כבישים עליך ישראל
הפתרון לבעיות התחבורה בארץ אינו נעוץ בסלילה חפוזה של כבישים מיותרים, אלא בהשקעה מסיבית ברשת מסילות הברזל. רק אז נוכל להיות מדינת-תרבות מערבית ולא מדינת-כביש עם תרבות רחוב
באחת מישיבות הסיכום של צוות התכנון של תוכנית המתאר חוף השרון ב-1998 קם מתכנן כבישים ידוע, שלף מצקלונו גליל תוכניות ובתנועה נמרצת תלה אותן על לוח אולם הדיונים. היתה זו מפת הדרכים המתוכננות לאזור התכנון חוף השרון לפי תוכנית המתאר הארצית (תמ"א) 3 – דרכים.
די היה במבט חטוף בתוכנית כדי להבחין כי ממה שמיועד להיות הלב הירוק של חוף השרון והאזור הפתוח הירוק של המרחב הבין-מטרופוליטני שבין אגד הערים גוש דן למטרופולין חיפה, לא ייוותר מאומה לאחר שתמומשנה תוכניות הכבישים: כל 2 עד ½ 2 ק"מ תיסלל דרך אורך, וכמרחק הזה בין כל 2 דרכי רוחב. צפיפות כזו של כבישי אספלט במרחב הכפרי הפתוח של אגן נחל פולג, אינו מותיר כל ספק לגבי הרס הרצף של המרקם הירוק האחרון. כיום, 7 שנים מאוחר יותר, פני הדברים נראים כבר בגווני אפור כהה עד שחור-זפת.
מזה שנים רבות קיימת דרך 553 ממחלף פולג המשיקה באזור התעשייה של תל יצחק לאגפו הצפוני של אגן נחל פולג ומתחברת לדרך מספר 4 בצומת דרור. במרחק אווירי של פחות מ-2 ק"מ דרומה ממנה מתוכננת, מאושרת וטרם נסללה דרך 551 כדרך רוחב מזינה לכביש 6, ומובילה בעצם משום מקום לאף מקום: ממחלף חדש נוסף על דרך מספר 2 (כביש החוף תל אביב חיפה) בין יקום לגעש, דרך לב ליבו של הגן הלאומי נחל פולג המיועד להכרזה על פי תוכניות המתאר הארציות והמחוזיות, דרך מחלף חדש בצומת הדרים, תוף עקיפת ישובי גוש תל-מונד מדרום בואכה מחלף אייל על כביש 6. כאילו נעלם כליל מעיני המתכננים קיומה של דרך רוחב עתיקת היומין נתניה טול כרם המסומנת כדרך 57 העוברת בצומת בית ליד (האם לא מגיע גם לה להיות ממוחלפת לפני מחלף חורשים שאיש לא שמע עליו ?), דרך העיירה כפר יונה, בואכה ניצני עוז על כביש 6.
מטרות קדושות
בכך לא סגי: האם לא שמעתם על דרך 531 שנקראה בעברה בשם "עוקף רעננה צפון", והפכה במרוצת הוועדות, הלחצים על גופי התכנון, ושינויי התוואי - לעוקף רעננה דרום? הקטע המערבי שלה מתוכנן לצאת ממחלף חדש נוסף על דרך מספר 2 (כביש החוף) בין רשפון לשפיים תוך חציית הערים רעננה, כפר סבא והוד השרון עד ג'לג'וליה הסמוכה למחלף חורשים. דרך 531 מתוכננת ככביש אגרה בעלות של 500 מיליון ש"ח. בשל יוקר הקרקעות שיש להפקיע כדי לפנות מקום במרחב היקר ביותר בדרום השרון, נראות כיום עלויות הסלילה מרקיעות שחקים, ואין כלל ביטחון שיש להן הצדקה. מטרתו של הכביש להוביל לכביש 6 כאילו היה זה האחרון איזו מטרה קדושה, ולא עוד אמצעי להעברת תנועה בדרך הפחות ידידותית לסביבה, במיוחד במדינה צפופה, צרה וארוכה, וחמור מכול - דלת שטח כישראל.
כמעט שכחנו שמספר ק"מ דרומה מדרך 531 המתוכננת, נמצא עורק הרוחב הקיים והפקוק במדינה - דרך מספר 5. ראשיתו בצומת גלילות במערב המכונה "הפקק של המדינה", ואשר רק בשנת 2005 מתחילים לגרד את רגבי העפר הראשונים לשם מחלופה. שמא יתאמצו מתכנני ישראל וישדרגו את כל הצמתים וחצאי המחלפים של דרך 5 לשניים ושלושה מפלסים: מחלף דרך 20 (נתיבי איילון), מחלף הכפר הירוק, מחלף מורשה ומחלף ירקון, ואפילו מחלף קסם שטרם הושלם ? כל זאת על מנת לשחרר את הגודש בעורק קיים, לפני שמסבכים ישובים נוספים בגודש בלתי נחוץ ומיותר בהחלט.
טרם הזכרנו את דרך מכבית, הלו היא דרך 471 , האמורה לחבר את דרך מספר 4 (כביש גהה) ממחלף בר אילן דרך שולי פתח תקווה, וחציית דרך מספר 40 עד מחלף נחשונים על כביש 6. כביש זה נסלל כבר למעלה מ-10 שנים וסיום העבודה טרם נראה בעין.
אם ראשון לציון תזכה כדברי פרנסיה בעוד 50,000 יחידות דיור עד שנת 2020 - כולן על קרקעות חקלאיות או שטחי מחנות צה"ל בצריפין (המהווים לה כיום, בשל ריבוי העצים - ריאות "ירוקות") - ותחובר לרשת מסילות הברזל גם במערב העיר (בנוסף לתחנת גן הוורדים בדרום מזרחה), לא יהא שום צורך בדרך 431 בתוואי בעייתי במיוחד שיחברה לעיר מודיעין ולכביש 6 !
הואיל ופתחנו את הסקירה בחיסול השיטתי של הלב הירוק של חוף השרון, כמעט ושכחנו את איומי מתכנני הכבישים על הלב הירוק של השרון הצפוני, במיוחד על שמורות הטבע והשטחים החקלאיים המאוימים ע"י דרך מספר 9 המתוכננת ממחלף חדש על דרך מספר 2 בלב פארק השרון ע"י מכמורת, תוך חציית פארק השרון שנותר כאחד השרידים האחרונים של חברות האלון, האלה, והחרוב של יערות מישור החוף. התוואי יפגע באחת מנקודות התצפית המדהימות מגבעות מכמורת אל עבר רכס הכרמל, ובימים בודדים עם ראות טובה במיוחד עד לרכס החרמון. בהמשך יפגע בשמורת בירכת עטה, יחצה את דרך מספר 4 באזור אליכין, ויחסל רצף שטחים חקלאיים של הישובים: גבעת חיים, עין החורש, אחיטוב, שדה יצחק ולהבות חביבה בואכה מחלף באקה אל גרביה בכביש 6.
באחרונה התקבלה במשרד התחבורה עוד החלטה תמוהה בשרשרת: להאריך את סלילת דרך מספר 2 א', הידועה בשם נתיבי איילון או דרך מספר 20, מרח' המעפילים בהרצליה צפונה עד אביחיל.
משרד התחבורה היה זה שדחף להאריך את נתיבי איילון דרומה אל חולון (מחלף וולפסון), בת ים (מחלף יוספטל), ועד למחלף חולות דרומית לראשון לציון, על הדרך המהירה מספר 40 לאשדוד - תוך חיסול חלק מזכויות הדרך למסילת הברזל לאשדוד - דבר שעולה כיום 700 מיליון ש"ח מיותרים בהסטת תוואים.
מדוע לגרוס את התוכנית
תמונת פני הדברים באיילון צפון אינה ורודה מנתיביו דרומה: צפונה ממחלף גלילות נסללה דרך מספר 20 לרח' המעפילים בגבול כפר שמריהו. ועתה הוטלה הפצצה: ההחלטה להאריכם עד אביחיל. קיימים לפחות 10 נימוקים מקצועיים כבדי משקל מדוע ראויה ההחלטה להיגרס במגרסת נייר ממשלתית:
- במותניים הצרים של המדינה, שרוחבם אינו עולה על 16,250 מטרים (!) בין חוף נתניה לפתחת טול כרם - אין הצדקה לשום נתיב תחבורה נוסף לאלה הקיימים כבר, ואשר חיוניות כולם אינה משכנעת תמיד: דרך מספר 2 - כביש החוף, דרך מספר 4 - כביש תל אביב חיפה הישן, דרך מספר 444 והמשכה צפונה כדרך 574; דרך מספר 6. בנוסף קיימת מסילת כפולה בתוואי החוף, ותוואי המסילה המזרחית, המפורקת בחלקה.
- בדרך מספר 2 עצמה טמון פוטנציאל בלתי מנוצל לרוב: נתיב שלישי בכל כיוון צפונה מאביחיל, ונתיב רביעי אופציונלי על חשבון המרחב הבין מסלולי.
- דרך מספר 2 היא כאמור תלת נתיבית בכל מסלול רק עד קילומטר אחד צפונית למחלף נתניה מרכז. מאחר שזכויות הדרך נתפסו כבר, ממילא חובה לנצלן לפני כל פזילה למרחבים חדשים.
- הגיע הזמן שמתכנני חברת מע"ץ בע"מ, שכבר אינם עובדי מדינה, ישכילו לנצל את השוליים המיותרים שבין הנתיב השמאלי לבין גדר ההפרדה הבין- מסלולית (לרוב מבטון מזויין מטיפוס "ניו ג'רסי"), לנתיב הרביעי בכל כיוון.
- יש לשדרג את דרך מספר 4 - שאין בה עדיין ולו מחלף אחד לפני שמעלים כל מחשבה על פריצת דרך מספר 20 במרחק 2 ק"מ ממנה בקו אווירי.
- טיפול תחבורתי נכון בדרך מספר 444, והמשכה צפונה כדרך 574 עשויות היו להפוך למיותרת את המפלצת של כביש 6, אך זו כבר בכייה לדורות. כדאי ללמוד את הלקח - לפחות ביחס להמשכה המיותר כלפי צפון ממחלף אלייקים, ומקרית גת דרומה.
- אין כל היגיון תחבורתי בסלילת דרך בינעירונית חדשה נוספת במרחק של עשרות מטרים מדרך קיימת ממילא (דרך מספר 2).
- דרך מספר 20 תאיץ את תהליכי הפירבור הזוחל של שימושי הקרקע: מסחר, שירותים (במיוחד שירותי דרך), ותעשיות שונות - אשר כולן תתפתחנה משני צדדיה בשל יתרונות הנגישות.
- דרך מספר 20 תחסל כאמור סופית את האופציה של ה"לב הירוק" של חוף השרון המיועד בכל תוכניות המתאר הארציות והמחוזיות כפארק בין מטרופוליטני שבין אגד הערים גוש דן לאגד הערים חיפה.
- דרך מספר 20 תחסל, שלא לצורך, חלק ניכר מרצף השטחים הפתוחים לאורך מישור החוף, ואף תעלה ממש על חלק משמורות הטבע המוכרזות או המיועדות להכרזה בערוצי הנחלים: פולג, אודים אלכסנדר, בירכת עטה ואחרות.
ומי נושף בעורפו של שר התחבורה למען ירבה כבישים? שדולת הכבישים, שאינה אלא אוסף של גורמים רבים ומגוונים, כולם בעלי עניין: מע"ץ החברה הלאומית לכבישים בע"מ, מהנדסי תשתית ויועצים הנדסיים; מתכננים שונים, קבלני עבודות עפר, קבלני חציבה, קבלני תשתית, קבלני סלילה; יועצי תחבורה; יבואני רכב וסוכנים, מוסכים למיניהם, יבואני חלפים וסוחרים בהם ; שמאים וחברות ביטוח, חברות תובלה ציבוריות ופרטיות, ועד לאנשי מקצוע התופסים טרמפ על נושא תאונות הדרכים ומאשימים.... כן, את היעדר תשתית הכבישים בישראל!
בניתוחים מגמתיים אפשר להפליא במקסמי שווא, במסעות הפחדה כגון זה שמובילה עמותת "אור ירוק", ובשכנוע נבחרי עם בדבר חיוניות ההשקעה בכבישים תוך אמירת חצי אמת. כי האמת השלמה היא שלא בכביש תיוושע ישראל, נהפוך הוא: דווקא בעצירת תהליכי הפירבור אותם מוביל - ומושך פיתוח מערך הכבישים, המלווה ביציאה לפרברים מרוחקים כקרובים, בהם תלוי כל קיומו של התושב ברכבו הפרטי; התוצאה - הצטיידות בכלי רכב נוספים, עליית רמת המינוע (מספר כלי הרכב ל 1,000 תושבים), וחמור מכול - הגדלת והעמקת רמת השימוש ברכב גם לנסיעות היוממות (Commuting Travels) - המביאה לגידול בנסועה השנתית, ובעקבותיה לגידול מקביל במספר תאונות הדרכים.
הפתרון טמון אפוא רק במסילה, תוך הסטת כל נפח תנועה אפשרי מהכביש אליה. השקעת 20 מיליארד ש"ח בתוכנית החומש לפיתוח רשת מסילות הברזל אינה מוגזמת. היא אינה גדולה מ- 4.4 מיליארד דולר לחומש, שהם רק 900 מיליון דולר לשנה - בפיגור של 50 שנה בלבד (בהשוואה להשקעה שנתית של 1.4 - 1.85 מיליארד דולר שהושקעו במערך הכבישים בכל שנה).
בכל מקרה המטרה אינה פיתוח תשתית מסילתית למען תנוע עליה רכבת פרברית אחת לשעה, בשעות השיא - כפי שקיים היום בחלק מהקווים, אלא לאפשר שירות אמין, זמין, תכוף ומדויק למאות אלפי היוממים בגוש דן רבתי, ובשאר המטרופולינים, ובלבד שיחפצו, מרצונם הטוב, להחנות את כלי הרכב בביתם, או בטרמינל הקרוב - ולהשתמש בתחבורה הציבורית. רק אז נתחיל להיות מדינת-תרבות מערבית ולא מדינת-כביש עם תרבות רחוב.
לפנייה לכתב/ת 
