אבא ואמא לא רבים, הם מתווכחים

הנה שקר שחייבים לשקר: אבא ואמא לא רבים בגללכם. מה פתאום, לא רבנו בכלל, אנחנו רק מתווכחים. אמא לא בוכה, חמוד, אמא שמחה. רק אל תספר עליי אגדות לפסיכולוג שלך בעוד כמה שנים, אנחנו נכחיש את זה עד הקבר אם צריך.

הורים יכולים להיות יצורים משונים כל כך. חלקם באמת מאמינים שאם הם לא יריבו בפומבי, שאם הם יכחישו שרע להם, הילדים שלהם יקנו את השקר הזה וייסעו מאושרים אל האופק בעזרת פיצויים כמו ה-DVD החדש של אגם רודברג, מתכון לטמטום חושים בטוח. רק שלא ירגישו.

"לנו יש קודים", מסבירה חברתי ע', "כשאנחנו מתחילים להתחמם אחד על השני אנחנו עושים הפרדת כוחות. יש לנו משפט קבוע שאנחנו אומרים, ואז אחד מאיתנו יוצא מהתמונה, הולך לחדר או יוצא החוצה, רק שלא נריב לידם".

מניפולציות להסטת האש 

אולי זה צעד נבון למניעת עוגמת נפש, ואין ספק שלמריבות יש השפעה על נפשם הרכה, אבל השאלה אם הילדים שלנו קהים עד כדי כך שאינם חשים במתח המדגדג מתחת לעור, ולהתנתקות המוזרה והפתאומית הזו של ההורים זה מזה?

לקח לי זמן להבחין במניפולציות הפנטסטיות שהיצור הרגיש והקטן בבית שלי עושה כדי להעסיק את שנינו סביבו, בזמן שהוא קולט שיש מתח בבית. אני חושדת שהוא יוזם בכוונה סיטואציה שתרתק אותנו אליו, כדי שכך נשכח מהצורך המבעבע להוציא את העצבים ולפרוק אותם אחד על השני.

אבל היי, יש כאן מלכוד. הרי כל העיסוק במשפחתיות ובזוגיות ובעבודה ובבית לא מותיר לנו שעה עירנית לבד, שבה נוכל לפשפש במצבורי הטינות הקטנות. אז מצד אחד התסכול ההולך וגובר חייב להתפרץ, אבל מצד שני, מוכרחים להדחיק אותו, כי אסור ליד הילד. ומלבד זאת, שניכם שומעים את המומחים הדמיוניים בראש שנוזפים בכם, "לריב ליד הילדים? פשוט נורא הנזק שאתם תגרמו לו".

הססמוגרפים הרגישים ביותר

"אני אף פעם לא מרשה לעצמי להראות לבן שלי שאני עצובה. הבעיות שלי גדולות עליו, אני פשוט לא חושבת שהוא צריך לספוג את זה בגילו", אומרת ע'.

אבל התחושות הכי פוצעות הן אלה שמפעפעות בלי מילים ובלי הסברים, וילדים הם כידוע הססמוגרפים הרגישים ביותר לניואנסים. "אנחנו לא רבים, אנחנו רק מדברים בקול רם", ההורים שלי היו אומרים לנו, כל כך לא מודעים לזה שאלה השקרים המפחידים ביותר בעולם.

• לטורים הקודמים בסדרה:
  

אבל זה גן טוב בשבילך

אבל זה לא סתם, זה מופע איכותי

אבל קניתי את הצעצועים האלה בשבילך

אבל איזה כיף זה ילדים