יהודי, נוצרי ומוסלמי טיפסו על הר
זו לא בדיחה, אלא הדיירים ההיסטוריים של מתחם קבר דוד בהר ציון, ולא סתם דיירים אלא, כך טוענת האגדה, דוד המלך וישוע הנוצרי בכבודם ובעצמם. מלחמות, אגדות, אמונות, אירועים, מבנים ונופים בטיול קצר מאוד, פשוט מאוד, ועשיר במיוחד
הר ציון היה פעם שמו של הר הבית, אבל בימי הביניים (ככל הנראה) הועתק השם למיקומו הנוכחי - מחוץ לחומות העיר העתיקה, בסמוך לשער ציון. ההר הוא בעל חשיבות רבה ליהדות, לנצרות ולאסלאם.
נקודת המוצא לטיול היא שער ציון בחומת העיר העתיקה, שנראה אולי כמו שער תמים, אבל למעשה הוא מבנה שבתכנונו הושקעה לא מעט מחשבה טקטית. פגיעות כדורי הרובה הרבות, שריד מימי מלחמת העצמאות, העניקו לו את כינויו "השער הפצוע". בחלקו העליון של השער בנויה מעין מרפסת קטנה, המכונה בערבית "משיקולי". ממנה, ממש כמו בסרטים, נהגו לשפוך שמן רותח על האויבים בתקופות מצור. בנוסף, מתחת למשיקולי, יש שני חריכים/חלונות קטנים מהם הורדו מוטות מתכת שמנעו כניסת מרכבות לעיר גם במקרה של פריצת השערים.
אולם אלה לא תכסיסי ההגנה היחידים בשער. חלקו הפנימי של השער בנוי בצורת "ר" הפוכה, כלומר לאחר כמה מטרים יש ירידה חדה ימינה, ולא במקרה. מי שיפרוץ את השער וירוץ פנימה ייאלץ להאט כדי לפנות ימינה, פעולה המקשה ומסרבלת את הלחימה. רגע, לא סיימנו. בהנחה שמרבית הלוחמים אוחזים ביד ימין את חרבם וביד שמאל את המגן, מאפשר השביל המגיע מימין לתושבי המקום לתקוף את הפורצים עם כניסתם דרך השער, כשהמגן, שמוחזק ביד שמאל, היד שרחוקה מהשביל, אינו מאפשר לפורצים להגן על עצמם כיאות.
רומנטיקנים ופרנציסקנים
מצדו החיצוני של השער ממשיכים לשביל שמעל לחניון. סביר להניח שתפגשו בדרככם גמל הממתין לרוכבים ומוכר בייגלה חביב. לאחר מטרים ספורים מגיעים לפיצול שבילים קטן. השביל הימני
ממשיך בצמוד לחומת המנזר ומוביל אותנו לפינה הרומנטית והיפה בירושלים, שמומלץ מאוד לבקר בה בלילה.
מולנו, בין שתי חומות קטנות, מבצבץ לו מנזר הדורמיציון. משמאל, בחלקו העליון של הקיר, פסל אדם נושא צלב ומעליו תחריט של חמישה צלבים - ארבעה קטנים ואחד גדול. זהו צלב ירושלים, שהיה סמלם של הצלבנים וכיום הוא סמלם של הפרנציסקנים, חברי מסדר הנזירים ששומר על המקומות הקדושים לקתולים בשם הוותיקן והאפיפיור. הדמות שבפסל היא מייסד המסדר, פרנציסקוס הקדוש, שחי באיטליה במאה ה-12. בנזירים פרנציסקנים אפשר להתקל במקומות רבים בארץ, וקל לזהות אותם בעזרת לבושם: גלימה חומה, כובע משולש, וחגורה לבנה בצורת שלושה קשרים (האב הבן ורוח הקודש ושלושת נדרי הנזירים - ) - ממש כמו שון קונרי בסרט "שם הוורד".
נמשיך לכיוון הדורמיציון ולא נפנה ימינה, אלא נלך ישר וקצת שמאלה, עד למתחם קבר דוד.
יהודי, נוצרי ומוסלמי
מתחם קבר דוד הנו ככל הנראה המבנה היחיד בארץ ואולי בעולם שמאכלס בית כנסת בקומה הראשונה, כנסייה לשעבר בקומה השניה ומסגד על גג המבנה. חשוב לשמור על השקט, כי במקום גרים אנשים.
על קבר דוד סופרו אגדות ומיתוסים רבים, אבל ככל הנראה המבנה אינו קבר של דוד המלך, שכן בספר מלכים א', פרק ב', נאמר: "וישכב דוד עם אבותיו ויקבר בעיר דוד" - ועיר דוד נמצאת במרחק מאות
מטרים מהר ציון. שימו לב למזוזה הגדולה שבכניסה למתחם ולמבנה הקבר עצמו, עליו שלושה כתרים של ספרי תורה שהוברחו לישראל מקהילות יהודיות אשר הושמדו בשואה.
גרם מדרגות המתכת הצמוד לקיר משמאל (מולו, אגב, שירותים ציבוריים) מוביל לאולם "הסעודה האחרונה" ולחלונות הויטרא'ז המרשימים שלו. אם דלת הברזל המובילה לגג פתוחה, ניתן לטפס במעלה המדרגות עד לתצפית ליד הצריח, "מינרט" בערבית, של מסגד נבי דאוד - הנביא דוד.
הגג מכונה "תצפית הר הבית", מאחר שזה היה המקום הקרוב ביותר להר הבית ולכותל בין השנים 1948-1967, התקופה בה שלטו הירדנים בעיר העתיקה, בעוד שהר ציון הסמוך היה תחת שלטון ישראלי. על הגג, ליד צריח המסגד, יש חדרון קטן עם כיפת אבן. זהו חדר נשיא המדינה השני, יצחק בן צבי, שנהג להגיע לכאן החל מסוף שנות החמישים. כיום ניתן להיכנס אל החדר בשעות הצהרים.
מדרום, בכיוון המדרגות בהן עלינו, ניתן לראות את טיילת ארמון הנציב ובצידה השמאלי את הארמון ששימש את הרברט סמואל וכיום משמש כמטה האו"ם. המבוגרים יחסית, עשויים לזכור את "הכביש המכושף" שמשמאל לארמון. אשלייה אופטית איפשרה לכבות את מנוע הרכב בירידה, והאוטו היה חוזר ברוורס. הכביש עדיין שם, אבל עקב מיקומו בלב כפר ערבי לא רצוי לנסות אותו.
בכיוון מזרח ניתן לראות את בית הקברות היהודי העתיק בעולם בהר הזיתים, ואת מלון אינטרקונטיננטל/שבע הקשתות שבמרומו. מעט שמאלה משם נמצא מגדל אוגוסטה ויקטוריה עם הגג המשולש, ועוד שמאלה משם - מגדל האוניברסיטה העברית בהר הצופים. מתחת למגדל האוניברסיטה, בתוך העיר העתיקה, מבצבץ לו השפיץ של כיפת הזהב – מרכז הר הבית.
שוטר בריטי עם פעמונים
את מנזר הדורמיציון ניתן לראות במלוא הדרו ומאחוריו את מלון המלך דויד ומגדל י.מ.ק.א. "דורמיר" בלטינית ובצרפתית זה "לישון", ובמקרה זה הכוונה היא למרים, אמו הבתולה של ישוע, שנרדמה את שנתה האחרונה בציון.
בצדו השמאלי של המנזר - מגדל פעמונים, שאם יתמזל מזלכם תשמעו את צלצוליהם לקראת תפילה. מגדל הפעמון הוא גיבורו של קוריוז ירושלמי ידוע: למגדל קוראים בובי, כמו שמכונים השוטרים הבריטים. כיפת המגדל מזכירה כובע של שוטר בריטי, השעון
משמש כאף, ובשני צידיו חלונות – עיניים. מתחת: שפם משולש ופה. כמה צעדים לשמאל ובובי ישנה את פרצופו - שני שעונים הופכים לעיניים והחלון שבניהם לאף.
על ראשו של בובי ישנו תרנגול מתכת יהודי, ככל הנראה כשר למהדרין. התרנגול הנו פרי עבודתו של חרש ברזל יהודי, שקיבל בשנת 1909 אישור מיוחד לייצר אותו עבור הכנסייה, לשם פרנסה. למה תרנגול? כי על פי הברית החדשה, ישוע הנוצרי גילה לתלמידיו כי עד שייקרא התרנגול, פטרוס יתכחש אליו. ניתן ומומלץ לבקר במנזר, וסקירה נרחבת שלו תוצג בסיור הבא.
מי עוד היה כאן על הגג? בשנת 1992 התאבדו בשריפה בטקסס ארה"ב, דיויד כורש וכשמונים ושישה ממאמיניו לאחר קרב קשה עם סוכני האף.בי.איי. כורש, שכינה עצמו המשיח, היה נגן גיטרה וזמר, והוא צילם כאן על הגג וידאו קליפים (בחיפוש ברשת תוכלו למצוא לפחות שניים מהם). לאחר שחזר לארה"ב אסף נשק בחווה בטקסס, והתכונן עם מאמיניו לארמגדון, למלחמת גוג ומגוג. הסוף, לצערנו, ידוע.
האורגינל של לאונרדו
ביציאה מהמתחם תוביל אותנו דלת אל חדר הסעודה האחרונה, ובלועזית "קנקולום". אולם הסעודה האחרונה הנו מבנה צלבני מהמאה ה-12. שימו לב לקשתות המרשימות ול"מחראב" לכיוון מכה, שכן בעבר שימש המקום כמסגד.
מול הכניסה - עמוד צלבני ועליו עיטורים בצורת ציפורי פאלקון (עיט? בז? שקנאי? הציפורים מזוהות באופן שונה על ידי חוקרים וכותבים שונים). מכל צדיה של הציפור - גוזל המנקר את בטנה. ישוע מתואר בציורים רבים כתרנגול עם מאמינים בדמות אפרוחים, ולעתים כשה תמים המובל לעקידה. כאן מסמל הפאלקון את ישוע, ומאמיניו הם הגוזלים שנוגסים מבשרו למען חייהם הם.
באולם זה ישב על פי המסורת ישוע בסדר פסח האחרון לפני צליבתו. כאן נתן לתלמידיו לשתות מן היין המסמל את דמו, ולאכול מן הלחם (נכון, לחם אינו כשר לפסח. סוגייה מעניינת) המסמל את בשרו. עד היום מוכר טקס זה כטקס המיסה, ואולי עוד יותר כציור המפורסם של ליאונרדו דה וינצ'י. האפיפיור ביקר כאן בשנת 1966, ובזכותו קיבלה ישראל אישור לסלול את הכביש המוביל מבריכת הסולטן לכאן, על אף הקירבה לגבול הירדני דאז.
מלבד במתחם בו סיירנו, ניתן לבקר בהר ציון בקברו של אוסקר שינדלר, בכנסיית פיטר אינגליקנטו ובמספר בתי קברות מעניינים. אני ממליץ לסייר במקום דווקא בלילה. אמנם המנזר, הקבר ואולם הסעודה האחרונה סגורים עם החשיכה, אולם אין תחליף ליופי של המתחם המואר ולתצפית מעל הגג על העיר העתיקה וירושלים. הנאה מובטחת.
- הסיור הבא: מהר ציון לשער יפו.
- הסיור הקודם: הרובע הארמני.