד תשלם את מחירה. הצתה של בתי-ספר, מחסנים, מכוניות - ובהמשך גם הצתה של בני אדם - אינה בגדר התפרצות חברתית או דתית "מובנת". היא לא מחאה; היא עבריינות נטו.

יחס סלחני לאלימות בשל מוצאם המוסלמי של העבריינים לא ישפיע עליהם לטובה ולא יקרין עוצמה שלטונית. ותרנות באכיפת חוק, הנתפשת בעיני המתפרעים כאוזלת יד, תדרבן אותם למעשים חמורים יותר, לאחר התארגנות מחדש.

לנכוח אינתיפאדת פאריז אומרים בליבם ישראלים רבים: מגיע להם, לצרפתים. מגיע להם, על החד-צדדיות שהפגינו מתחילתה של אינתיפאדת אל אקצה. על ההבנה שגילו לטרור המתאבדים הפלסטיני, ובעיקר על ההתעלמות המכוונת מצמיחתה של הבעיה המוסלמית בפתח ביתם, במרחק של שתי אצבעות ממוזיאון הלובר. אבל עכשיו כבר אי-אפשר לעצום את העיניים: בפאריז ובצרפת, כמו בחלקים אחרים של אירופה, חי מיעוט מוסלמי גדול שאינו חש שייכות לציוויליזציה האירופית. היא דוחה אותו והוא דוחה אותה. מיעוט זה מחפש ומוצא את מולדתו הרוחנית והתרבותית באיסלאם הקנאי; בנדודיו אל מחוץ לגבולותיה של אומת אירופה הנוצרית הוא נאסף אל תוך "אומת האסלאם".

שכונות מוסלמיות בערי אירופה הגדולות - לונדון, המבורג, מדריד, רומא, אמסטרדם ופאריז - משמשות כיום מדגרות של קנאות וטרור, כר נוח לג'יהאד ולתכנון פעולות נגד ישראל. המנהיגות הקהילתית הוותיקה, שהטיפה להטמעה, איבדה את סמכותה והוחלפה על-ידי מטיפי דת קיצוניים לסוגיהם. חלקם אף פועל מחוץ למסגדים המוכרים, מעביר את בשורתו מפה לאוזן ובעיקר ממחשב למחשב. "האיסלאם הקנאי", כתב באחרונה הוגה הדעות פרופ' פראנסיס פוקויאמה, "אומר לילדי המהגרים מי הם: הם חברים מכובדים באומת האיסלאם, על אף מגוריהם בקרב הכופרים".

האם יצליח החזון של אירופה הדמוקרטית המאוחדת להכיל בתוכו גם את האיסלאם של המהגרים וילדיהם? ספק רב; קיומו של מיעוט מוסלמי מיליטנטי לא נלקח כלל בחשבון בתכנונו. "הדמוקרטיה האירופית, שהיא כיום אחד משדות הקרב העיקריים נגד הטרור המוסלמי, צפויה לכן להיות בצרות גדולות בעתיד הקרוב", קובע פרופ' פוקויאמה. היא בצרות כבר עכשיו: הטרור בלונדון, תאי המחבלים באמסטרדם והאינתיפאדה בפרברי פאריז הם רק ההתחלה, לא הסוף.