"מוזס: ההמבורגר הכי טוב בארץ"

לפני חודשים אחדים כתבתי במדור שהארט-בורגר של "מוזס" בתל-אביב הוא ההמבורגר הטוב בארץ – קביעה פסקנית שגררה ויכוחים, דיונים ופולמוסים. אנשים התקילו אותי בפינות רחוב חשוכות ותהו: "מה עם ההמבורגר של דיקסי?" גולשים הציעו מקומות בכל קצות הארץ שבהם לטענתם מגישים קציצות בשר מפתות יותר, והיו גם קללות ונאצות. זה לא הסיט אותי מדעתי הנחרצת, וכשהתבשרתי שאימפריית האחים ירזין חנכה סניף של "מוזס" במעוז ההיי-טק בהרצליה פיתוח, עליתי על המונית הראשונה לראות אם הגירסה ההרצליאנית של הכתיתה לא פחות נשגבת. התחמשתי הפעם בחברי י', שמבין דבר אחד או שניים בבשר, מכל הסוגים.

כבר בכניסה אתה מבין שהגעת בעצם לסוג של מובלעת ניו-יורקית: עיצוב עדכני, מרתק, מסוגנן, עם נגיעות של רטרו, שלו אחראי "סטודיו מו", כולל המעצב אורי בן דרור. אל תחמיצו את הפטיו שבמרכזו ניצב עציץ עם עץ תאנה. גם חדר הוי.איי.פי עם מסך הפלזמה נראה מזמין (מינימום הזמנה: 6 סועדים, 120 שקל כל אחד). למרות שהאתר עדיין לא יסד הסדר תלושים עם חברות ההיי-טק (זה יקרה אוטוטו), הוא כבר המה ורחש בקהל "נכון", מגוון ומעניין, שתרם כמובן לאווירה סטייל מנהטן (כשהגענו נתקלנו במכר ותיק שהיה שתוי אחרי שלגם קוסמופוליטן, וכנראה לא שמע ש"סקס והעיר הגדולה" כבר ירדה).

השף המוכשר אבי קונפורטי ("צ'ימיצ'נגה") מפגין גם ב"מוזס" (כל קשר עם הבוסים של המדור מקרי בהחלט) את חיבתו לפיקנטיות לוהטת. אם אתם בעלי לשון מעודנת, היזהרו בחלק מהמנות מפני פלפלונים ערמומיים ותוקפנים.

קונפורטי מציע שני מסלולי עסקית. מסלול Value Moses, שמחירו 45 שקל מציע סלט מוזס קלסי, קטן וסתמי ("מה קלסי כאן בדיוק?" תהה י' בעודו מכרסם, משועמם, את ערימת החסה, ואני מצידי פקפקתי מי יכול לחזור למשרד אחרי שלעס את כמויות הבצל המסחריות שאכלסו את הסלט), בורגר, תוספת ושתייה קלה.

בבורגר תתחבטו בין שתי קציצות (200 גרם) – בקר קלסי (בשר טרי מחלקים מובחרים בטחינה ידנית) או ארט-בורגר ("מתכון קפדני בן שלושה דורות מחלקים נבחרים של בקר, עגל וכבש בקיצוץ גס עם קטשופ פלפלים ביתי"). ברור שבחרנו בארט-בורגר, שהוא כידוע ההמבורגר המועדף עלי בגבולות הקו הירוק. אחזנו בתאווה בלחמניה וננגסו במתח בקציצה המתוחכמת והמוקפדת, לראות אם הסניף החדש עומד בסטנדרטים. כעבור שתיים-שלוש בליסות נרגענו: הוא בהחלט טעים ולא מבייש את הפירמה (למרות שהאח הבוגר משדרות רוטשילד בתל-אביב עדיין טוב יותר).

במסלול היקר יותר, PowerLunch Moses, הבחירה מקיפה הרבה יותר, ומזל שנפלנו על רביד, אחת המלצריות היותר מקצועיות שזכיתי לפגוש, שעזרה לנו לתמרן בסבך המנות. תמורת 59 שקל תקבלו מנה ראשונה, עיקרית ותוספות. בראשונות דילגנו על סלט בריאות והתרכזנו במנות היותר מפתות. התנסינו בבאבא שרימפס – שני חסילונים מפולפלים וסקסיים, משופדים על שיפוד. נאגטס עוף בקרמל תפוזי דם היו חביבים, אבל הבצק היה אפוי מדי ולא מספיק פריך. הקלמרי הפריכים חוללו ויכוח בשולחן. י' הכריז שהוא נישנש טובים מהם, ואילו המדור חשב שהם תקניים ונהנה לטבול אותם ברוטב טרטור בולגרי.

בעיקריות נהנינו מאוד משניצל עוף טרי דקיק גזרה – מושחם, רהוט ויעיל. מנת כבדי העוף הוגשה עם קוביות תפוחי אדמה ופטריות והיתה מושקעת – הכבדים היו עסיסיים, וחבל רק שלא ירדו מהאש דקה אחת לפני. אם תוסיפו עוד 15 שקל תקבלו קאדילק אנטריקוט. אני לא מבין גדול במכוניות, אבל אם זה תלוי בי, בהחלט כדאי לכם לדהור על הקאדילק הזה (300 גרם של נתח מובחר ואיכותי). גם התוספות הראויות – צ'יפס, פירה מעושן ופיקנטי, פירה רגיל, שבבי בצל – הזכירו דיינרים אמריקניים במיטבם.

בעודנו מתחקרים את אחד הקינוחים, סיכמנו שבתקופת ההרצה כדאי לשייף וללטש עוד קצת את המנות, כדי להגיע לדרגת הסניף הבוגר. בכל מקרה, "מוזס" הרצליה הוא מקום שבהחלט כדאי להעביר בו צהריים, גם אם אתם לא נתיני עמק הסיליקון העברי (ובערב זה בכלל מסתמן כמקום טרנדי מלהיב).

• "מוזס", רח' שנקר 14, הרצליה פיתוח, 09-9566628
  

• מחיר העסקית: 45 שקל, 59 שקל
• מטבח: "מטבח אמריקני עדכני", כהגדרת בעלי המקום
• שעות העסקית: א'–ה', 12.00–17.00
• אם חורגים מהעסקית: אלכוהול
• חנייה: ברחובות ובמגרשי החנייה הסמוכים (בתשלום, ויש אחד בחינם)
• ציון: 8.8 (גם בזכות האווירה הנהדרת, העיצוב המרהיב והשירות המקצועי)