ד"ר דוליטל? שוק הווטרינריה בישראל פרוץ לחלוטין

"אנשים נקשרים לכל חיית מחמד", אומר הווטרינר ד"ר איתן קריינר: "החל מכלבים, חתולים וסוסים דרך תוכים ובעלי כנף אחרים, ואפילו לגרבילים, דגי זהב או איגואנות. העובדה שבעל החיים אינו מחזיר תמיד אהבה, לגמרי לא משנה לבעליו".

גידול חיית מחמד הפך עם העלייה ברמת החיים, לעניין סטנדרטי. אם בעבר כלב שזקוק לניתוח בכמה מאות שקלים היה מורדם לנצח, הרי שהיום משקיעים הבעלים כסף רב במחמדיהם ורמת הטיפולים (ואיתם גם רמת המחירים) הולכת ועולה. למשקיף מן הצד, הפוגש במרפאות שצצות כפטריות אחרי הגשם, נידמה כי מדובר בתחום מסודר ופורח, אלא שהאמת שמאחורי ד"ר דוליטל הרבה פחות נעימה: הווטרינריה בישראל הוא תחום פרוץ לחלוטין ואיש הישר בעיניו יעשה.

לא חייבים סטאז'

"שוק בעלי החיים הישראלי (חיות משק ומחמד) דורש תוספת של כ-20 וטרינרים בשנה" אומר ד"ר קריינר. "מעשית, מסיימים את לימודיהם בפקולטה לחקלאות ברחובות, במזרח אירופה, באנגליה ובארה"ב, כ-200 וטרינרים ישראלים שחוזרים לארץ בכל שנה, מלאי ציפיות, ומתנפצים אל סלע המציאות הקשה", הוא מספר. "הם עוברים את בחינות ההסמכה ומקבלים תעודה אבל רק 50% מהם אכן עובדים, רובם לא במשרה מלאה אלא בחלקיקי משרות, בתחומים מוסדיים או פרטיים. השאר עוזבים את המקצוע או פונים לתחומים משיקים כמו חינוך לטיפול בבעלי חיים, העברת חוגים לילדים, יבוא ומכירת מזון וציוד וכדומה".

ד"ר יגאל גלמן מהמרכז הווטרינרי לחיות בית בפרדס חנה, מעריך כי בארץ רשומים 2,000 וטרינרים, מהם 500-700 העוסקים בחיות מחמד במרפאות פרטיות.

כדאי לדעת כי הוטרינר החדש שסיים שש שנות לימודים אינו חייב בסטאז' כל שהוא. מרגע שיצא לשוק הוא יכול לפתוח מרפאה פרטית, לקרוא לה, למשל, בית חולים לחיות מחמד, ולהתחיל לטפל. המצב הזה נוצר כיוון שבישראל אין כרגע חוק המחייב פיקוח על מרפאות וטרינריות, ציודן, זמינותן או רמת המטפלים.

לדברי ד"ר גלמן, "הסתדרות הרופאים הווטרינריים, שהיא גוף וולונטרי, אמורה לפקח על התנהלות התחום. אלא שמדובר בגוף חסר שיניים המפעיל בעיקר ועדת אתיקה. הוועדה יכולה לקנוס או להשעות מחברות בהסתדרות, אך כיון שהחברות בגוף הזה גם היא וולונטרית וכל וטרינר מחליט אם הוא חבר או לא, ממילא אין לה חשיבות".

וטרינר בעבודה. מרפאה מאובזרת חייבת להיות נקייה

גוף פעיל נוסף הוא "עמותת הרופאים הווטרינריים לחיות מחמד", שהוקמה כגוף פרטי ומאפשרת בעיקר הרחבת ידע. גם היא לא גוף מפקח. לכן, מספר ד"ר גלמן, "נוצר מצב בו השוק פרוץ ואיש הישר בעיניו יעשה".

התחרות הקשה, חוסר הפיקוח וההשקעה העצומה הכרוכה בפתיחת מרפאה מצוידת היטב (עשרות עד מאות אלפי דולרים), , גורמים לווטרינרים רבים להקים מרפאות נטולות ציוד בסיסי במקומות בהם אינם צריכים לשלם שכר דירה (כמו במרתף הבית) ולגבות מחירים נמוכים ממחירי המחירון המומלץ.

ד"ר גלמן: "האנשים האלה לא מקפידים על תנאי הטיפול ועל ציוד נאות, לא טורחים להתעדכן בחידושים ואינם זמינים יום ולילה. הם תולים שלט שאומר "מרפאה" , מקבלים בעלי חיים וגובים מחירים נמוכים מאלה הסטנדרטים. העובדה שהם שוברים את השוק מרגיזה, אבל הרבה יותר מרגיזה העובדה שהחיות, שלא יכולות לצעוק, מקבלות טיפול גרוע. הם יוצאים מנקודת הנחה שהבעלים לא יכול לוודא כי חיית המחמד קיבלה טיפול נאות, ולכן מה שיעשה יהיה בסדר. בניגוד לרופאים הרי שווטרינרים כמעט לא נתבעים על טיפול רשלני".

כדאי להימנע מנפילה כואבת במרפאה פירטית מציע ד"ר גלמן לשים לב לדברים הבאים.

"שמו של וטרינר עובר מפה לאוזן", הוא אומר . "רצוי להגיע למרפאה עליה קיבלת המלצה מאדם שטיפל בחיית המחמד שלו במקום. בעקבות הסינון הראשוני הזה יודע הבעלים כי הווטרינר אינו מתגלח לראשונה על חיית המחמד שלו".

תעודות - עם הכניסה למרפאה ודאו כי המטפל חבר בעמותת הווטרינרים לחיות מחמד כיוון שהדבר מעיד על לימוד והתפתחות.  ד"ר גלמן מספר כי "חברי העמותה נפגשים בכנסים והרצאות, מחליפים ידע ומתעדכנים. וטרינר שאינו טורח לעשות זאת, רצוי שלא יטפל דווקא בחיית המחמד שלכם".

ציוד - מרפאה מאובזרת חייבת להיות נקייה, מטופחת ובעלת ציוד יקר המאפשר בדיקה וטיפול ברמה גבוהה. טרם הטיפול בררו אם כי יש במקום ציוד רנטגן ומעבדת דם. ודאו כי הרדמת חיית המחמד לא נעשית על ידי זריקה אלא בעזרת מכונת גז. ודאו כי שמירת החיות אחרי ניתוח או בזמן השגחה נעשית בסביבה נעימה ובכלובים מתאימים לגודל החיה.

מחירים – רישמו לפניכם את מחירון הטיפולים המומלץ על ידי עמותת הווטרינרים לחיות מחמד. ברוב המרפאות לא יבקשו מחירים גבוהים מהמצוין. לעומת זאת, וטרינר המבקש מחירים נמוכים באופן משמעותי מן המחיר המומלץ חייב להדליק אצלכם נורה אדום. מישהו ישלם בעבור המחיר הנמוך, וככל הנראה תהייה זו החיה.

כמה זה עולה לנו

יקר לטפל בחיית מחמד. המחירים נובעים מן העובדה כי מדובר בתחום פרטי לחלוטין שאינו מסובסד לווטרינר או ללקוח. אפילו בית החולים הלימודי בבית דגן השייך למדינת ישראל גובה מלקוחותיו מחירים גבוהים בעבור פרוצדורות שלא ניתן לעשות במרפאות הפרטיות. גם עלויות חומרי הטיפול והציוד גבוהים מאוד וחלקם מושת על הלקוח. כדאי לציין כי המחירים משתנים גם על פי מיקום גאוגרפי: בפריפריה יהיו המחירים בדרך כלל נמוכים מעט מאלה שבערים הגדולות.

להקטנת עלויות מציעים וטרינרים לשקול ביטוח לבעל חיים, העולה כמה עשרות שקלים בחודש ונעשה בחברות הביטוח השונות. הביטוח אינו מכסה, אמנם, פרוצדורות סטנדרטיות כמו חיסונים או עיקורים, אך מכסה פרוצדורות רפואיות יקרות כגון ניתוחים או טיפולים אורטופדיים.

להלן המחירון המומלץ על ידי עמותת הרופאים הווטרינרים לחיות מחמד בעבור טיפולים סטנדרטיים:

חיסון נגד כלבת : מחיר אגרת הרשות המקומית+70-50 שקל.

הכנסת שבב: 75- 60 שקל.

עיקור חתולות : 450 שקל.

עיקור כלבות : 55-750 שקל (תלוי בגודל הכלבה).

ניקוי שיניים לכלבים: 300-450 שקל.

ביקורי בית: 250-300 שקל.

גיבוס – 500-2,000 שקל.

תגובת משרד החקלאות: "בימים אלה ממש נכתבות תקנות המסדירות את פעילות המרפאות הווטרינריות בישראל ותחייב גודל, ציוד ותנאים בסיסיים לטיפול בבעלי החיים. התקנות מאפשרות קיום סנקציות משפטיות וכן קנסות מנהליים כנגד מפיריהן, על פי חומרת העבירה. לא ברור מתי תכנסנה הסנקציות לתוקף כיוון שמדובר בהליך משפטי ארוך.

"במקביל נלחמת יחידת הפיקוח על החי והצומח בהברחתן של תרופות וטרינריות מזויפות לשוק על ידי פשיטות פתע על מחסני המבריחים. נגד אלה נפתח מייד הליך משפטי.

"בכל הקשור למחירים, הרי שתחום הווטרינריה הוא שוק פרטי ולא מסובסד, עליו חלים חוקי הביקוש וההיצע וכל וטרינר רשאי להחליט כמה יגבה מלקוחותיו".