נשף המסכות

הבמה הפוליטית מלאה בדמויות ססגוניות, מרקדות, מתרוצצות, דוחפות, צורחות ונלחמות בחירוף נפש על תשומת ליבו של הקהל המתעורר. השתתפות בנשף הריקודים הסוער מחייבת לחבוש מסיכה, והשחקנים המפלגתיים שלנו חבשו בחפץ לב. ננסה לראות מה מסתתר תחתן.

אריאל שרון. בניגוד למסכה שחבש וחובש עדיין, ראש הממשלה בכלל לא התלבט האם לפרוש מן הליכוד. הוא קיבל את החלטת הפרישה שלו כבר לפני חודשים רבים, אך שמר אותה קרוב לליבו. במחצית ספטמבר השנה נשא בעצרת הכללית של האו"ם נאום שלום מרחיק לכת, שאי-אפשר היה להבינו אלא כמתן גט כריתות מוחלט לליכוד ולאידיאולוגיה שעליה מושתתת מפלגה זו.

לאחר שהכריע את הכרעתו הברורה, דאג שרון לפזר סביבו עשן סמיך של היסוסים, גמגומים ורמזים סתומים. הילת "האיש הנקרע מבפנים" שירתה היטב את מטרותיו של שרון והצליחה לבלבל רבים. בה בעת ייסר שרון את מפלגת-האם שלו, השפיל אותה ופילג אותה במכת גרזן שאין דומות לה בעולם הפוליטי כולו (לא רק בישראל). עד הבחירות ימשיך שרון לערפל ולטשטש את תוכניותיו המדיניות העתידיות, כי כך יוכל למשוך קולות רבים. אך אם וכאשר ירכיב את ממשלתו הבאה, יחתור לבצע עוד שורה של נסיגות ביהודה ושומרון, כדי לכנס את מדינת ישראל לתוך גבולות ביטחון, על-פי תפישותיו. ואם לא יבחר, יוכל להיפרד מן הפוליטיקה בגיל 78 עם מצפון נקי של מדינאי שסיכן הכל כדי להציל את מדינת ישראל מעתיד קודר.

שאול מופז. בניגוד למסכה שחבש וחובש עדיין, שר הביטחון לא יוכל להישאר לאורך זמן במפלגת ימין ניצית - גם אם שמה "ליכוד" - שאריאל שרון לא רק שאינו מוביל אותה, אלא שולל מכל וכל את עקרונותיה ואת יכולת קיומה. קשרי החברות והאמון בין מופז לשרון אמיצים מאין כמותם. העמדות המדיניות של מופז תואמות את אלו של שרון כשתי טיפות מים. סלידתו מבנימין נתניהו תהומית; הוא לא יהיה מספר 2 או 3 של ביבי.

שמעון פרס. בניגוד למסכה שחבש וחובש עדיין, פרס נפגע עד עמקי נפשו מההפסד לעמיר פרץ. כבר שנים שהוא אוכל במפלגתו מרורים, ומבחינתו - הגיעו המים עד נפש. אצבע מושטת של שרון תיתפס על-ידו בחוזקה ובחום. אם שרון לא יושיט לו יד ולא ישלח אליו הזמנה, ואפילו לא ירמוז לו להצטרף, פרס יבלע את העלבון (בכך הוא מתמחה) ויתייצב בשורה אחת עם עמיר פרץ. או בשורה השנייה מאחורי עמיר פרץ.

אהוד ברק. בניגוד למסכה שחבש וחובש עדיין, ראש הממשלה לשעבר עשוי למצוא עצמו במסגרת מפלגת שרון החדשה

. בדיוק כמו שרון, גם הוא מחלק את המפה המדינית של ישראל לשני גושים: למי שמאמין במו"מ עם הפלסטינים ולמי שנואש ממנו. וכמו שרון, אף הוא משוכנע שאין ולא יהיה עוד שנים רבות פרטנר פלסטיני ממשי, ולכן על ישראל לנקוט בצעדי נסיגה, פינוי וגידור חד-צדדיים, למען חיזוק ביטחונה וביצור מעמדה הבינלאומי. אידיאולוגית, מקומו של ברק במפלגת שרון; מעשית, לא ייפלא אם יגיע לשם.

אלי ישי. בניגוד למסכה שחבש, ישי לא מזיל אף דמעה על פילוג הליכוד; הוא משפשף את ידיו בהנאה. הליכוד המפולג חדל לשמש בית מפלגתי חם למי שנטייתו להצביע על-פי הרגש. ישי בטוח שבעלי השקפת העולם הניצית מקרב אלה ינטשו את שני הליכודים וינדדו לש"ס.

טומי לפיד. בניגוד למסכה שחבש ועדיין על פניו, לפיד שבור מן השבר בליכוד. מפלגת שרון משכה את מלוא השטיח מתחת לרגלי שינוי וחטפה את מצביעיה. היא תציג את עצמה כתזקיק טהור של המרכז האזרחי-לאומי. אף יותר מליכוד א', עלולה שינוי לשלם את מחיר כינונה של ליכוד ב'.

ואחרון אחרון חביב, בנימין נתניהו. בניגוד למסכה שחבש וכבר לא חובש, נתניהו לא חש מבודד כשהתפטר מממשלת שרון. גם כשסילבן שלום ולימור לבנת וצחי הנגבי לא עמדו לצידו, נתניהו ידע היטב שאם עצביו לא יבגדו בו, כפי שקורה לו לעתים, טובים סיכויו להוביל את הליכוד לבחירות הקרובות כיו"ר התנועה וכמועמדה לראשות הממשלה. נתניהו נהג כפוליטיקאי מנוסה הרואה לטווחים ארוכים: הוא הבין שלא ייתכן פיוס אמיתי בין הגרעין המסורתי של פעילי ליכוד לבין המטרות אליהן חתר ראש הממשלה. נתניהו ספג בשקט את ההצבעה במרכז שלא הייתה לטובתו, ובסופו של דבר - סבלנותו השתלמה.

אלו רק אחדות מן המסכות, המסתירות את פני המכשף של הפוליטיקה הישראלית.

עוד בבלוג של סבר פלוצקר: ניצחון השכל - אנטנה בכל פינה