אפילו עד גיל 80: צנתור עדיף על תרופות

עד לפני קצת יותר מחצי שנה היה יצחק לודומירסקי (80) אדם בריא ופעיל. "ופתאום התחלתי להתעייף מהר ולהרגיש כאבים בצד השמאלי של פלג גופי העליון", הוא מספר. כמי שבריאותו טובה, לא הוטרד לודומירסקי מהסימנים, שמעידים בדרך כלל על מחלת לב. "המשכתי לצעוד ולשחות מדי יום, כפי שאני עושה כבר הרבה שנים. אלא שכבר אחרי שתי בריכות התעייפתי מאוד, והכאבים התחזקו".

בחודשים הבאים הבחין לודומירסקי שהחולשה והכאבים תוקפים אותו רק בזמן מאמץ. "המשכתי את הפעילויות הספורטיביות הרגילות שלי, וכשכאב לי לקחתי אקמול, וזה עזר לי", הוא אומר. ואז, באמצע חודש אוגוסט, התעורר משנתו בשעת לילה עם כאבים קשים. כבר למחרת פנה לרופא המשפחה, שבדק אותו וייעץ לו לגשת לקרדיולוג.

"הקרדיולוג אמר לי שאני צריך לעבור צנתור כדי לפתוח את העורק שנחסם", הוא מספר. אחרי 'קונסוליום משפחתי', שכלל את שני בניו הרופאים, החליט לודומירסקי להיענות להמלצת הקרדיולוג ולעבור צנתור. "בסוף אוגוסט אושפזתי ועברתי צנתור, שבמהלכו החדירו לעורק החסום תומ - כון. שכבתי רגוע על מיטת הצנתורים וידעתי שאני עושה את הפעולה הטובה ביותר למען בריאותי".

יום אחר כך כבר שוחרר לודומירסקי לביתו, עם טיפול תרופתי למשך שלושה חודשים. "אני מרגיש מצוין", הוא מתאר בסיפוק. "אם ארגיש כך עד גיל 120, אודה לאלוהים. אני שוחה כל יום, נוהג ופעיל בבית, ואין לי שום מגבלות, חוץ מדיאטה קלה".

מתייחסים לגיל הביולוגי

בשנים האחרונות חזרו בהם הקרדיולוגים מהקו השמרני שנקטו, שלפיו קשישים שלוקים בליבם מטופלים בתרופות בלבד, והתחילו לצנתר גם בני 70 ומעלה. 10% מכלל החולים שעוברים צנתור טיפולי בישראל הם מעל גיל 75.

"בישראל מצונתרים כל שנה קרוב ל-40 אלף אנשים, כך שמדובר באלפי קשישים שעוברים את ההליך בהצלחה וזוכים לשיפור משמעותי באיכות החיים שלהם", מסביר פרופ' רן קורנובס - קי, מנהל המכון לצנתורי לב במרכז הרפואי בילינסון, מרצה בחוג לקרדיולוגיה באוניברסיטת תל אביב ומי שביצע את הצנתור בלודומירסקי.

"בשנים האחרונות אימצנו את הגישה שההפניה לצנתור נעשית לפי מידת הצורך ובהתייחס לגיל הביולוגי של האדם ולא לגיל הכרונולוגי", הוא אומר. לדבריו, מנתונים סטטיסטיים עולה שתוחלת החיים העתידית של אדם בן 80 שעבר צנתור גדלה ב-5 עד 7 שנים, ואילו בן 90 יוסיף בעקבות הצנתור 3-5 שנים לחייו.

היום מקובל לבצע צנתורים באנשים צעירים גם בזמן שבו מתרחש התקף לב, אבל רק לאחרונה החילו את ההתוויה הזו גם על קשישים. "שאלנו את עצמנו אם היתרון הטיפולי שמושג כך בצעירים נשמר גם בקשישים ואם מועיל לקשיש שמיד עם אבחון ההתקף נמהר להוריד אותו לחדר הצנתורים", אומר פרופ' קורנובסקי.

על השאלה הזו ניסה לענות מחקר בינלאומי, שרוכז על ידי קרדיולוגים ממישיגן ונערך במקביל במרכזים רפואיים בארה"ב, בדרום אמריקה, באירופה ובבית החולים בילינסון בישראל. המחקר, שהתפרס על פני שלוש שנים ותוצאותיו פורסמו לאחרונה בכינוס קרדיולוגים בוושינגטון, השווה בין מידת היעילות של צנתור בצעירים ובקשישים, תוך התמקדות בגיל המבוגר יותר.

במהלך המחקר נבדקו 480 חולים בני 70 ומעלה, שחולקו לשתי קבוצות: בקבוצה הראשונה היו בני 70-75 ובשנייה חולים מעל גיל 80. "בכל קבוצה מחצית מהחולים צונתרה בזמן התרחשות התקף הלב, ואילו המחצית השנייה טופלה בתרופות. מתוצאות המחקר עלה שבקרב החולים ה'צעירים' יותר הסתמן יתרון מובהק וחד משמעי לצנתור הטיפולי", אומר פרופ' קורנובסקי.

"שיעור התמותה והסיבוכים במצונתרים בגילאים 70-75 עמד על 7.7%, לעומת 17% בחולים שטופלו בתרופות בלבד. לעומת זאת בקרב בני ה-80 ומעלה לא הסתמן יתרון ברור לפעולת הצנתור, שכן שיעורי התמותה והסיבוכים היו גבוהים הן כשהטיפול היה תרופתי והן כשהוחדר תומכון לעורק ליבם של החולים".

המשמעות של ממצאי המחקר: הגישה השמרנית שלפיה יש לטפל בקשישים שלקו בליבם רק באמצעות תרופות שגויה, ונקיטת פעולת הצנתור מוכחת כיעילה ביותר בקרב בני פחות מ-80.

פרופ' קורנובסקי: "ישראל אימצה את ההבנה הזו, ובמרבית המרכזים הרפואיים שלנו מבוצעים היום צנתורים טיפוליים גם בקרב אוכלוסיית הגיל השלישי. מסקרים שערך האיגוד הישראלי הקרדיולוגי עולה שהשימוש בצנתור מוריד משמעותית את התמותה כתוצאה מהתקפי לב בכל גיל, לרבות בקשישים".