שבע גלויות מטוניסיה
רועי נחמיאס הצטרף לפמלייתו של השר שלום בביקור בטוניסיה. הוא ביקר בבית שבו חוסל "אבו ג'יהאד" ב-1988 (השכנה: סוהא ערפאת), נשבה בקסמם של היהודים המקומיים, הסתבך עם המאבטח של הביתן האיראני, שמע ישראלים שאוהבים להתלונן על לא-משנה-מה ואת ח"כ אלי ישי עושה תעמולת בחירות. היה מקסים
1. הבית בו חוסל אבו-ג'יהאד
המרחק קצר מאוד, רק כמה מאות מטרים מחוף הים. נוסעים במעלה הכביש הראשי של שכונת סידי בו סעיד, הפרבר הצפוני של הבירה טוניס ופונים ימינה לרחוב אבו אל-קאסם א-שאבי. אחרי כמה מטרים הוא עומד שם סגור ומסוגר. נראה שאיש לא גר בו שנים. הוא עומד בשיממונו בלי שלט וסימן שיסגיר את מה שהתחולל בו לפני כמה שנים. כך נראה אחד הבתים היותר מפורסמים בהוויה הביטחונית הישראלית: הבית בו התגורר חליל אל-ווזיר, הידוע בכינויו "אבו ג'יהאד", שחוסל באפריל 1988 על ידי כוח מיוחד (שלפי פרסומים זרים, היה של צה"ל).
צילום וידיאו: רועי נחמיאס
אני מבקש לצאת ולצלם, נהג המונית מהסס ולבסוף מסכים. לפתע נופל לו האסימון. "מה אתם עושים כאן?", הוא שואל אותי ואת עמיתי. נראה לו מוזר שתיירים מצלמים באישון לילה דווקא את הבית המסוים הזה. "אל תדאג, אנחנו עיתונאים. אם תבוא המשטרה – זה על אחריותנו. אנחנו נתנו לך את הכתובת והבאנו אותך לכאן", אנחנו עונים. נראה שהוא לא נרגע ובתוך שניות בודדות אנחנו נאלצים לעזוב את המקום.
כשרואים עד כמה מוקדי הכוח קרובים אחד לשני, לא נותר אלא להתפעל ממבצע החיסול: ביתו של אבו ג'יהאד נמצא לא הרחק ממתחם הנשיאות המפואר של הנשיא, זיין אל-עבדין בן עלי. סוהא מתגוררת לא הרחק משם בבית שהיה שייך לבעלה, יאסר ערפאת. "זאת השפלה של ממש לריבונות הטוניסאית, לבוא לדפוק אותם אצלם בבית ולצאת. אתם לא מבינים איזה מהפך צריך לעבור בין ההשפלה הזאת להזמנה של שר חוץ ישראלי לכאן. אתם לא מעכלים את זה", מסביר לי עמית בעיתון ערבי.
2. גם היהודים בג'רבה קוראים ynet
הביקור היה מרגש ומלא במראות בלתי רגילים, בלשון המעטה. השיירה שפרצה את הדרך המדברית והמאובקת משדה התעופה בג'רבה נסעה מרחק קצר עד לשכונות הקהילה היהודית. "טוניס היא בירת העולם", נכתב על שלט בערבית שהוצב לא הרחק משדה התעופה. אשרי המאמין.
היהודים חמים, לבביים, מעט ביישנים. הם דוברים עברית יפה ומפתיעה, וסיור קצר מגלה כי ל"חדר" שעוד נשתמר במקום מימים רחוקים יש חלק בכך. אך לא ניתן היה להתעלם מהדלות היחסית והצניעות של אזור ג'רבה, כאילו לשלטון המרכזי אין עניין רב בו. חלק מהתושבים עובדים את אדמתם. קצתם נוסעים על אופניים עם מנוע עזר, כלי תחבורה פופולרי יחסית. במבט חטוף נראה כי ישנו הבדל ניכר בפיתוח בין אזור ג'רבה לטוניס, הבירה. בשל הדלות הזאת ניתן אולי להבין את התדהמה למשמע דבריהם של כמה מהיהודים: "אתה מ-ynet? אני קורא אתכם באינטרנט", אמר חי ח'מוס מזוז, קרוב רחוק של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שעובד כצורף למחייתו.
שמעון וזאנה, 17, ואחרים גילו גם הם בקיאות מפתיעה בעולם התקשורת הישראלי - ובכללם ב-ynet. השיחה נקטעת עם כניסתו של שר החוץ סילבן שלום לשכונה. הוא ממהר לבית הכנסת המקומי והעתיק בו מוצג לו ספר תורה עתיק לא פחות. הנערים הנרגשים ממהרים לצלם אותו בסלולרי בדור השלישי. טוניסיה היא ארץ של סתירות וניגודים.
3. הנסיך שנבהל מהביתן הישראלי
הסיבה הרשמית לנסיעה לטוניסיה היתה כינוסה של ועידת חברת המידע (WSIS) מטעם האו"ם בטוניס, הבירה. מדובר היה בכנס שלא יאתגר כנס גדול בגני התערוכה בתל אביב, אך הטוניסאים התכוננו לאירוע כאילו מדובר במשחקים אולימפיים, לא פחות. מכל פינה, בין אם בבירה ובין אם בעיירות נידחות, נתלו דגלי טוניס, תמונותיו של הנשיא המארח וכרזות ברכה בערבית (דבר שמנע מרוב האורחים לקרוא אותן...). נראה היה כאילו מחלקת העבודות הציבוריות המקומית עבדה שעות נוספות, ובדרכים המובילות לשטח הוועידה ניטעו דקלים רעננים. אבטחה כבדה במיוחד הוטלה על כל האירוע: כמעט בכל קרן רחוב, פנייה או כניסה למלון ניתן היה לראות שוטר או איש ביטחון - וזאת עוד מבלי לדבר על הבדיקות המחמירות, אפילו בסטנדרטים ישראלים, בכניסה לכל מלון.
אך בלי כמה תקלות קטנות, הרי אי אפשר. כך, למרות כל ההכנות - עדיין איכשהו המארגנים הופתעו מכמות האנשים, וביום הראשון נרשמו תורים ארוכים בכניסות למתחם הוועידה.
הביתן הישראלי הוא ביתן מרשים וידידותי שרשם כמה מפגשים מעניינים. נוח בל מ"בבילון" מספר: "עשינו עסקים טובים, יותר מהמצופה, אולם היו גם נפילות קטנות. נסיך מהאמירויות גילה עניין רב בטכנולוגיה שלנו, אולם אחרי שהטכנאי שלו ראה שאני מוביל אותו לביתן הישראלי הוא החוויר וחזר על עקבותיו".
מטרים בודדים מהביתן הישראלי נמצא הביתן האיראני. הרפובליקה האיסלאמית של איראן מציעה פרויקטים משלה בתחום האינטרנט. הצלחתי לצלם את הביתן כמה פעמים, אך תנועה ברורה של מאבטח שאמר בתקיפות "חלאס!", הבהירה – גם לחילופי המידע יש גבול.
4. השיטות של "אל המעיין"
הימים הם ימי טרום בחירות ובמשלחת מתקשים להתעלם מכך, למרות שברי הדיווחים מהארץ. השר שלום וחבר הכנסת אלי ישי יוצאים מבית הכנסת ונכנסים ל"חדר" הסמוך כדי להתרשם מיכולת הקריאה המפליאה של הילדים הקטנים בעברית. "זאת בדיוק שיטת הלימוד ברשת החינוך של 'אל המעיין', למעט לימודי החול. השיטה לא השתנתה שנים. אם היינו הולכים לפי הערכים והשיטות של 'שינוי' כבר לא היו יהודים", אומר לי חבר הכנסת ישי ביציאה. מסתבר כי גם החדר בג'רבה הוא פלטפורמה טובה להעברת מסרים הביתה.
5. המעריצה של סילבן
צעירה נרגשת שפגשה בשר שלום בג'רבה מגיעה במיוחד לביקורו בעיירת הולדתו גבס הרחוקה משם מרחק ניכר. היא עומדת בצד, בידה תמונה שצולמה עם השר יומיים קודם לכן והיא מתביישת לבקש מהאליל שלה שיחתום לה על התמונה. השר שלום נענה בשמחה וחותם כמו כוכב פופ מיומן. הצעירה מרחפת מאושר, ואיתה האחרים שזכו לתמונה חטופה איתו.
6. היהודים של טוניס, היהודים של ישראל
ניגוד בולט נוסף בטוניסיה הוא במנטליות בין היהודים המקומיים לאלה שבאו מישראל. אי אפשר שלא ליפול בקסמיהם של היהודים במקום. "אתה יודע מה הם אמרו לי? שהם חוששים לעלות ארצה שמא יתקלקלו", אמר ח"כ ישי. לא בטוח שזאת הסיבה, אך על הקסם אין ויכוח.
אחד השווקים הצבעוניים בטוניס הבירה נמצא לא הרחק מפסלו של הפילוסוף איבן ח'לדון במרכז העיר. השוק ציורי, מרווח יחסית ונקי. "שלום. ברוכים הבאים", אומר לי מוכר באחת החנויות. מתברר שהוא יודע כמה מילים בעברית מהתיירים שנהגו להגיע לשוק, וכי הוא מייחל לחזרתם של הישראלים. לא עוברים כמה רגעים וכמה ישראלים מהמשלחת מגיעים. "מה זה השוק הזה? תאמין לי, בעיר העתיקה בירושלים יותר טוב", מתלונן אחד מקבוצת הישראלים ששועטת לעבר השוק. ההבדל בין יהודי טוניסיה בסגנון של אז לבין יהודי ישראל - בסגנון של היום, ניכר לעין.
"לא תזיק להם קצת צניעות. אם הם חושבים שזה כל כך גרוע, הם לא חייבים לבוא", מעיר לי עיתונאי ערבי.
7. "אין תאורה בשדה התעופה"
השעון דוחק. מטוס המשלחת נוחת בשדה התעופה של גבס, עיירת הולדתו של השר. שתי צעירות בלבוש מקומי ממתינות נרגשות עם פרחים. "לידיעתכם, זה יהיה סיור קצר מאוד. עד ארבע וחצי כולם במטוס כי אין תאורה בשדה התעופה ואחרי שקיעת השמש לא נוכל להמריא", מסביר דוברו של השר. השיירה ממהרת לבית הכנסת המקומי שם כבר ממתינים יהודים רבים שבאו מג'רבה הרחוקה. משם ממשיכים במהירות לבית הולדתו של השר.
התושבים המקומיים המומים. כולם מסוגרים בבתיהם או מעוכבים במחסומי המשטרה. כשניסינו לשאול את אחד מהם אם הוא יודע מי בא למקום הוא מסרב לענות ושולח אותנו לשוטר. הם מציצים בעניין מהחלונות. מגיעים לבית בו ממתינה משפחה מוסלמית עם מתנות, אך עד מהרה מתברר שזהו לא בית הולדתו של השר, אלא בית שהיה שייך למשפחה. התושבים נותרים המומים עם מתנותיהם. עד מהרה מגיעים למה שהיה פעם הבית והיום הוא שטח קרקע חשוף שעליו עמד הבית שנהרס. "אני לא מאוכזב. אני שמח שהצלחתי לבוא לכאן עם אמי", אומר השר שלום, והשיירה מסתלקת במהירות.
עד עכשיו אני לא בטוח שתושבי אותה עיירה יודעים מה היתה אותה שיירה חשובה שבגללה סגרו את כולם בבתים.
